מיכלי האמוניה במפרץ חיפה עדיין שם, למרות שלל התוכניות לסלקם

מכל האמוניה, שממוקם במפרץ חיפה ומוקף מאות מפעלים, מכלי דלק, מכלי שמן ומפעלי כימיקלים, ניצב כיום בשטח מיושב שבו חיים עשרות אלפי בני אדם. המכל עלה לתודעה לפני יותר מ־20 שנה, אבל עלה לכותרות ביתר שאת ב־2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר טילים שירה חיזבאללה נפלו באזור והייתה סכנה מוחשית לפגיעה במכל ולסיכון חייהם של תושבי הסביבה.

 

לטענת מומחים, במקרה של פגיעה ישירה במכל האמוניה, כחצי מיליון בני אדם שישהו ברדיוס של 20 קילומטרים עלולים להיפגע. אותם מומחים טוענים כי פגיעה ישירה במכל עלולה לגרום למותם של עשרות אלפים בתוך יממה. מנגד, יש מי שטוענים כי פיצוץ של המכל יגרום להרג של כמה מאות בני אדם ולפגיעה בכמה עשרות אלפי בני אדם. לפי מחקרים של עמותת "צלול", אם המכל יינזק מפגיעת טיל של חיזבאללה למשל, 17 אלף בני אדם ייהרגו אם תדלוף רק חמישית מכמות האמוניה בו, ועשרות אלפים נוספים ייפגעו.
 

"בדוח שפורסם בשנות ה־90 על ידי מומחים מחו"ל שערכו מחקר על נזקים עתידיים וסיכונים של מכל האמוניה בסביבת אוכלוסייה, נקבע בין היתר כי יש סכנה משמעותית לאזרחים ברדיוס של עשרה קילומטרים", טוען ד"ר יונה אמסטר, ראש המגמה לבריאות הסביבה ותעסוקה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה חיפה. "להערכתם, במקרה של פיצוץ יכולים להיהרג 100 אלף בני אדם. מספר ההרוגים תלוי בכיוון הרוח ובמידת החשיפה האישית של כל אחד. הם הוסיפו כי פטריית האמוניה שתעלה מהפיצוץ יכולה להגיע לרדיוס של עשרה קילומטרים בכפוף לתנאי מזג האוויר ודברים נוספים".
 

בכל מקרה, לדברי מומחים, אם חלילה אסון כזה יתרחש, הוא עלול להיות שווה ערך מבחינת היקף הנזק להטלת פצצת גרעין בגודל של חמישית מאלה שנזרקו על הירושימה ונגסאקי ביפן במלחמת העולם השנייה.
 

אמוניה היא תרכובת חנקן ומימן, והיא אחד הכימיקלים התעשייתיים הנפוצים והחשובים בעולם. שימושה העיקרי הוא כחומר גלם בתעשייה הכימית, ושימוש משני בהיקף קטן הוא לצורך קירור במתקנים תעשייתיים. האמוניה רעילה לבני אדם ובעלי חיים, ועלולה אף לגרום למוות, ועל כן נדרשים כללי בטיחות מחמירים בעת ייצורה, הובלתה, אחסונה והשימוש בה.
 

“אמוניה היא חומר רעיל מאוד", טוען ד"ר אמסטר. "היא גורמת נזק למערכת הנשימה, לעיניים ולעור. בריכוזים גבוהים מאוד היא יכולה לגרום מוות מהיר".

דרכו של מכל האמוניה בישראל החלה ב־1986, אז ניתן היתר בנייה להקמתו בנפח קיבול של 12 אלף טון. בפועל נבנה מכל בנפח של 14.300 טון. למרות רגישותו הרבה, המכל פועל ללא רישיון עסק. ב־2004 הורה ראש עיריית חיפה יונה יהב להגיש כתב אישום פלילי נגד החברה מכלי האמוניה בגין ניהול עסק ללא רישיון. בית המשפט העניק לחברה ארכה לצורך קבלת אישור הגורמים המקצועיים. אף שכל גורמי הרישוי, לרבות פיקוד העורף, העניקו את האישורים הנדרשים, סירב יהב להוציא היתר ועיריית חיפה נותרה בודדה במערכה לסגירת המכל.
 

בפברואר 2007 החליטה הוועדה המקומית פה אחד שלא להתיר את קיומו של מכל האמוניה במפרץ חיפה נוכח הסיכון לתושבי חיפה והמפרץ. באוקטובר 2011 הגישה העירייה כתב אישום בגין הפעלת מכל האמוניה במפרץ חיפה ללא רישיון. בכתב האישום מבקשת העירייה מבית המשפט כי יורה על סגירת המכל. המשפט עדיין מתנהל.
 

מתוך 120 אלף טון אמוניה המיובאת לישראל מדי שנה ומאוחסנת במכל, 115 אלף טון משמשים לייצור דשנים למיניהם, ו־5,000 טון בשנה נמכרים לצרכנים שונים ומספקים את צרכיו החיוניים של המשק, כולל מערכות קירור, תעשיית תרופות, תעשיית נשק וכו'. מדי חודש מגיעה אונייה לנמל חיפה ופורקת 12 אלף טונות של אמוניה למכל. זהו מכל האמוניה היחיד במדינה, וממנו יוצאות משאיות המניידות את החומר המסוכן למפעלים ברחבי ישראל. המכל יושב על שבר יגור, הנחשב לרגיש מבחינה ססמולוגית.
 

הניסיונות להעתיק את המכל מהמפרץ נמשכים כבר שנים. כדי להאיץ את הזזתו משטח מיושב פרסם המשרד להגנת הסביבה בינואר 2010 מכרז לבחירת יועץ לבחינת חלופות למכל האמוניה של חיפה כימיקלים. שנתיים לאחר מכן, בדצמבר 2011, קיבל השר להגנת הסביבה דאז גלעד ארדן המלצה להקים מפעל לייצור אמוניה במישור רותם בדרום הארץ. המשרד אף נקב ביעד לסגירת מכל האמוניה - עד סוף 2015. בשל עיכובים שונים, דחה המשרד להגנת הסביבה את המהלך לשנת 2017.
 

“הפאניקה הנוכחית לא נראית לי כל כך”, אומר משה ריבק, טפסר בכיר ומי שהיה מפקד שירותי הכבאות באזור חיפה וחבר בכיר בוועדת שפיר, שעסקה בבדיקת האיום של החומרים המסוכנים במפרץ חיפה ולא קבעה כי יש להזיז את מכל האמוניה. “אני לא נכנס לפאניקה שרבים רוכבים עליה. לא הייתי בפאניקה הזאת ב־2006, כשהייתי מפקד שירותי הכבאות, ואני לא בפאניקה היום. אני חושב שצריך לפעול להוציא חומרים מסוכנים ויש לאן ללכת, אבל בלי פאניקה. צריך לשאול את פיקוד העורף מה הם אומרים על האיום הזה. לפי חיזבאללה פיצוץ של המכל הוא כמו הטלת פצצה אטומית, ואני אומר שזה אפילו לא מתקרב לזה”.
 

“המידע על המיגון של המכל הוא חסוי הרבה יותר מרוב המתקנים בארץ שעוסקים בחומרים מסוכנים”, מוסיף ריבק. “לכן כל הדיבורים שרצים עכשיו, בין היתר על פיגוע התאבדות עם רכב ממולכד, לא אפשריים, כי הרכב לא יכול להתקרב למכל ברדיוס של כמה עשרות מטרים. את המכל מקיפה חומת בטון גבוהה שנועדה לאגור את האמוניה אם מתרחשת תקלה כמו דליפה מהמכל”.
 

יחד עם זאת, ריבק לא אדיש לאיום שהתהווה בשנים האחרונות: “אני אומר שהמכל הזה לא צריך להיות פה, אבל לא מסיבות מלחמתיות, אלא מסיבות אחרות כמו רעידת אדמה או תקלות, ורק בגלל שהוא קרוב לריכוזי אוכלוסייה. חומר הגלם העיקרי לייצור אמוניה הוא גז טבעי. אם אפשר לייצר גז טבעי בארץ ולא לייבא, אז שייצרו אותו כאן בנגב ואז לא יצטרכו לשנע אותו. הגיע הזמן לחדש”.
 

"במפרץ חיפה מתרחש כבר עשרות שנים פיגוע מתמשך, ופיגועים כאלה, לצערנו, לא מעניינים את מדינת ישראל", אומרת ליאורה אמיתי, העומדת בראש עמותת אזרחים למען הסביבה. "הסכנה המרחפת כעת מעל ראשינו בדמות פגיעה ישירה באחד המכלים רק ממחישה את הסכנה שלה אנו חשופים כבר דורות".

 

לטענת אמיתי, קהילות חזקות באזורים אחרים בארץ כבר הצליחו להסיר מעליהן איומים כאלה. "רק אנחנו כאן יושבים על חבית חומרי נפץ כבר עשרות שנים וכמעט מחרישים", היא אומרת. 
 

"מפרץ חיפה הוא פצצה מתקתקת", אומרת גם מור גלבוע, מנכ"ל "מגמה ירוקה". "הריכוז הגבוה של המפעלים וסמיכותם זה לזה ולריכוזי אוכלוסייה הם סכנה קיומית. אנחנו לא זקוקים לאיומים של נסראללה כדי להבין שאת המציאות הזאת אנחנו חייבים לשנות ומהר. לא רק מכל האמוניה חייב להסתלק בדחיפות מאזור המפרץ. נדרשת כאן הקטנה משמעותית ודחופה של כוח הייצור של המפעלים המזהמים".
 

"תושבי מפרץ חיפה נמצאים בסיכון כפול, ביטחוני ובריאותי", אמרה גם ח"כ יעל כהן־פארן (המחנה הציוני). "בזמן שהממשלה עסוקה בלעכב את סגירת מכל האמוניה, בנק המטרות של נסראללה נחשף. האם צריך לחכות שיהיה אסון על מנת שראש הממשלה יתעורר ויבין שמפרץ חיפה הולך לבעור?".
 

מי שנמצא במוקד האש הוא ראש העיר חיפה יונה יהב. “נסראללה לא מפחיד אותנו”, אומר מחמוד איישונא, פחח במוסך המרוחק כמה מאות מטרים ממכל האמוניה. “יותר מדאיג אותנו שכאן אצלנו - בעירייה, בממשלה, במפעלים - לאף אחד לא אכפת ממפלצת האמוניה הזו”.
 

אלא שמקורבי ראש העיר טוענים להגנתו כי מאז נבחר לתפקידו הוא מנהל מאבק משפטי עיקש לסילוק מכל האמוניה ממפרץ חיפה. "מדובר בעשרות שנים של סחבת והפקרות", טען יהב בעבר. "הימצאות המכל המכיל את כל תצרוכת האמוניה של מדינת ישראל בסמוך לאזורים צפופי אוכלוסין מהווה הפקרות לאור הסיכונים הביטחוניים המאיימים על צפון המדינה".
 

לדברי קברניטי העיר, מה שעומד כיום על הפרק הוא הטיפול במכל האמוניה עד העברתו לנגב, שנקבעה כאמור ל־2017. "העברנו למשרד להגנת הסביבה את הצעותינו לצמצום הסיכונים בתקופת הביניים", כותבים בעיריית חיפה במכתב רשמי, "ונציגי המדינה אמורים למסור הודעה מעודכנת בנושא זה לבית המשפט העליון, זאת עד למחצית חודש פברואר 2016".
 

כיום גם העברת המכל עד 2017 מוטלת בספק לנוכח העובדה שההליך המרכזי עודנו מצוי בעיצומו וטרם נבחרה החברה הזוכה.
 

"גם מכל האמוניה וגם מפעלים אחרים הפולטים גזים פוגעים קשות, והם מוקד משיכה להפצצות של גורמים עוינים", מסכם ד"ר אמסטר. "אלא שאפילו בלי עזרתו של נסראללה ובלי פיצוץ, אנחנו יודעים שהאמוניה היא גורם תמידי לפגיעה בבריאות הציבור, והיא פוגעת יום־יום באנשים, הן בקוצר נשימה והן במחלות אחרות". 
 

מעיריית חיפה נמסר בתגובה: “עיריית חיפה מקיימת מלחמה יומיומית מול פשעים שביצעה המדינה נגד תושבי מפרץ חיפה עוד מימי המנדט הבריטי. אנו נאבקים תקופה ארוכה בכל האמצעים העומדים לרשותנו למען ביטחונם ובריאותם של תושבי הצפון. נתנגד להרחבת בתי הזיקוק, נפעל נגד הרחבת המפעלים המזהמים ונזכיר כי זה עשר שנים ניצבת עיריית חיפה לבדה בבתי המשפט ובוועדות לסילוק מכל האמוניה.
 

"אין אנו חושבים כי צריך לנהל מדינה על פי נאומי הרהב של נסראללה, ואיננו זקוקים לו על מנת שיסמן את מפרץ חיפה כנקודה אסטרטגית לטילים שלו. אך תושבי חיפה מודים לו על הסיוע להעלאת הנושא החשוב והמדאיג לסדר היום. צר לנו כי איומים של האדם הנחבא בבונקר שנים ארוכות מביאים את המאבק שלנו לכותרות, אך זהו מאבק שאנו מנהלים כבר זמן רב. בעת הזו אנו נושאים עיניים אל ממשלת ישראל ומצפים לפעולה מיידית. יש להפסיק לאלתר כל גרירת רגליים בעניין זה ולקחת ברצינות כל תרחיש".