בימים אלה לא היה צורך בזכוכית מגדלת כדי להבחין שאופיר פינס־פז, שהיה במשך 14 שנה מחברי הכנסת הבולטים ביותר במפלגת העבודה, נעדר מהחגיגות לציון מלאת 67 שנה לכינונה של הכנסת. "אני כמעט לא בא לכנסת, אלא כשאני מוזמן לישיבת ועדה זו או אחרת", סח פינס (54), פרלמנטר בדימוס מאז 2010.
מתי היית שם באחרונה?
"לפני כחודש הגעתי לכנסת כיו"ר איגוד ההתעמלות לישיבת ועדת המשנה לספורט. בחרו שם יו"ר ועדה (מיקי זוהר - יב"א) שרוצה שכולנו נחבוש שטריימל ומנסה לסגור את המדינה בשבת".
יום ההולדת לכנסת הוא יום חג לבית הנבחרים שלנו?
"בהיותי חבר כנסת לא השתגעתי במיוחד מהיום הזה, חוץ מנטיעת האילנות שאהבתי. אתה יודע, בחגים עובדים פחות ואני באתי לשם כדי לעבוד. בכנסת יש יותר מדי אירועים, יותר מדי טקסים. תכל'ס זה על חשבון העבודה. זה ההבדל בינינו, המפא"יניקים, לבין הליכודניקים. זהו הימין הז'בוטינסקאי. הם אוהבים את ההדר. תן להם טקסים והם יחגגו, בעוד שזה לא בראש שלנו".
היית רוצה לראות את הכנסת מתנהלת אחרת?
"לו הייתי יושב ראש הכנסת, הייתי חוסך לצחי הנגבי עלייה למדי קראטה וכל מיני דברים כאלה והייתי מנהיג ביום ההולדת של הכנסת יום של חשבון נפש. זאת בתקופה שהפרלמנטים בעולם איכשהו קצת מאבדים את זה. הרי כבר אין דיסטנס, ובניגוד לעבר כיום הכל זמין, מיידי ועכשווי. יש עולם פוליטי אחר לגמרי, שמשפיע גם על מעמד הכנסת. הבט אל החוק האחרון שעבר שהוא לא פחות ממדהים, שלפיו 50 אלף אזרחים יכולים לכפות על הכנסת הצעת חוק בקריאה ראשונה. כלומר, הם רוצים שנחזור לימי יוון העתיקה עם בחירה ישירה של העם".
החוק הזה ישים?
"ברור שבאמצעות הפייסבוק אין בעיה כיום לגייס בקלי קלות 50 אלף איש לעצומה, בלי תיווך של מפלגות וחברי כנסת. אם מצד אחד זה יקרב את הפרלמנט לציבור, מצד אחר כל העניין יהיה יותר פופוליסטי. אנחנו כאן בעיצומה של מהפכה שבסופו של דבר תטלטל את הכנסת. אני בסך הכל מחוץ לכנסת רק שש שנים, מעט מאוד זמן, וכל הדברים האלה לא היו. מי יודע, אולי נגיע למצב שיגידו שהעולם האמיתי זה צ'ט באינטרנט".
ולבד מכך?
"יש תחלופה מהירה מדי של חברי הכנסת".
טוב, זו דמוקרטיה.
"זה לא בריא על פי כל קנה מידה. התחלופה המהירה היא עקב אכילס של הכנסת וסכנה לדמוקרטיה. ניסיון אי אפשר לרכוש במכולת. אני רואה חברי כנסת שצוברים ניסיון ומשתבחים עם הזמן. הנה, השבוע הייתי בוועידת השלטון המקומי בהשתתפות השרה גילה גמליאל והייתי חייב להחמיא לה איך השתנתה לטובה מאז".
והיא ליכודניקית.
"כבר התפכחתי. כשהייתי צעיר חשבתי שכל הטובים אצלנו וכל הרעים אצלם. כיום אני יודע שזאת שטות מוחלטת".
במהלך דבריו על הכנסת מעלה פינס נקודה מעניינת: "יש מקום לדון אם די ב־120 ח"כים, כפי שהיה עם הקמת המדינה כשהיו פחות מעשירית התושבים כיום. אולי צריך להגדיל את הכנסת, אם כי הציבור עשוי לחשוב שזה יהיה בזבוז, מאחר שהכנסת סובלת מחוסר אמון ציבורי קשה. הציבור בכללותו לא מאמין לה. זו בעיה שצריכה להדיר שינה מיושב ראש הכנסת עד אחרון חברי הכנסת. היום להיות חבר כנסת זה לא גליק כזה גדול, בעוד שפעם זאת הייתה משאת נפש".
"אין קיצורי דרך"
מתפקידו כשר המדע, התרבות והספורט בחר להתפטר ב־2006, במחאה על הצטרפות אביגדור ליברמן וישראל ביתנו לממשלת אולמרט. בראשית 2010 התפטר מהכנסת. גם היום, במרוצת השנים, ברור לו מדוע החליט כך. "לאחר 14 שנים בכנסת הגעתי למסקנה שאני לא באמת מתאים לחיים פוליטיים", הוא אומר. "ב־2010 לא פרשתי סתם. החבר שלי במירכאות אהוד ברק וחבר מרעיו, אחרי שקיבלו סנוקרת בבחירות, רצו־אצו לממשלת נתניהו. אני האמנתי בעת ההיא שהתפקיד שלנו הוא להקים את מפלגת העבודה החדשה. כשראיתי שהמפלגה הגיעה לפשיטת רגל מוסרית ואין לי פרטנרים אמיתיים בין חברי במורדי העבודה, החלטתי לפרוש. בתוך 72 שעות כבר לא הייתי בכנסת, לאחר שכיהנתי בה עד אז בכל כוחי ובכל מאודי".
פרשת מהכנסת ומהמפלגה, ולקראת הבחירות האחרונות צצת במקום ה־111 ברשימת העבודה.
"בוז'י ביקש, מה יכולתי לומר. אנשים מתבגרים עם הזמן וסולחים. אבל לא הכל כשורה. איך בוז'י יכול היה לנסוע לנשיא צרפת ולומר לו שאין עם מי לדבר בעם הפלסטיני? מה, חזרנו לימי גולדה מאיר? זה נורא. המפלגה הזאת אמורה להיות אלטרנטיבה מדינית־ביטחונית, עם כל הכבוד לנושאים החברתיים והסביבתיים. הדגל המדיני־ביטחוני ירד לחצי התורן בשנים האחרונות. זאת שגיאה היסטורית הן מצד שלי יחימוביץ' והן מצד בוז'י. מצד אחר אני מסתכל על העניין של גבי אשכנזי. האיש היה חמש שנים בחקירות לא פשוטות והוא בוודאי לא כליל השלמות, אבל יצא מהפרשה בלי כתב אישום ויש לקרוא לו לעבודה. הכתף הקרה שהראו לו כמה מחברי במפלגה ביום שלאחר ההחלטה שלא להעמיד אותו לדין - זה לא פחות מחוסר אחריות".
טוב, הם חוששים למקומם.
"איזה מקום? למפלגת העבודה יש יעד ואין בלתו: לחזור לשלטון. אין שום ספק שגבי אשכנזי יכול לסייע בהשגת היעד הזה. אם טחו עיני ראשי העבודה מלראות את זה, לא בטוח שהם מסוגלים להנהיג. חשוב גם להביא את בני גנץ. אמרתי להרצוג יותר מפעם אחת שבמקומו הייתי עושה שביתה ליד ביתו של בני גנץ עד שהיה אומר 'רוצה אני!' הוא יכול להיות נכס אדיר. מה גם שאפשר לדלג על המשוכה של סוגיית הצינון, שלא מפחידה אותי, לאחר שהייתי מחברי הכנסת הבודדים שהצביעו נגדה. נתניהו בסוף הדרך. אפשר היה לנצח אותו גם בבחירות האחרונות, אם כי כנראה לא עם הרצוג בראש. היו לו כל התנאים לנצח והוא לא ניצל אותם".
אתה נשמע להוט להביא את הרמטכ"לים לשעבר.
"נכון, למרות שלא היה לנו ניסיון טוב עם כל הביטחוניסטים שייצגו את המפלגה במרוצת השנים, וברק הוא לא הדוגמה היחידה לכך. לא מדובר באנשים לא טובים, אלא שהם לא מתאימים לחיים הפוליטיים. אפילו ברק, אין חולק שברמה האישית הוא איש עם יכולות גבוהות ועם זכויות גדולות. אבל הניסיון הצה"לי רב השנים הוא לא ערובה להצלחה, ודי להיזכר במה שקרה עם שאול מופז".
ברק כמעט החריב לכם את המפלגה.
"ממש ככה. לאחר שתמכתי בו הרבה שנים, לא ציפיתי שניפול איתו איך שנפלנו. כשקיבלנו רק 13 מנדטים בבחירות השניות שלו, שבהן הביא את המפלגה אל עברי פי פחת, הוא היה חייב לפרוש ולאפשר למפלגה להשתקם באופוזיציה. במקום זה הוא החליט לשרוד ולחבור לנתניהו. רק לאחר שהוא הוריד אותנו לתהומות הוא פרש, לא לפני שפילג את המפלגה וריסק אותה".
מה כל כך נורא בחבירה לנתניהו?
"נתניהו, נתניהו, נתניהו. בישראל אין יותר ימין ממנו. אפילו לא נפתלי בנט או אורי אריאל. אבל הוא משחק נהדר שלא ישימו לב לכך".
צידדת בשותפות עם ציפי לבני במחנה הציוני?
"בהחלט. אבל לקראת הבחירות היה על הרצוג לקבל יותר בולטות לעומת לבני, וכשזה לא קרה זה קצת החליש אותו. למרות שהיא באה מהימין, אני לא רואה בעיה במצב שיביא אותה לראשות המחנה הציוני. רק עליה להיות שלמה עם זה שהיא חצתה את הרוביקון".
כשהוא ניצב מול השאלה אם הרצוג באמת יכול להנהיג את העבודה, פינס מהסס. "קשה לי עם זה", מודה פינס. "אנחנו כמעט באותו גיל וחברים הרבה מאוד שנים, אבל ראינו איך נגמרו הבחירות".
היית ממליץ לראש העיר תל אביב רון חולדאי לרוץ לראשות העבודה?
"יש לי הערכה לחולדאי, איש ערכי עם קבלות, אבל אני לא בטוח עד כמה הוא קורץ מחומרים פוליטיים. מעבר מהצבא לפוליטיקה לא פשוט וראשות עיר היא סיפור אחר".
אין הוקוס פוקוס בפוליטיקה.
"אין קיצורי דרך, אבל אני מתאר לעצמי שאתה מתכוון לאבי המנוח, יהודה פינס, שעמד כתחביב בראש איגוד הקוסמים והיה מבוקש בימי הולדת, שבהם היה מצחיק את החברים שלי. לעומתו קוסם גדול אף פעם לא הייתי, לא בחיים האמיתיים ולא בחיים הפוליטיים. אבל שיחקתי את שוליית הקוסם, בין אם כשהוציא לי מטפחות מהאוזן, בין אם הייתי בוחר לו קלפים".
לזכרו של אביו - שהיה במחתרת האנטי־נאצית והסתתר בעליית גג אצל משפחה נוצרית - פינס לקח על עצמו את ראשות הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, מוזיאון ששימר את מורשת יהודי הולנד בשואה. "אני רואה כמחויבות אישית את התפקיד הזה", הוא אומר.
בילדותו גר בשיכון המזרח בראשון לציון, באותו רחוב שבו גרה משפחת עורקבי, אם כי זיכרונו מאז מזהר ארגוב קלוש. אמו הייתה המורה והמחנכת של דוד טל, לימים חבר כנסת מטעם ש"ס, ואילו החייל עם העגיל באוזן ששירת עמו בחיל הקשר נודע לימים כשלמה בניזרי, שר וח"כ מש"ס שבהמשך ישב מאחורי סורג ובריח. "אני זוכר אותו כבחור על הכיפאק", הוא משחזר. "לא יכולתי לחשוב שיגיע לממשלה, גם לא לכלא".
שנים לאחר שפגש את שני הש"סניקים הגיש פינס הצעת חוק לנישואים אזרחיים שלא צלחה. "הייתי בכנסת מהלוחמים לחופש דת בישראל", הוא מעיר. "בכל מקרה הייתי מתחתן בטקס דתי, אבל זכותו של אדם להינשא כרצונו. איך משנים את המצב? כיום יותר מסובך לדבר על הנושא הזה מאשר לדבר על ירושלים. ישראל הולכת כעת לכיוון פונדמנטליסטי, שעלול לדרדר אותה לאסון".
מילדותו שיחק כדורגל בהפועל ראשון לציון וכדוריד בקבוצת מכבי בעיר היין. "אין אצלי שטאנצים", מעיד על עצמו פינס, שבילדותו היה פעיל בתנועת הנוער מכבי צעיר. "כך גם היום, כשהעובדה שאני בהנהגת מכבי ישראל לא מפריעה לי להיות אוהד שרוף של הפועל ירושלים כדורסל". עד לפני ארבע שנים הוא שיחק כדוריד בליגה הארצית במדי קבוצת המשנה של מכבי ראשון, אבל לא עוד. "בגיל 50 תליתי את הנעליים", הוא אומר.
איך הגעת מהכדוריד לראשות איגוד ההתעמלות?
"בגלל היותי איש ספורט ולתקופת מה גם שר הספורט, הופנו אלי הצעות שונות. לא יכולתי לסרב להצעה מאיגוד ההתעמלות, וכך מצאתי את עצמי בתפקיד בהתנדבות שדורש עבודה יומיומית. יש לנו מתעמלות מצוינות, אבל בפעילות בענף גיליתי שהפוליטיקה בספורט יותר מסובכת ואכזרית מהפוליטיקה האמיתית".
המזוודות ארוזות?
"אני בהחלט אמור לנסוע עם נבחרת ההתעמלות לאולימפיאדת ריו. כדרכי, אני מתכוון לפרוש בשיא. כבר הודעתי שייאלצו למצוא יו"ר אחר שיחליף אותי אחרי האולימפיאדה".
דרך השלום
את הנסיעה של חייו חווה פינס, לדבריו, לפני היותו חבר כנסת. בטרם חתימת הסכם השלום עם ירדן הותרה הכניסה לממלכה השכנה רק ליהודים בעלי דרכון זר. פינס יצא עם דרכונו ההולנדי דאז לעמאן ושם פגש איש קשר שלתדהמתו הפגיש אותו עם חוסיין מלך ירדן בארמונו. בפגישתם המרתקת סבר המלך שבן שיחו הוא שליחו של ראש הממשלה יצחק רבין, והוא העביר לו מסרים בנושא ירושלים.
איך זה נגמר?
"עוד באותו יום הייתה פריצה ל'מבט' בנושא. למרבה ההפתעה סופר שם על פגישת רבין וחוסיין בעקבה באותה שעה. אחריה התקשר אלי רבין ואמר 'יש לך דרישת שלום מהמלך חוסיין, עשית עליו רושם טוב'".
לעומת הלשכה המרווחת שבה ישב כשר, פינס מסתפק כיום בחדרו הצנוע כראש המכון לחקר השלטון המקומי שהקים באוניברסיטת תל אביב. "אם אומרים שאין חיים אחרי הפוליטיקה, הוכחתי שאפשר", אומר המרצה פינס. "מהרגע שהחלטתי לעזוב את הפוליטיקה הדלתות היו פתוחות בפני".
פינס מתגורר ברמת אביב. נשוי לאורלי, עובדת עיריית תל אביב. הם הורים לשניים.
איך מפתים אותך לחזור לפוליטיקה?
"אני לא רואה לכך סבירות גדולה, אם כי איך אומרים? 'נוור סיי נוור'. כדי לחזור יש הרבה חלודה שצריך להשיל. גם שחקן כדורגל או כדוריד שחוזר לא עולה מיד על המגרש. אם הפוליטיקה הייתה החלום של חיי, כיום אני במקומות אחרים".
נגמלת.
"אני מגדיר את עצמי מכור נקי. אתה יכול לעזוב את הפוליטיקה, אבל היא אף פעם לא עוזבת אותך".