"זו חוויה שפגשתי בעצמי ואצל הסביבה שלי", מספר עידן בנימין, אב לשלושה מירושלים שעוסק בחינוך יהודי בארגון "הלל ישראל". "לא מדברים על זה, אבל כשהילדים חולים, הורים לא מצליחים לקחת ימי מחלה לסירוגין כי אז הם נפגעים. החוק הנוכחי נכתב כשהיה מובן מאליו שהאישה נשארת בבית. היום הטיפול בילדים מתחלק כמה שיותר שווה בין בני הזוג, גם אם טרם עשו את כל התיקונים הקטנים לעידוד אותו שוויון".
בעקבות תסכולו מחוק דמי המחלה הנוכחי, הקובע כי עבור היום הראשון שבו הורה נעדר - גם אם בשל מחלת ילדו - הוא לא יקבל תשלום כלל, עשה בנימין מעשה ושלח פנייה אל ח"כ מרב מיכאלי (יו"ר סיעת המחנה הציוני). "כשזה נוגע לגופנו אין בעיה, כי באמת לא סביר שתהיה יום חולה ויום לא", טוען בנימין, "אבל כשזה מגיע לילדים החוק לא מאפשר להתחלק עם בן הזוג בימים. זה תיקון קטן, אבל לדעתי יתרום רבות ויתמרץ את חלוקת הנטל בבית".
ואכן לאחרונה יזמה ח"כ מיכאלי הצעה לתיקון חוק דמי מחלה, שאליה חבר ח"כ רועי פולקמן (כולנו), ולפיה חישוב דמי המחלה יחל מהיום הראשון שבו נעדר אחד ההורים מהעבודה בשל מחלת הילד.
"החוק היום מקבע סטריאוטיפים מגדריים לגבי חלוקת התפקידים במשפחה ובמקומות העבודה", אמרה ח"כ מיכאלי. "כדי לקבל תשלום בעבור ימי מחלת הילד, מי שנשארה או נשאר איתו ביום הראשון של המחלה צריכים להישאר בבית עד שהילדה או הילד יחלימו, ואנחנו יודעות שלרוב מי שעושה את זה זו האם. שיעור ההיעדרות של נשים בגלל מחלת ילד גדול פי שניים וחצי משיעור ההיעדרות של גברים בגלל אותה סיבה, ומה ההפתעה כשהאישה עדיין מרוויחה פחות מבן זוגה? התיקון הפשוט הזה יכול לשפר מאוד את החיים של הורים בישראל. בלי עלות למדינה, הוא יאפשר להורים להתחלק בטיפול בילד החולה, וככה כל אחד מהם יפסיד פחות ימי עבודה. זה יעודד את השוויון בין בני הזוג, יעזור גם למעסיקים, והכי חשוב - זה יעזור גם לגברים לממש את ההורות שלהם. הורות שוויונית ומשותפת בריאה למשפחה, בריאה לילדים ולילדות ולבני הזוג, וגם לכלכלה הישראלית. התיקון הזה מקדם אותנו לשם ויעודד חלוקה שוויונית יותר בטיפול בילדים, ימזער את הפגיעה במקומות העבודה ויעזור לפרק את חלוקת התפקידים ההיסטורית במשפחה, שפועלת כמעט תמיד לרעת הנשים".
"מעגל של תחלואה"
חודש אוקטובר 1976 היה חגיגה גדולה לציבור העובדים בישראל. חוק דמי מחלה במדינה שעודדה את אזרחיה לעבוד – יצא לדרך. עד אז, תעודת מחלה שהוצאה על ידי קופת חולים לא חייבה את המעביד לשלם דמי מחלה. מוזר ככל שזה נשמע, החוק לא התייחס לקיומם של ילדים, וליתר דיוק – לקיומן של מחלות ילדים. ואלו, כידוע, באות בזו אחר זו.
רק בשנת 1993, בעת כהונתם של אורה נמיר כשרת העבודה ויצחק רבין כראש הממשלה, נכנס תיקון המתייחס להיעדרות בשל מחלת ילד. התיקון מגדיר את זכויותיו של הורה לתשלום דמי מחלה עבור ימי היעדרות כאלו: בעבור היום הראשון שבו נעדר לא יקבל כאמור תשלום כלל, עבור היום השני והשלישי יקבל50% מהסכום, ואילו מהיום הרביעי ואילך יקבל שוויו המלא של יום מחלה (המחושב, כמו ימי מחלה רגילים, לפי אחוזים מהמשכורת).
ההסדר הזה אינו מאפשר לבני זוג להתחלק בחופשת המחלה של הילדה או הילד, וכדי לא להפסיד את הזכאות לתשלום על ימי המחלה, יוצא שרק הורה אחד, זה שנעדר ביום הראשון ומניין הימים שלו כבר התחיל להיספר, נושא בנטל. אם מחליט זוג הורים לחלק את האחריות לטיפול בילדם החולה, הרי שהיום הראשון להיעדרות מהעבודה של כל אחד מבני הזוג שבו אינם זכאים לתשלום דמי מחלה מחושב פעמיים, פעם עבור האם ופעם עבור האב, וכך גם לגבי הימים העוקבים.
לפי נתוני משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לשנת 2013, שיעור ההיעדרות של נשים בשל מחלת ילד עולה בהרבה על שיעור היעדרותם של גברים בגלל אותה סיבה – פי 2.4 כאמור. המצב הזה מתסכל הורים רבים: החל מעובדים שכירים במשרדים ממשלתיים או במוסדות פרטיים, דרך עובדי קבלן ועד לעצמאים. “העובדה שאין הגדרה כזו בכלל לימי מחלת ילד רק מחזקת את הפער בין המגזרים”, אומר גד, מהנדס אלקטרוניקה ואב לשלושה שמועסק כעובד קבלן. “יש לי 18 ימי מחלה שאני יכול לעשות בהם שימוש אם אני או הילדים חולים. עדיף שתגיע כדי שהמשכורת שלך לא תיפגע”.
במקרים כאלה, הנטל לא פעם עובר לסבים והסבתות. “כשאני שומעת שלנכד שלי יש חום, אני יודעת שמעבר למחלה יש עולם שלם: הורים שחייבים להיעדר מהעבודה כשילד חולה, בוסים מחמיצי פרצוף, ששכחו שרק לפני רגע עמדו באותה סיטואציה, מצב משבר בעבודה שבגללו אי אפשר להיעדר, משרות שחרדים לאבד שכן המצב במשק הוא לא מי יודע מה, ופתרונות חירום של הרגע האחרון”, אומרת עדה כהן, סבתא לשבעה מירושלים. “סבא וסבתא הם אחד מהם ובדרך כלל הזמין ביותר. ממרומי הזמן אני יכולה לומר בוודאות שלראות דור שלם רץ באי שקט, נאבק לפרנסתו ומשתדל לטפל בילדיו הכי טוב שיש באפשרותו גורם לאי נחת גדולה. אולי יש מי שצריך לעשות חשבון נפש למען הדור הבא. כשאני שומעת שהבן שלי שומע מהבוס: ‘אותי לא מעניין לשמוע על ילדים חולים, יש להם אמא’, אני מבינה שמשהו לא בסדר”.
"אנו חיים במציאות עגומה", אומר פרופ' אברהם אביטל, רופא ילדים בעל התמחות בריאות ילדים ב־medikids, מרכז מומחים לרפואת ילדים, ובבית החולים הדסה. "ימי החופשה של ההורים מוגבלים והילדים חולים הרבה, כך שבתוך זמן קצר ההורים מחסלים את כל ימי המחלה ואז או שהם מבקשים חופשת מחלה על שמם, או שבהרבה מקרים ההורים מודים שהם נותנים תרופות נגד חום ושולחים את הילד למסגרות. התוצאה היא מעגל סגור של תחלואה. הילדים מגיעים חולים ומעבירים עוד מחלה ועוד מחלה. לפעמים הורים מתחננים אלי: 'מה? הילד לא יכול ללכת לגן? הדלקת היא ויראלית, זה לא מידבק'".
“כדאי ללמוד משוודיה, שם היעדרות מעבודה בגין מחלת ילד מוסדרת בחוק חופשת ההורות”, אומרת אסתר הרצוג ממכללת לוינסקי לחינוך, פרופסורית לאנתרופולוגיה ומייסדת פרלמנט נשים. “החוק מאפשר להורים לילדים מתחת לגיל 15 להיעדר מעבודתם בגין מחלת ילד עד 120 ימים בשנה בעבור כל ילד, כאשר 120 הימים בגין כל ילד נחלקים בין שני ההורים. בגין מחלות של ילדים מתחת לגיל 12 לא נדרש אישור של רופא. 60 ימים מתוך ה־120 יכולים לשמש את ההורים לצורך שהות בבית עם ילדים קטנים שהמטפלים הקבועים שלהם חלו. בתקופת ההיעדרות מהעבודה ההורים מקבלים מהמדינה תחליף שכר בשיעור 80% משכרם, עד לתקרה מסוימת. אם ההורים אינם יכולים להיעדר מעבודתם לצורך טיפול בילד חולה, הם יכולים להעביר לגורם שלישי את קצבת תחליף השכר שלהם בעבור טיפול בילד במקומם”.
פרופ’ הרצוג רחוקה מלרוות נחת מהמצב הנוכחי: “אין ספק כי מחלת העובד ומחלת ילדיו כרוכה באובדן הכנסה משמעותי ולעתים גם באובדן מקום עבודה. כאשר הילדים חולים הפגיעה העיקרית היא בנשים, אשר בשל היותן לרוב מפרנסות משניות, הן אלו המוותרות על ימי העבודה כדי להישאר עם הילדים. עוד יותר קשה הוא מצבן של אמהות יחידניות, שהן פגיעות במיוחד ביחס לאיום על מקום העבודה שלהן. משום כך, גדול הסיכוי שילדים יישלחו לגנים ולבתי הספר עוד בטרם החלימו, מפני שהפגיעה הכלכלית היא גדולה. במצב זה סכנת ההידבקות של ילדים אחרים גם היא גדלה. המצב הנוכחי מנציח את האחריות הבלעדית של האם על הילדים ודוחק את רגליו של האב מאחריות הורית חשובה”.
“לחצים הישרדותיים"
חוקי העבודה שנחקקו בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת היו מבוססים על תפיסת המשפחה כפי שהייתה מקובלת אז: “הגבר יוצא לצוד והאישה נשארת בבית לגדל את הילדים”, מבהירה פרופ’ הדרה בר־מור מהמכללה האקדמית נתניה. “אומנם חוק שוויון זכויות האישה משנת 1951 וחוק עבודת נשים משנת 1954 מבוססים על תפיסת שוויון, אולם ניתן לזהות בהם ובחוקים אחרים דומים את התרבות הרואה באישה כמי שעליה מוטל עול גידול הילדים וטיפוח המשפחה. אולם בד בבד עם השינויים התרבותיים והעלייה בהשתתפות הנשים בכוח העבודה החלו להתבצע שינויים גם בחקיקת העבודה”.
האם ההצעה לתיקון החוק אכן תצליח לקדם את עקרון השוויון בין המינים בשוק העבודה? “עד היום אין באמת שוויון בשוק העבודה בין המינים, ולכן קיים צורך להבטיח את מימוש הניצול השוויוני”, אומרת עו”ד שושנה גביש, מומחית לדיני עבודה. “ההצעה של ח”כ מיכאלי נחוצה לקידום מימוש השוויון, שכן כבר היום כל אחד מבני הזוג רשאי לצאת לחופשת מחלה כדי לטפל בילד החולה והקושי הוא בהבטחת מימוש השוויון. הלחצים התרבותיים וההישרדותיים לא מאפשרים לזכות לשוויון להתממש הלכה למעשה בשוק העבודה”.
לדברי ד”ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית חינוכית, קלינית והתפתחותית, “שוויוניות רבה יותר בין המינים כבר הגיעה לטיפת חלב, שם רואים בבקרים גברים רבים, אך לא הגיעה לקופות החולים, שם בתור לרופא הילדים עדיין בולט מאוד אי השוויון המגדרי – ילד חולה הוא עניינה של האם”.
ד"ר כצלנסון מבקשת להזכיר שבסופו של דבר, מאחורי הצורך בשינוי לא עומדים רק ימי חופשה וחישובים של מעסיקים, אלא גם הילד עצמו. “מחלה היא מצב רגיש בחוויה של הילד: בנוסף להרגשה הרעה הוא פוחד שלא יצליחו לרפאו, לעתים מרגיש אשם, בודד כי חברים ממעטים לבוא לבקר ילדים צעירים חולים שמא יידבקו, וסדר היום שהוא רגיל אליו משתבש ומעצים את החרדה", היא אומרת. "במצבים אלה יש חשיבות רבה לנוכחות הורית. טיפול הורי בזמן חולי, כאשר הילד מרגיש תלוי יותר וחסר אונים, הוא טיפול שיוצר אינטימיות בין ההורה לילד. בדרך כלל האחים נמצאים במסגרות חינוכיות, והבלעדיות היא רווח גדול לילד וגם להורים. אם מדברים על הורות שוויונית, אין ספק ששני ההורים צריכים גם לשאת בנטל, וגם להיות שם כאשר הילד מאוד זקוק להם ומרגיש קרבה רגשית גדולה למי שנמצא איתו”.