אם אתם מחפשים אהבה, אולי כדאי שתשכחו מאתרי היכרויות למיניהם ותירשמו ללימודי הנדסה באוניברסיטת בר־אילן. מתברר שלפקולטה להנדסה יש רזומה לא רק בהנפקת מהנדסים, אלא גם ביצירת עשרות שידוכים שהסתיימו בחתונה. "התחתנו אצלנו כבר כ־30 זוגות מקרב הסטודנטים", מספרת דינה ימיני, ראש מנהל הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר־אילן. "הזוגות נוצרו מסטודנטים שלמדו לכל מיני תארים. יש לנו למשל דוקטורנטית שנשואה למישהו שלומד לתואר ראשון, יש לנו גם תואר שני עם תואר שלישי.
"ש גם בחורה שלמדה לתואר שני ופגשה בחור שהגיע מארצות הברית לעשות דוקטורט. הם עבדו יחד במעבדה של הרב ד"ר דרור פיקסלר, התאהבו והתחתנו. הרב המקדש היה לא אחר מאשר ד"ר פיקסלר בכבודו בעצמו. יש גם זוגות שבהם אחד מבני הזוג חילוני והאחר שומר מצוות. יש הכל מכל. אגב, אצלנו לא רק סטודנטים מתחתנים. הייתה לי אפילו מזכירה שהגיעה לכמה חודשים למלא מקום, ניגשה לספרייה לכמה דקות, ראה אותה שם סטודנט, והיום הם נשואים".
איך את מסבירה את התופעה?
"קודם כל, אלה אנשים איכותיים שמתקבצים יחד. אנשים חכמים, יפים, ארץ ישראל היפה תרתי משמע. אצלנו מקבלים את הקצפת. חוץ מזה, יש תחומי עניין משותפים, והאוווירה בפקולטה היא נעימה, לא קפואה. הלימודים אומנם מאוד עמוסים ומאתגרים, אבל יש גם חיי חברה, יש פעילויות משותפות".
והרומנטיקה לא פוגמת בלימודים?
"הנדסה אי אפשר ללמוד לבד, בכל מקרה צריך ללמוד בזוגות. בינתיים לא ראינו זוג אחד שמצבו האקדמי הידרדר, אלא נהפוך הוא, ההישגים רק עלו".
אהבה אחרת: עוד לא יודעים איך לבלות בוולנטיינ'ס דיי? חשבנו בדיוק עליכם
עד כמה את עצמך מעודדת את השידוכים הללו?
"לא פעם אני אומרת לסטודנטים שחוץ מהמשוואה, צריך להסתכל גם על הגורם הנעלם, והגורם הזה יכול להימצא גם כאן בפקולטה. אני כמובן אומרת את זה בהומור בריא, אומרת להם שירימו את הראש, שיסתכלו סביב. כשהם מתארסים, הם מגיעים אלי לחדר ואומרים: 'דינה, אפשר שתי דקות איתך?', ואז אני כבר מבינה שיש חתונה. אני תמיד באה לחתונות של אלה שמכירים 'תוצרת בית' ומזמינים אותי. אגב, עד היום אף זוג שהתחתן אצלנו לא התגרש, ואנחנו מאוד שמחים שסטודנטים שלנו מתחתנים זה עם זה".
צופיה ואסף בן עמרם מרבבה, הורים לילדה
היא: בת 25, סטודנטית לתואר שני להנדסה בבר־אילן
הוא: בן 30, עובד בהייטק
התחתנו ב-2011
כך הכרנו: צופיה: "הכרנו בפקולטה להנדסה ב־2010, שנינו למדנו באותו מחזור הנדסת חשמל. אסף הציע לי לצאת איתו. זה היה תהליך, ואחרי כשמונה חודשים התארסנו".
אסף: "נפגשנו בבניין מוזיקה שנמצא ליד הפקולטה שלנו. שנינו ניגנו שם, ואז חשבתי על הרעיון לצאת איתה".
צופיה: "שבוע אחרי שיצאנו, החלטתי שאני רוצה להיפרד ממנו. חודש לא היינו ביחד, וזה היה לא כל כך נעים להיתקל אחד בשני באוניברסיטה. אבל אחרי חודש חזרנו שוב להיות זוג".
הפלוסים:
צופיה: "בילינו הרבה זמן ביחד באוניברסיטה, אכלנו ארוחות צהריים ביחד, לא היינו צריכים לחפש זמן כדי להיפגש אחד עם השני. היו לנו גם חברים משותפים מהלימודים ונפגשנו הרבה פעמים ביחד בערבים".
אסף: "רואים אחד את השני כל יום, ואפשר גם ללמוד ביחד. כמו כן, אתה רואה את בת הזוג שלך בהרבה סיטואציות, מה שבעצם עוזר לך להכיר אותה טוב יותר".
הקשיים:
צופיה: "להיות כל הזמן ביחד זה גם חיסרון. לפעמים, כשיוצאים בערב, אין כבר על מה לדבר כי כל היום היינו אחד עם השני".
טיפ רומנטי:
צופיה: "הייתי ממליצה לזוגות שגם לומדים באותו מקום אולי להשתדל לא להיות כל היום אחד עם השני. לא להסתובב כל היום ביחד בזמן הלימודים, אלא לעשות קצת הפסקות זה מזה".
קרן שמש וגיל פאוסט מרמת גן, הורים לשניים
היא: בת 33, מהנדסת אלקטרואופטיקה
הוא: בן 35, מהנדס חשמל
התחתנו ב־2010
כך הכרנו:
קרן: "הכרנו בשנה הראשונה של התואר הראשון ב־2004. נפגשנו במעלית של הבניין. נכנסתי למעלית, גיל היה שם, אמר לי 'את קרן שמש?', אמרתי שכן והפכנו לידידים. היינו חברים מאוד טובים, אחר כך היינו גם שנתיים שותפים לדירה, ובסוף אחרי הרבה שנים הפכנו לזוג. בשנה האחרונה של התואר התחתנו. הצגת פרויקט הגמר נפלה לנו על יום החתונה. עשינו את הפרויקט ביחד, אז גם לא יכולנו להגיע להצגתו".
גיל: "קרן מיד מצאה חן בעיני, ורציתי אותה הרבה לפני שהיא הסכימה. רדפתי אחריה כמה שנים. זה היה עניין של תזמון. בהתחלה לא נפלנו על התזמון נכון, אבל בסוף זה הסתדר".
קרן: "כשהיינו שותפים לדירה, לגיל הייתה חברה אחרת מהפקולטה, ולי היה חבר אחר מהפקולטה. היינו מבלים יחד שני הזוגות, ובסוף אנחנו נפרדנו מבני זוגנו והפכנו בעצמנו לזוג".
הפלוסים:
קרן: "הבנו אחד את השני, הבנו את הלחצים של שנינו, ואפשר היה לעזור אחד לשני. זהו תואר מאוד אינטנסיבי ותובעני, והתמיכה ההדדית מאוד חשובה. כמו כן, אפשר ללמוד ביחד לאותם מבחנים. בילינו אובר־שעות ביחד, וזה היה מאוד נחמד. גם היום גיל יכול לבוא הביתה ולשתף אותי בסוגיות בעבודה שלו. אנחנו מביעים עניין זה בעבודה של זה".
הקשיים:
קרן: "לא חשתי בשום קושי, כי אצלנו הקשר היה גם מבוסס על חברות מאוד טובה של הרבה שנים".
טיפ רומנטי:
גיל: "הייתי ממליץ לזוגות של סטודנטים שלומדים יחד לנצל כל רגע שהם ביחד. לבלות ביחד וליהנות אחד מהשני, כי עם ילדים זה כבר הופך להיות יותר קשה. עם ילדים יש פחות פנאי".
מור ונריה לילינטל מפדואל
היא: בת 25, סטודנטית לתואר שני בהנדסה בבר־אילן
הוא: בן 29, סטודנט לתואר שני בהנדסה בבר־אילן
התחתנו ב־2013
כך הכרנו:
נריה: "למדנו ביחד מהשנה הראשונה לתואר ראשון. לקחתי ממור סיכומים לצלם, התחלנו לדבר, ולאט־לאט זה נהיה יותר ויותר, עד שאחרי שנה וחצי, התחלנו במערכת זוגית. בשנה הראשונה ללימודים הייתה לי מישהי אחרת, נפרדנו, ולאט־לאט הקשר נבנה עם מור".
מור: "הייתה לו חברה בהתחלה, ולא התייחסתי לזה שלוקחים ממני סיכומים בתור משהו שמעבר לכך. היינו ידידים, וכשנריה נפרד מחברה שלו פתאום התחלתי לחשוב על זה יותר ברצינות. היה לנו קורס קשה שנריה היה ממש טוב בו. ישבנו הרבה לילות באוניברסיטה, הוא היה מסביר לי ממש בסבלנות. פתאום התחלתי לראות אצלו תכונות שעד אז לא שמתי לב אליהן, והתחיל להיווצר בינינו קשר מעבר ללקחת סיכומים".
הפלוסים:
נריה: "אתה יכול לדבר על מה שעובר עליך, כי היא יודעת מה עובר עליך בדיוק. היא מבינה על מה אתה מדבר, אוכלים גם ביחד ארוחת צהריים, בהפסקות נמצאים כל הזמן ביחד, לומדים ביחד למבחנים. זה ממש נוח וכיף".
מור: "את נמצאת כל היום עם מישהו שאת אוהבת. את לא צריכה לחכות לחזור הביתה כדי לראות אותו".
הקשיים:
נריה: "לפעמים העובדה שאתה נמצא עם בת הזוג פוגמת בריכוז שלך, וצריך לדעת איך לנהל את זה נכון. לנו למשל היה זמן יחד וגם לחוד. אני הלכתי למסלול של הנדסת חשמל, מור להנדסת מחשבים. היו לנו שיעורים חופפים, אבל עדיין היה גם זמן שהיינו לבד".
מור: "כשאת נמצאת עם מישהו כל כך הרבה זמן, אז לפעמים יש גם כעסים. אבל למדנו להתמודד עם זה וגם לתת לכל אחד את הפרטיות שלו".
טיפ רומנטי:
נריה: "חשוב שיהיה זמן איכות זוגי גם אחרי הלימודים. לא לסמוך רק על זה שאתם כל היום ביחד בלימודים".
מור: "חוץ מללמוד יחד, מאוד חשוב לעשות דברים כיפיים נוספים ביחד".
ענבר ואריאל יריב מפתח תקווה, הורים לילד
היא: בת 28, דוקטורנטית בפקולטה להנדסה בבר־אילן
הוא: בן 28, מהנדס
התחתנו ב־2013
כך הכרנו:
אריאל: "הכרנו בסניף של בני עקיבא ברמת גן כשהיינו בכיתה ד'. גרנו לא רחוק אחד מהשני והיינו הולכים לפעולות יחד. שמרנו על קשר, אבל מתישהו הוא נותק. מגיל 18 עד גיל 24 לא היינו בקשר. כשנכנסתי לשנה א' לפקולטה, גיליתי שענבר כבר בשנה ד'. בפעם הראשונה שראיתי אותה אמרתי 'איזה קטע'. התקשרתי אליה אחרי כמה זמן, שאלתי אותה אם היא רוצה לצאת והיא הסכימה".
ענבר: "נפגשנו סתם פתאום במסדרון. הדמות שהלכה לפני הייתה נראית לי מוכרת, אבל לא הייתי בטוחה. קראתי לו, דיברנו קצת, פחות נפגשנו ביומיום כי היינו במחזורים שונים, ואז מתישהו במהלך סמסטר ב' אריאל התקשר והציע לי לצאת איתו. בהתחלה בכלל הייתי בטוחה שהוא מתקשר לבקש חומר ללימודים. דיברנו, הוא אמר שאני יכולה לחשוב על הצעתו כמה ימים, ואמרתי 'בוא ננסה'".
הפלוסים:
אריאל: "ענבר הייתה שלושה מחזורים מעלי. היו לה סיכומים, קורסים שהיא כבר עשתה, אז היא יכלה לעזור לי. כמו כן, הכיף הוא שאפשר לאכול כל יום צהריים ביחד".
ענבר: "נחמד להיפגש בין שיעורים, וגם אם התבאסת ממשהו, לא הלך לך באיזה מבחן, אז יש למי לבוא לבכות. מצד שני, יש גם עם מי לשמוח".
הקשיים:
ענבר: "זה יכול להיות קשה אם את מצפה שבכל זמן פנוי שיש לצד השני, הוא יבוא להיות איתך. אם אין תיאום ציפיות לגבי זה בין בני הזוג, זה יכול להביא לאיזשהו קושי או חיכוכים. אבל אם שני הצדדים באותו ראש, אפשר להפיק מזה רק תועלת ולקדם את הקשר הרבה יותר".
טיפ רומנטי:
ענבר: "ששני הצדדים יבינו שחוץ מהקשר הזוגי שלהם, לכל אחד יש את הלימודים שלו ואת החברים שלו באוניברסיטה. צריך לתת מקום גם לדברים האלה ולא רק להינעל אחד על השני".