האפיקים החדשים של החקלאים בערבה, שמנסים לשרוד

חקלאי הערבה, אלה שאנחנו אוהבים לתאר כמלח הארץ, למודי משברים בחקלאות, שהיא מטה לחמם. השחקנים במשחק האכזר מתחלפים והמצוקה נותרת. בעבר היו אלה העגבניות, שבהקו לעין בשמש הערבתית והפרחים, שצבעו את נוף הערבה במגוון מצודד של צבעים. כיום הפלפל הוא הילד הרע, ומאז התערוכה החקלאית אשתקד כמעט דרדר את החקלאים אל עברי פי פחת.

מה הם עושים כדי לצאת מהבוץ? מענה על כך אנחנו מחפשים במסע בין מושבי הערבה התיכונה. תחילה פארן בדרום חבל ארץ זה. כאן עמי אגמון, בן המושב כפר יהושע, עמל בחממת החסה שלו. בעבר הייתה לו רפת, בהמשך התבסס על גידול מלון ועגבניות שרי, עד שכמו רבים מחבריו באזור נשבה בקסם הפלפל.

"זהו גידול שהתאים הן לאקלים אצלנו הן למכסת העובדים הזרים שנקבעה לנו, ובשנים הראשונות גם הביא לנו כסף טוב", הוא מספר. "15 שנים גידלתי כמעט אך ורק פלפל, עד שבשנה שעברה קיבלנו את המכה. המשבר הכלכלי - בעיקר ברוסיה, לשם ייצאנו - הרס את הענף. בשעה שאנחנו נרדמנו בשמירה, המתחרים שלנו במדינות אחרות למדו לגדל כמונו פלפל שלא בעונתו".

וכשפקחתם את העיניים?

"כל אחד מאיתנו חיפש פתרון אחר. מכיוון שהיינו בשנת שמיטה, ניצלתי זאת כדי לבוא בדברים עם בד"צ העדה החרדית בירושלים, שמבחינתה אנחנו חוץ לארץ. סיכמנו שאגדל להם חסה ערבית, גידול שלא היה שכיח בערבה. מדוע? מאחר שכולנו שבויים בקונספציות ומתפתים ללכת על מה שבטוח. זה דרש משטר השקיה מסוים ורשתות צל צפופות יותר בהשוואה למה שהיה בחממות הפלפלים".

ההתאמות הנדרשות הובילו לגידול חסות מרהיבות. במקביל מגדל אגמון, באופן ניסיוני, גם צמחי תבלין. ברשותו קטפתי קצת שמיר. לעומת הירק הנמכר בחנויות ובמרכולים כשהוא בדרך כלל נבול ורקוב, בשובי עם ערב הביתה לגוש דן, חגגתי על סלט שבו כיכב השמיר הטרי של אגמון.

זה לא פשוט כפי שזה נשמע. "פעמיים-שלוש בשבוע באים אלי באמצע הלילה פקחי בד"צ", הוא מעיד. "לא רק את החסה הם בודקים, אלא גם את הפלפל שעדיין נשאר לי. אם הם לא מאשרים, אני בצרות. הם בודקים גם את המלפפון. בעבר היו מגדלים אותו אצלנו בשטח הפתוח, כיום הוא גדל בחממה. איך הטעם? אין לי מושג. התרגלתי במרוצת השנים לא לטעום ולאכול מה שאני מגדל". 

לעומת אגמון, אסף בוקס, במקור קיבוצניק ממשמר השרון וכיום חקלאי ממושב עידן, מכיר היטב את הטעם המשובח של המלפפון ההולנדי הגמלוני שהוא מגדל. "בניגוד לרבים מחברי, אף פעם לא התמכרתי לפלפל", הוא מעיד על עצמו. "אולי מתוך חיפוש אחר עניין גידלתי גידולים אחרים, כולל עגבניות שרי באשכולות, חצילים מיוחדים, אבטיחים ופלפלים בשלל צבעים. כשאני רואה את אבא שלי מגדל בקיבוץ דגים, אני מבין שאם העיסוק בחקלאות הוא שעבוד, חקלאות של בעלי חיים זו עבודת פרך".

כשבוקס מדבר על חצילים מיוחדים, הוא מתכוון לחצילים מנומרים, שיש הקוראים להם "גרפיטי". החציל הזה נטול גרעינים ובכלל לא מר, ואפשר לחתוך אותו לסלט בלי תוספות. "בינתיים מעטים מגדלים אותו והוא פחות מוכר לציבור", סח בוקס. "די שאיזה שף יריץ אותו בתוכנית בישול כלשהי וכולם יתרשמו מסגולותיו".

למרות הכל, מנקודת מבטו המצב אינו מרומם נפש. "עלויות הייצור שלנו לא הגיוניות", הוא טוען. "המעבר מגידול לגידול עולה לנו המון כסף. אנחנו נאלצים להתבסס על עבודה של עובדים זרים. אפשר להבין את הדרישה לשכר מינימום ולתנאי העסקה הולמים, כשעלינו לספק להם מגורים. אבל כשאסור לנו לגבות שכר דירה מעל 230 שקל בחודש, כולל ארנונה, חשמל, מים וגז, ברור שזה לא סביר. משרד הכלכלה, שהוא גם משרד העבודה, שולח שוב ושוב פקחים כדי לבדוק את תנאי העובדים הזרים עד שזה מוציא לנו את החשק מכל העניין".

עמרי שינן מחצבה, בעבר הרצלייני, מעיד "חטפתי מכה גם בגידול עגבניות, לא רק בפלפלים. נאלצנו למכור מתחת למחירי העלות, כשעל קילו עגבניות שעלה לי ארבעה שקלים קיבלתי חצי". 

מה עשית?

"עברתי לגידול פרחים, בתקווה שיחזרו הימים הטובים בענף. רק בשבוע שעבר התחלתי לשווק את פרחי הלימוניום והגבסנית, ועדיין אי אפשר לדעת אם יהיה כיסוי להשקעה הענקית. מוקדם לי להמליץ לחבר'ה לחזור לפרחים. לא הייתי מנסה את זה אלמלא מתווה הפלפל (תמיכה ממשלתית במגדלי הפלפל המצויים באזורי עדיפות לאומית, שיבקשו להסב את הגידול ולהיכנס לענפים אחרים), שמחזיר לנו את רוב ההשקעה ביציאה מהפלפל לענפים אחרים".

אביתר גינת מעין יהב מנסה עם שניים מחבריו גידול דלועים למיניהן, לצד כרם בהתהוות וגם מלון ועגבנייה, המוכרת בערבה כגידול מתעתע. "כל דבר והצרות שלו", הוא מסביר "בעבר גידלו אצלנו לא מעט מלון, עד שבגלל מזיקים לא הייתה ברירה אלא להשתמש בחומר ההדברה מטיל ברומיד. החומר הזה נאסר לשימוש ועכשיו אנחנו מגדלים מלון בלי חומר הדברה. במרץ נראה את התוצאות".

והעגבניות?

"אל תשאל! מכל הארץ מגיעות תלונות על מחירן הגבוה. מה שהציבור לא יודע זה שווירוס חדש גרם לירידה של 50% בתוצרת. מצאנו את עצמנו בענף שהוא על כרעי תרנגולת".

שלושה מחקלאי עידן התאגדו לקואופרטיב שמטרתו להוציאם מהמשבר. "קדמה" הם קוראים לו, כראשי התיבות של שמות המשפחה שלהם – אריאל קטרון, דובי דגאי ודוד מזרחי. והה"א בסיומת? "זה מתוך אמונה בבורא עולם", אומר בחיוך דגאי.

לדבריו, ניצני השיתוף הנצו אצלם כבר ב־2009, כשהקימו יחד בית אריזה, שלצדו הם ממיינים בשותף את פירות מטע התמרים של המושב. במקביל, כל אחד מהם התמודד עם החקלאות שלו, עד שמשבר הפלפל קרא להם בקיץ האחרון לשלב ידיים. לצד גידול הפלפל, שאותו הם מצמצמים באופן הדרגתי, הם מגדלים ב־300 דונם - הכוללים שטחים ששכרו משכניהם - עגבניות, בזיליקום ופאפאיה. את העבודה הם מחלקים ביניהם, כשכלכלית כל אחד מהם מבוטח על ידי המשכורת שהוא מקבל מהקואופרטיב.

תמליצו לחבריכם בערבה לנהוג כמותכם?

"רק בעוד שנתיים־שלוש, כשתהיה לנו פרספקטיבה, נוכל לתת תשובה נחרצת. לנו לא הייתה ברירה אחרת".

אריק עדין מחצבה פועל במעין קואופרטיב עם בנו, עומר. "יש פה ים של משקים ריקים, לאחר שהוכינו גם על ידי פגעי מזג האוויר", הוא משרטט מציאות עגומה. "את גידול הקישוא העגול, שבו אני מתמחה, אני עושה בחלקה של שכן שפרש מהחקלאות. מהחלום המתנפץ של הפלפל נשארנו בבית האריזה שלנו עם מכונת נירוסטה מבריקה שאין לה קונה, ובסופו של דבר אולי היא תעשה את דרכה למקסיקו. כן, עד לשם".

משפחת עדין מפזרת סיכונים. מגדלים גם אבטיחים וזוקיני. בבית האריזה אורזים פועלים תאילנדים, מסכות על פניהם, מגשי קייל ממשפחת הכרוביים. מגוריהם מול בית האריזה, בגדיהם תלויים בחוץ. וזה מושב, לא מחנה פליטים.

שיתוף מסוג אחר מקיים ינון עפאים במשק שלו ביישוב עידן עם אחיו, הדיי, המתגורר הרחק ממנו במושב צפרירים בעמק האלה. האח, שף ומומחה קולינרי, מגיע פעמיים־שלוש בשבוע למשק המשפחתי המגוון כדי לנהל את הצד המקצועי במחלבה שלהם, המתמחה בייצור גבינות גורמה טעימות במיוחד.

עפאים מתאר את המשק שלו כ"בר קיימא", שהשימוש במשאבים השונים בו נעשה מתוך זיקה לדורות הבאים. היכן הפלפל? אני שואל אותו. "היה ואיננו עוד", הוא משיב. עפאים, חיפאי במקור, הגיע לערבה אחרי הצבא. "עדי, זוגתי, ואני נמשכנו לכאן בחבלי קסם כמו כל מי שמגיע הנה בגיל הנכון", הוא מספר. "הלכנו על ירקות אורגניים ליצוא, חממות, בית אריזה והרבה עובדים זרים".

איפה זה?

"כל זה נחלת העבר. בשנת השמיטה הקודמת עצרנו ויצאנו עם הילדים לטיול של שנה בעולם. כששבנו היה לנו ברור שאנחנו רוצים חקלאות יותר רומנטית ויותר הוליסטית, בלי סממנים של מפעל חקלאי. לכן אין אצלנו עובדים זרים. גידלנו בעצמנו פלפל, כמעט כמו כולם. ממנו עברנו למנגו, שבעבר היה שכיח בערבה, עד שנעלם מהנוף. לצד המנגו יש לנו משק חי עם לול מטילות גדול ודיר של עזים אלפיניות, הניזונות מהקש של כפות התמרים שיש אצלנו בשפע".

כל אחד מהחקלאים מפגין בדרכו תושייה. היכן בסיפור מו"פ (מחקר ופיתוח) ערבה תיכונה, שאחת ממטרותיו היא לספק פתרונות לחקלאים באזור? "אנחנו פועלים לחבר בין המדע לחקלאות", מציין מנהלו, בעז הורויץ, בעל תואר בכימיה, שבמקום מגוריו בעין יהב היה יצואן מצטיין של פלפל. "בשעה שהחקלאות המסורתית בצרות והתחרות ביצוא עם מדינות אחרת גוברת, כשגם הן למדו את הפטנט שלנו לגדל ירקות מחוץ לעונה, אנחנו מחפשים במעבדות שלנו פתרונות יצירתיים. אלה אמורים לגוון את סל המוצרים שלנו, כולל צמחי מרפא וצמחים שישמשו את ענף הקוסמטיקה".

לדברי הורויץ, מומחי המו"פ פרושים במושבי הערבה. אחד מהם הוא שבתאי כהן, איש מעורר השראה. כהן היה בעברו הרחוק ממייסדי מושב אליעד בגולן ולאחר מכן חקלאי בפארן, עד שנפגע בתאונת דרכים. לפני מספר שנים חזר לפארן כמדריך חקלאי מטעם המו"פ ובכיסא גלגלים הוא מתרוצץ בין חלקות התות שבהן הוא עורך את ניסיונותיו בחמאדה, "קרקע מאוד מלוחה, שבדרך כלל לא ראויה לגידול צמחים".

תות שדה בערבה?

"בהחלט, בפרט בפארן, מושב שיש לו תנאים הולמים לכך. הוא ממוקם גבוה יותר מהמושבים האחרים בערבה וטמפרטורות הלילה בו נמוכות יותר. מכיוון שהקרקע כאן לא עבירה למים, אנחנו מגדלים את התות בשרוולים של קוקוס דחוס, המונחים על פסי חצץ, המאפשרים למים להתנקז. למתיקות של הזנים כאן – שני, מאור ותמיר – תורמת הקרינה החזקה של השמש בשעות היום. בנוסף אני עוסק בניסוי בגידול פטל אדום. עם גידולים כאלה החקלאות בערבה תשתנה ותכלול גם נשירים ופירות אחרים. הנה, מדריך בחלקה סמוכה עוסק בניסוי בגידול שסק".

כעבור שעה לא ארוכה אני פוגש את כהן בממלכת התות המדהימה שמפתח רונן שלכט עם אביו, יעקב, מילדי "אקסודוס". שלכט עוסק בגידול תות תלוי בהדליה, לאחר שחווה על בשרו את משבר הפלפל. "אין כאן עתיד לירק הזה, שלפי שעה אני ממשיך לגדל אותו", הוא מספר. "בנושא הזה הפכנו ללא רלוונטיים באירופה. השוק הרוסי נפל לנו בגלל משבר חמור ברובל. המתחרים שלנו מספרד למדו מה שאנחנו התמחינו בו ואין להם בעיות התובלה שיש לנו בגלל המרחק. נגרמו לנו הפסדים מטורפים. מזלנו שלפני כן הרווחנו לא מעט כסף, כך שיש לנו ממה להפסיד. לאחר שגידול הפלפל איבד את הכדאיות שלו, חיפשתי דרכים כדי להתאושש כלכלית. יש לי ארבעה ילדים ואני חייב להביא אוכל הביתה. כחקלאי שנמצא תמיד בקדמת החקלאות, כדי לצאת מהקיבעון של הפלפל, בחרתי בתות שנראה לי תחליף ראוי. מכיוון שאין לנו תנאים כמו בפארן, בעצה אחת עם שבתאי החלטתי ללכת על התות התלוי. אני מגדל את התות בחממה ששימשה לבקרת האקלים של הפלפלים ואותה התאמתי לגידול התות. בגלל שהמים מאוד מלוחים, הקמתי בחלקה סמוכה מתפיל. כל מה שנשאר מהשקיית התות עובר למאגר אחר ומשמש להשקיית הפלפל שנשאר. אין כאן בזבוז מים".

נוח לגדל את התות בהדליה?

"תלוי למי. לי זה יקר יותר, אבל גם נוח יותר לגדל את התות כשהוא תלוי בגובה. לא כן לגבי העובדים שלי, תאילנדים ובדואים, שרגילים לקטוף את התות מהרצפה. אני מעסיק אותם כחוק, אבל פקחים באים לבדוק את תנאי העסקתם, ולנו, אנשים מהיישוב שלא רגילים להיות נתונים תחת חקירות, זה מוציא את הרוח מהמפרשים. תוסיף לזה גם את פערי התיווך הבלתי הגיוניים של רשתות השיווק ותבין איפה אנחנו עומדים".

איך אתה רואה את עתיד החקלאות במדינה?

"זה תלוי במדיניות הממשלה, כשההרגשה היא שמגבוה שמו למטרה לסגור את החקלאות כאן. לא ייתכן שאתה כלקוח תיאלץ לשלם מחיר עתק של 15 שקל לקילו פלפל בעוד שאני אהיה על סף פשיטת רגל. אני מקווה שהתות יוציא אותנו מהמשבר ומתחייב שהתוצרת שלי תעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר".

"כל עוד לא יקום מנהיג עם חזון, שיבין שאנחנו נמצאים בערבה לא בשביל הכסף, לא נדע מה יהיה העתיד שלנו", אומר אסף בוקס. "לא הייתי ממליץ לבנות על תלות ביבוא תוצרת חקלאית מאירופה. די בהפצצה שגויה רבת נפגעים בעזה כדי שהשיבר באירופה ייסגר".

"בלי החקלאות, ספק אם יתקיימו היישובים בערבה ובלעדיהם ספק אם יתקיים גבול השלום עם ירדן", סבור אריק עדין. "כולנו נמצאים במלכוד 22. מה החוכמה במתן היתר לייבא 60 אלף טונות ירקות מאירופה? במקום לסבסד את חקלאי אירופה או טורקיה, עדיף ששר האוצר שלנו היה עוזר לנו".

ד"ר אייל בלום, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, התמרמר בראיון שערכנו איתו לפני שנה נגד האוצר ואמר: "על המדינה לקבל החלטה לגבי עתיד החקלאות, שאם לא כן אני חושש שבכלל לא יהיה משרד חקלאות, זאת כשכבר עכשיו אנחנו בתחתית הרשימה מבחינת סבסוד החקלאות בהשוואה למדינות מפותחות אחרות". כעת הוא נשמע מפויס הרבה יותר: "מתווה הפלפל אפשר לרבים מחקלאי הערבה לעבור לגידולים אחרים, כשכעת הם נמנעים מלשים את כל הביצים בסל אחד. אין פתרונות קסם. אני לא מתעלם משטחים ריקים שנוצרו במושבים כאן, אבל משוכנע שעם היתרונות היחסיים שיש לנו, ובעיקר עם החורף החם אצלנו, יש עתיד לחקלאות בערבה".

איך אצלך?

"אני מגדל תמרים ומנגו בעידן. עד כה התמרים היו גידול משותף של האגודות השיתופיות במושבים ושל קיבוצי דרום הערבה. מעבר חקלאים פרטיים למטעים הוא חלק ממגמה בערבה. אבל אני טוען שזאת לא חוכמה להציף אותה בתמרים. אם לא כן, הסוף יהיה כמו בפלפל".