הלילה (ראשון) ימלאו 25 שנה לפרוץ מלחמת המפרץ, הלילה בו נחתו לראשונה על ישראל טילי סקאד שנורו מעיראק על ידי צבאו של סדאם חוסיין. רינה מצליח הייתה אז כתבת בריאות של "קול ישראל". הבוקר (ראשון) היא שוחחה בתכנית "משעל על הבוקר" ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם מיכה פרידמן וצבי לידר, אז אנשי גלי צה"ל ו"קול ישראל", על שידור הרדיו המשותף באותו הלילה.
"המלחמה הזו לא נחקרה, ובאותו לילה היה מחדל אדיר של כל הרשויות", אומרים השניים ברגע של רצינות, אחרי האזנה להקלטה הכוללת את הסיסמה 'נחש צפע' שמשמעותה נפילת טילים. באותו הלילה לא ידעו השניים ששידרו לכל המדינה מה אומרת הסיסמה. "זה היה ערב מאוד טראומתי", אמר לידר. "מדהים שבשידור המרכזי של מדינת ישראל ברדיו המשותף באולפן המשותף לא ידענו מה משמעות הסיסמה שמתריעה על טילים שנוחתים על ישראל". "אני ידעתי", אמרה מצליח, "פגשתי במסדרונות 'קול ישראל' טכנאי שסיפר לי. אבל לא ידעתי שזה כזה מידע חשוב".
"באולפן האומלל שבו היינו לא היה ממי לקבל מידע", נזכר פרידמן. "ראש הג"א, תת-אלוף אורי מנוס, התקשר אלינו לשאול מה אנחנו יודעים. היחידה שידעה מה קורה הייתה הכתבת הצבאית כרמלה מנשה, שעשתה טלפונים כמו מטורפת מהאולפן, וסיפרה לנו סיפורים מספרי שיער על טיל שנחת בשכונת התקווה, ושהם מזהים שם, בדיעבד כי היה להם ציוד מיושן, את הגזים של המנוע של הטיל הכימי. הבשורה הזו פשטה בכל צמרת צה"ל, ולמאזינים אסור היה לנו להגיד כלום".
"כאשר נכנסה כרמלה וסיפרה שזיהו גז מהטיל, מבלי שאנחנו יכולים ליידע את הציבור על כך, מיכה לידי אמר 'שכחתי את המסכה בבית ומה שיהיה יהיה'", נזכר לידר, "ואני חושב מה אני עושה באולפן הזה שהוא לא אטום ולא ממוגן, כי זה יכול ליפול קרוב, אז אמרתי לעצמי שחייבים להתארגן לזה, אמרתי למיכה בוא נתרגל שידור מתוך מסכת גז, כי הרי מישהו חייב לשדר לציבור גם אם נכנס גז לאולפן, וכך נרשם השידור ההיסטורי עם מסכת גז. רצינו לרשום את זה בספר גינס. אני זוכר שהערנו את נחמן שי, דובר צה"ל, שלא היה לו מושג מה קורה, והוא אמר את המשפט המפורסם 'תשתו מים'".
"באותו לילה המצאנו אותו", הוסיפה מצליח. "אני הייתי כתבת בריאות צעירה והייתי בקשר הדוק עם מד"א. קיבלתי אינדיקציות שהנפגעים הם נפגעי הדף, והלכתי לשלום קיטל שהיה עורך החדשות ואפרים לפיד מפקד גל"צ, להגיד להם שהנפגעים הם נפגעי הדף, אז זה לא גז. אז הם אמרו לי כנסי לאולפן ותגידי את זה. אבל זה היה הרבה יותר מאוחר. לא יכולנו באותו לילה לדעת שום דבר ודאי. מישהו דחף לי ליד מזרק אטרופין ואמר לי 'תחזיקי את זה, כי זה גז ואת תצטרכי את זה".
"שלושה נפגעים פונו ממקום נפילת הטיל לבית החולים בילינסון. אחד מהם התעלף וחשבו שהוא התעלף מהגז", ציין לידר. "אחות בבית החולים סיפרה לי שהיא קילחה את הנפגעים שהגיעו לבית החולים כי חשבו שהם עם גז". "ידעו על המלחמה מראש אבל כרגיל כלום לא היה מוכן, מוסיף פרידמן. "היה איזה קומנדקר ישן עם ציוד ישן לזיהוי הגז, ובמהלך המלחמה הגיע ציוד חדיש לזיהוי גז, שכמובן הגיע מגרמניה. טוב שהיום אפשר לצחוק, הגיע הזמן".