הטלפון הנייד של המחבל נשאת מלחם (29) מעארה, שרצח שני בני אדם ביום שישי בתל אביב, נמצא באותו היום בשביל צדדי ברחוב רדינג ברמת אביב על ידי תלמידה בת 10. כך פורסם הערב (ראשון) בערוצים 2 ו-10. על פי הדיווח, רק לאחר שפורסם בתקשורת שמו של המחבל, קישרו התלמידה ואביה את הטלפון שמצאה לירי הרצחני, ופנו למשטרה שהגיעה ואספה את הטלפון, שכנראה נזרק על ידי המחבל בזמן מנוסתו.

בפיגוע בפאב הסימטא נרצחו אלון בקל ושמעון רוימי, וכשעה לאחר מכן נרצח נהג המונית אמין שעבאן. בערוץ 2 דווח כי מתחזקת ההערכה כי יש קשר בין הירי ברחוב דיזנגוף לבין רצח נהג המונית אמין שעבאן בצפון העיר. 

היום ליוו אלפים למנוחות את אלון בקל, שנרצח בפיגוע הרצחני ברחוב דיזנגוף, ואת שמעון (שימי) רוימי, שנרצח גם הוא בפיגוע.  רבים מחבריו לצבא וללימודים, בני משפחה, ומאות רבות של תושבי כרמיאל הגיעו להיפרד מאלון בקל ז"ל, שסחף אחריו את הרשת לאחר שבמהלך סוף השבוע פורסמו סטטוסים שלו ודברים שכתב בעבר על אהבת הארץ, גולני, הפאב שבו עבד, הפועל ירושלים ועוד.
 
"אלון, אתה בן יקר ואהוב, איך אפשר להיפרד מבן כמוך, שעוד לא מלאו לו 27, איך אבא יכול לכתוב עליך הספד", ספד לו בכאב אביו, דוד. "אמרת לי תמיד שנשיג את המטרה ואז נחפש ביחד מטרה חדשה, אני לא יכול לספר פה לכולם איזו נתינה היתה לך, כמה עזרת לניצולי שואה. ניבאו לך עתיד ורוד, אמרו שתגיע רחוק, כינו אותך מצליחן. גם במכללה אמרו שאתה מצליחן". האב דוד הוסיף ואמר: "אהבת את המדינה, היית מלך ולא סתם קראתי לך אלון התותח". אמו ניצה הוסיפה: "היה לנו ילד ואיננו עוד. אלון נסיך שלי, אהוב שלי, תמיד אני נושאת איתי משא כבד, אבל את הכאב הקשה הזה אני כנראה לא אצליח לשאת לעולם". מוקדם יותר פרסמה אימו פוסט בפייסבוק בו כתבה: "לא יכולה לשאת את המשא".

באופקים, כ-2,000 איש השתתפו בהלווייתו של שמעון (שימי) רוימי, שנרצח גם הוא ביום שישי בפיגוע ברחוב דיזנגוף, לשם הגיע כדי לחגוג יום הולדת לאחד מחבריו. ראש העיר אופקים, איציק דנינו, פנה במהלך ההספד לבני משפחתו, ואמר: ״איריס ומכלוף, גידלתם ילד לתפארת עם ישראל. אח אוהב לנטלי, שיר, ועומרי. חבר וידיד לחבריו, נאמן ומגן כלוחם בחטיבת גבעתי לעמו .בדרכך שמעון, עשית הכול, בחיוך, בצנעה, ובלב אוהב. שמעון בסופו של שבוע, עשה דרכו לתל אביב לפגוש את חבריו ולחגוג איתם יום הולדת. כל כך מתאים לשמעון, עם הלב הגדול והאוהב, לשמח את חברו ולחגוג אתו שנת חיים שחלפה, בתקווה לבאות אחריהן״.