בעוד שהמוני השוטרים החמושים ממשיכים לסרוק כל מבנה ברמת אביב ג', ברחוב דיזנגוף החלו אתמול לשוב לשגרה. הברים, הפאבים ובתי הקפה כבר לא נראו נטושים והרחוב התעורר לחיים, וגם בפאב "הסימטא" שבו בוצע הפיגוע החלו לנקות את סימני האירוע, לצד מאות נרות נשמה הדולקים במקום שהפך לאתר התייחדות עם זכר הנרצחים, שמעון רוימי ואלון בקל ז"ל.
בעלי העסקים המודאגים מהחרדה והקדרות שירדו על הרחוב מאז הפיגוע יזמו יחד עם העירייה אירוע שמטרתו לעודד את הבליינים לשוב לרחוב הנחשב לסמל תרבות הבילוי והפנאי של העיר הגדולה. הם יצאו במבצע המוכר ממרכזי הקניות אך אינו מומלץ לנהגים: שלם על משקה אחד, קבל את השני חינם. ההמונים אומנם לא הסתערו על חביות הבירה, אבל הברים כבר לא נראו נטושים ובחלק מהמקומות אף נראתה תנועה ערה, וגם זה הישג.
"במוצאי שבת וביום ראשון הייתה לנו נפילה משמעותית בהכנסות. אנשים לא באו", סיפר דוראל שלמוני, הבעלים של הפאב "מילה". הוא הוסיף בנימה אופטימית: "הערב כבר רואים התעוררות אבל יעבור עוד זמן עד שנחזור למה שהיה לפני הפיגוע. לבני אדם יש זיכרון קצר, והלחץ שאחרי הפיגוע יירד".
צעירה שהגיעה לשתות בירה בפאב סיפרה: "זו הפעם הראשונה מאז הפיגוע שאני כאן. היה פחד, אבל החיים נמשכים".
"ביום שישי בערב לא פתחנו", סיפר איתמר עמי, מבעלי בר "דיזפרישדון". "במוצאי שבת וביום ראשון הייתה ירידה של 60%. במוצאי שבת הייתי כאן לבד. אבל הערב רואים את הלקוחות הקבועים חוזרים וגם עוברי אורח הגיעו. הרחוב מתעורר, אבל עדיין לא חזרנו למה שהיה. אנשים עוד יחזרו בהמוניהם". גיל בר, הברמן ב"אהרל'ה", אמר באופטימיות: "אני מתגורר למעלה בבניין הזה והיה ריק מאז הפיגוע. היום רואים חזרה לדיזנגוף". אבל בעוד שרחוב דיזנגוף מתעורר, ברמת אביב ג' המציאות העגומה של הימים האחרונים לא השתנתה. תושבי השכונה המשיכו לראות את מאות השוטרים החמושים מחפשים אחר המחבל.
המרכז המסחרי שוסטר ברמת אביב ג' לא היה מלא כבימי שגרה בשעות הערב והמתח הורגש באוויר. "יש אווירת נכאים", סיפר עמרי (32), איש חינוך ואב לתינוקת, המתגורר בקרבת מקום. "מצב הרוח לא טוב. מקווים שכבר יתפסו את המחבל".
הוא ביקש מהמטפלת של בתו שלא תצא איתה לטיול מחוץ לבית. "יש חששות ופחדים ואם אין דבר שחייבים לעשות, אז נשארים בבית", הסביר.
גם בתוך ביתו שבקומת הקרקע הוא אינו חש בטוח. "התגוררתי בעבר ברחוב גורדון, לא הרחק ממקום הפיגוע בדיזנגוף, וזו הפעם הראשונה שאני מרגיש לא בטוח בבית שלי", אמר. "מדי פעם אני מציץ החוצה כדי לראות אם יש משהו חדש. באזור מתגוררים צעירים רבים, רובם סטודנטים, ומאז הפיגוע אתה לא רואה את הרחובות שוקקים כתמיד. אנשים מדברים על זה. הפחד מחזק את החשדנות. צבע העור שלי כהה יחסית, ולמרות שאני בכלל לא דומה למחבל, אני חש את מבטי החשדנות שנועצים בי. גם אני בוחן בשבע עיניים אנשים שעוברים ברחוב".
מאז הפיגוע, עו"ד שרון אבניאלי־מרקל (35), אם לשני ילדים בני 3 ו־5, בקושי יוצאת מביתה שברמת אביב ג'. "כמו הרבה אנשים בשכונה, אנחנו לא יוצאים מהבית, מלבד לדברים הכרחיים", היא אומרת. "לא יורדים עם הילדים לגני השעשועים, אין סיבוב במרכז שוסטר, וגם לא שלחתי את הילדים לגנים. הפחד משתק אותנו. לא הולכים לעבודה ובקושי יוצאים. רואים שוטרים חמושים ברובים נכנסים לבניינים ויש גם סמויים ומסוק כל הזמן חג באוויר. כנראה שזה לא סתם. די, אנחנו רוצים לחזור לשגרת החיים".