בלוגרים מחו"ל בטוחים שהדרך להסברה עוברת בקיבה

הבלוגר לויז הארה צמצם את עיניו בהפתעה כשהזכרתי בפניו את המונח BDS. הוא לא הבין על מה אני מדבר. “מה זה?” ביקש לדעת. הסברתי לו שמדובר בתנועה הקוראת לחרם אקדמי, תרבותי וכלכלי על ישראל, והוא השתומם ואמר: “עצוב לי לשמוע. הם מחמיצים דברים נפלאים. אם אתה חובב אוכל ולא מגיע לישראל, זו בושה גדולה. יש כאן האנשים הכי חמים שבהם נתקלתי. יצאנו בשישי אחר הצהריים בתל אביב, שתינו קצת ערק וניגשו אלינו מכל עבר, ביקשו לפתח שיחה, ומה שהכי אהבתי זה שאם שותים, תמיד יש אוכל ליד. כולם מחלקים צלחות. אז למה להחרים? זה טירוף”.

הארה, חצי אנגלי חצי יפני שנולד בסאו פאולו שבברזיל ומתגורר בלונדון, כותב ומרצה על אוכל ובעל אתר שנקרא The London Foodie, שזוכה לכ־100 אלף צפיות בחודש. “אם היה אפשר, הייתי נושם אוכל, זה בדם שלי”, העיד על עצמו. בנוסף, הארה, בוגר המוסד היוקרתי “הקורדון בלו”, מבשל בביתו שלוש פעמים בשבוע ארוחות גורמה ל־30 סועדים מאושרים. הארוחות הללו הפכו סולד־אאוט מאז שיצאו לדרך. באתר של הארה אפשר לקרוא על ביקוריו האקזוטיים באינדונזיה, לאוס ומלזיה.

בשבוע שעבר הגיעו ארצה הארה וחמישה בלוגרים נוספים מרחבי העולם המתמחים באוכל, במסגרת סיור שארגנה עבורם עמותת “וייב ישראל”, הפועלת לשיפור תדמיתה של ישראל בעולם. בביקור נהנו ששת הבלוגרים מסיורים ומארוחות בברים ובמסעדות נחשבות, נחשפו לפיתוחים טכנולוגיים ייחודיים לישראל מתחום האוכל של חברות הייטק ואנשי סטארט־אפ, ביקרו בחווה אורגנית ועוד.

בלי אג׳נדה

במשך ארבע השנים האחרונות ארגנה עמותת “וייב ישראל” כבר 21 סיורים כאלה בשלל תחומים כגון אדריכלות, חדשנות בחינוך, יזמות נשים ואופנה, כשהדגש הוא להימנע מלערב פוליטיקה, היסטוריה ודת. לכן בסיורים הללו לא מפגישים את האורחים עם פוליטיקאים, ואף לא מגיעים עמם לסיור בשטחים הכבושים. “הרעיון הוא לשפר את התדמית, כשהנושא עצמו פחות חשוב”, מסבירה ג’ואנה לנדאו, מייסדת ומנכ”לית עמותת “וייב ישראל”. “מה שחשוב הוא איך מוצאים נושאים שימגנטו לישראל. אני לא באה לייצא את תעשיית המזון, את זה עושים אנשים טובים ממני. דרך האוכל אני רוצה שאנשים יקראו על ישראל. אז אנחנו קוראים לאורחים בשם קוד ‘בלוגרים’, אבל היום בלוגרים הם ‘משפיענים דיגיטליים’. מי שיש לו מאות אלפי עוקבים באינסטגרם הוא משפיען”.

אנשי העמותה משקיעים מאמץ לא מבוטל בבחירת הבלוגרים שיגיעו ארצה, ובהמשך יעבירו הלאה מסרים חיוביים על ישראל. “בלוגר ‘טוב’ הוא בלוגר שלא יכתוב על משהו אם הוא לא נהנה ממנו”, מסבירה לנדאו. “בלוגר שירד על מקום או מוצר שנתנו לו לנסות פשוט לא יוזמן שוב. אם הוא חכם, הוא יגיד דברים חיוביים ושליליים או לא יכתוב בכלל. אין כאן אג’נדה פוליטית. כל הסיורים מורכבים ממפגש עם ישראלים שמייצרים את ההוויה, והאנשים האלה מגוונים. דתיים, חילונים, מתנחלים, שמאלנים. כבר בתחילת הסיור אני מדגישה שאין כוונה לשנות את דעתם של האורחים, אבל אם הם מעוניינים, הם יכולים לשאול את הישראלים מה שהם רוצים”.

בפעילותם מבקשים לנדאו וחבריה לעמותה לדחוק לרגע הצדה את העימותים הפוליטיים והמצב הביטחוני ולהזרים קצת אוויר הרים צלול. “ישראל, כמו כל מדינה, צריכה לשגשג ולא רק לשרוד”, טוענת לנדאו. “ישראל לא רואה בתדמית שלה חלק מהביטחון הלאומי, וזו טעות בעיני. לא מחלקים את התקציב נכון. היום נתח ניכר מהתקציב הולך להסברת העמדות המדיניות. אנחנו עסוקים בלדבר עם אלה שבעדנו או נגדנו, ואז יוצא שאנחנו לא מנהלים שיח עם האנשים שכן מוכנים להקשיב. זו בעיני הפקרה מוחלטת של הרוב השקט. יש כאן הנחת בסיס שה־BDS הוא ארגון ענק ושכולם שונאים אותנו. אבל עובדתית זה לא נכון. צריכים להבין שהסכסוך הישראלי־פלסטיני והתדמית של ישראל בתוכו לא מעניינים אנשים כמו שאנחנו חושבים”.

עד לפני כשנה עמותת “וייב ישראל” נתמכה גם על ידי משרד החוץ, אבל הקשר נותק לאחר שלנדאו החליטה שאינה רוצה להיות מזוהה עם משרד ממשלתי. כעת רוב התמיכה מגיעה מחו”ל, לדבריה “מאנשים שמודאגים מהתדמית שלנו”.

“מעורר השראה"

במשך הסיור הסתובבו כל הבלוגרים עם ציוד צילום ודאגו לתעד כל מנה מכל זווית אפשרית, להעלות את רשמיהם לטוויטר, לאינסטגרם ולפייסבוק ולהזין עד בלי די את עוקביהם הנאמנים. אחת מהם היא סם לינזל מדרום אפריקה, שנבחרה כאחת מ־75 אוהבי אוכל הגורמה הגדולים בעולם ולאתר שלה,

Drizzle and Dip, יש 400 אלף צפיות בחודש.

“לא הצלחתי להבין איך קישואים צעירים יכולים להיות כל כך טעימים”, כתב הארה באינסטגרם אחרי ארוחת ערב שבת בקיבוץ שדות ים. “עכשיו אני יודע. הם היו קונפי, בשמן זית, תיבול כל כך חכם. הוגשו עם קרם יוגורט בסגנון יווני. מנה פשוטה אך טעימה מאוד”. התגובות לא איחרו לבוא. “נשמע מדהים, מעוניינת לנסות את זה”, כתבה אחת העוקבות. “גם אני”, כתבה אחרת.

“אני אוהב הכל, ממסעדות כוכבי מישלן עד האוכל הכי בסיסי שיש”, הסביר הארה את ההתלהבות. “שם זה היה נפלא, מדהים. אוכל ביתי במיטבו. העוף היה עסיסי, הירקות נפלאים. בישול פשוט, אבל כל הטעמים היו שם. זה הבישול שאני אוהב”.

גם הביקור בחווה האורגנית “פארמה קולטורה” במושב בני ציון זכה למחמאות מהארה. “טרום ארוחת צהריים נפלא ב’פארמה קולטורה’”, הוא כתב באינסטגרם.

בעוד אנשי העמותה מנסים לשמור על הסיורים הללו חפים מפוליטיקה, ניכר כי היא לא עומדת גם בראש מעייניהם של הבלוגרים. “אני לא מערבת פוליטיקה בכתיבה”, סיפרה הבלוגרית האמריקאית אידה מולנקאמפ, בעלת האתר

Salt and Wind, שזוכה ל־100 אלף צפיות בחודש. “יש לי אמונה שאנחנו יכולים להבין זה את זה הרבה יותר טוב דרך אוכל משובח. למזלי הטוב, אני מקבלת רק תגובות טובות במדיה החברתית, ומי שעוקב אחרי מחפש אוכל, ולא משנה מהיכן הוא מגיע”.

לא חששת שהביקור בישראל יגרור תגובות צוננות?
“אני מלוס אנג’לס, ויכול מאוד להיות שהיום יש שם יותר ישראלים מאשר בישראל. קצת חששתי לבוא בגלל המצב הביטחוני, אבל מצד שני, אמרתי שאם אחכה שהמצב יהיה אידיאלי, יכול להיות שאף פעם לא יצא לי לבקר כאן. אנחנו חיים בעולם שיש בו הרבה מקומות לא בטוחים. הזמינו אותי, ועד עכשיו זה גם בטוח וגם נפלא. הפתיעו אותי כמויות האוכל האיכותי, ובמיוחד שהוא בא בכל כך הרבה צורות. חשבתי שאקבל את אותם מאכלים שאני קוראת עליהם בספרי הבישול, אבל פגשתי אוכל רחוב בווריאציות שונות, שזה מדהים לארץ קטנה כמו ישראל”. לתיעוד שערכה מולנקאמפ לביקורה בשרונה מרקט קיבלה את התגובה: “אני רושמת טיפים, נהיה שם בחודש מאי”.

“יש לנו אותו מזג אוויר, אבל האוכל שונה”, מספר גם השף הספרדי מנו בלנזינו, מומחה ליין, מייסד עיתון קולינרי דיגיטלי וגם מחזיק בתוכנית רדיו, שלאתר שלו The Gourmet Journal יש מיליון צפיות בחודש. “במלגה הוא יותר מטוגן, מתמקד בדגים. פה הוא טרי ורענן. זה הפתיע אותי כי אנשים שחושבים על המטבח הישראלי מדברים על חומוס ופלאפל, אבל יש כאן איכות. לא ממש מחשיבים את הגסטרונומיה הישראלית, ולכן הביקור שינה את הגישה שלי”.

“ידעתי שהאוכל טוב, אבל לא ידעתי עד כמה הוא מגוון”, מסכם הארה. “הכל טרי, וכשף זה מעורר השראה. אתה לא יכול לקבל בשום מקום אחר מגוון כמו שיש פה. עירוב של מזרח תיכון עם אירופה. טעמים שונים, טקסטורות, צבעים. כאילו קיבצו את כל העולם למקום אחד. פגשתי ישראלים ושמעתי מהם על סצנת האוכל המטורפת שיש כאן, כך שמאוד רציתי להגיע, ואני שמח שיצא לי. זה היה הביקור הראשון, ועוד רבים יבואו בעקבותיו”.