בשנות ה־90 היהלומן יהודה אסייאג חיפש שותפים לקידום הזדמנות שנקרתה בדרכו בשלהי ימי אוסלו העליזים והעקובים מדם - שותפות ברישיון של הרשות הפלסטינית להפעלת קזינו ביריחו. אסייאג, יחד עם שני נסיכי השוק האפור, איתן אלדר ורועי גיל, פנו לאיש עסקים ישראלי בינלאומי, בעלים של רשת בתי קזינו באירופה ואסיה. "נשמע מאוד מעניין", הוא אמר להם, "אבל אם ניכנס לשם לבד, מדינת ישראל והרשות הפלסטינית ירסקו אותנו. צריכים להביא גורם בינלאומי מוכר בתחום".
איש העסקים הציע את המיליארדר האוסטרי היהודי, מרטין שלאף, הבעלים של חברת "קזינו אוסטריה". שלאף, שהצהיר אז בפני השלטון האוסטרי העוין לישראל על רצונו לקדם את השלום, התקרב למנהיגי מפלגות השלטון, יצחק רבין, אריה דרעי, אביגדור ליברמן, אהוד אולמרט, אריאל שרון ואחרים, חיבור שהפך לקלאסיקת שחיתות בלתי מוכחת של קשרי הון־שלטון. במקביל החליט שלאף לבנות כאן בית ורכש בהרצליה מגרש מאיש העסקים ניסן חכשורי, המיליארדר הישראלי שהיה מבעלי חברת המלונאות קלאב הוטל, שהפעילה גם רשת בינלאומית של בתי קזינו.
בזמן שאיש העסקים הישראלי קיבל אור ירוק לפתיחה במו"מ עם שלאף, אשר גילה מיד עניין במיזם, הקבוצה של אסייאג סגרה עסקה עם ראובן גבריאלי, שנחשב לאחד ממייסדי ענף ההימורים בישראל ובעליו של קזינו בטורקיה. גבריאלי הביא נדוניה פיננסית ופוליטית משלו, את הקבלן המנוח בצלאל מזרחי וייבדל לחיים ארוכים את הקבלן דודי אפל - אז המאכער הבלתי מעורער של מפלגת השלטון בהנהגת בנימין נתניהו.
איש העסקים החוויר כאשר הדבר נודע לו והתנצל בפני שלאף, אבל זה לא מנע מהטייקון האוסטרי להמשיך לקדם את הרעיון לבד. בעוד קבוצת גבריאלי יוצקת ביריחו את היסודות לקזינו העברי הראשון, ב־1998 הגיע לארץ קנצלר אוסטריה, ויקטור קאלימה, שניצל ביקור אצל יאסר ערפאת גם כדי לשכנע אותו לתת את הרישיון ביריחו ל"קזינו אוסטריה".
כאשר ראש הביטחון המסכל, ג'יבריל רג'וב, תהה בנימוס המאפיין אותו איך מוציאים את הישראלים, הוא עצמו השיב באגרסיביות המאפיינת את הצד השני באישיותו: באה עלינו קבוצה של עבריינים ופוליטיקאים מושחתים מישראל, נעיף אותם. תוך זמן קצר כוחות הביטחון הפלסטינים פירקו את מתחם הקזינו בהקמה של גבריאלי ושות', ומסרו את השטח לקזינו של שלאף, בתיווכם של עו"ד דובי ויסגלס ושמעון שבס.
קזינו יריחו של קבוצת שלאף הפך להצלחה היסטרית, מימוש חזון המזרח התיכון החדש עם מחזור הכנסות של מיליון דולר ביום. אלא שכידוע, אפילו הכסף הגדול לא מנע את האינתיפאדה השנייה, מה שהוביל לנפילת המיזם.
ב־2002, עם שובו של הליכוד לשלטון בראשות אריאל שרון, הרולטה של שלאף חזרה עם אוניית הקזינו "קאנקון" שעגנה במפרץ אילת והמתינה להשלמת האישורים להפעלתה, בסיוע הכוורת של ראש הממשלה דאז. צה"ל גויס לנפק אבטחה לאונייה מחוץ למים הטריטוריאליים, המשטרה והפרקליטות גויסו לסילוק אוניות ההימורים של משפחת אבוטבול, אפילו משרד התחבורה גויס לאישור הנתיבים הימיים מהחוף לאונייה. רק ברגע האחרון, איכות השלטון גברה על כוחות האופל והמיזם להפעלת קזינו חוקי לכאורה נבלם על ידי היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין.
פג הקסם
מדי כמה שנים צץ דיון על הקמת קזינו חוקי בישראל ומצית את הדמיון, אלא שהפעם הספין הקפיטליסטי נראה קצת אחרת. שר התיירות יריב לוין מציג לראווה תוכנית סדורה שהוגשה לראש ממשלה מחויב; למרטין שלאף, ראובן גבריאלי ומשפחת מוסלי אין סיכוי מול הרגולציה המובטחת; אבל בעיקר משום שקבוצת אדלסון העבירה מסר שלא תתמודד על קזינו בישראל - מה שמשחרר את נתניהו להוביל עוד מכרז "תשתיות" בינלאומי עתיר מיליארדים.
המתנגדים מהקואליציה הצרה, אשר חולשים גם על משרדי המשפטים, החינוך והדתות, מחזיקים למעשה בתפיסת העולם של נשיא טורקיה ארדואן. עם עלייתו לשלטון סגר ארדואן את בתי הקזינו בארצו והשליך לטמיון עשרות אלפי מקומות עבודה אשר שירתו מיליוני תיירים, רק משום שהוא אסלאמיסט אשר סולד מהפעילות ההיקפית - זנות ושעשועים.
"מדינת ישראל איחרה את המועד ב־20 שנה", טוען איש העסקים שהציג את רעיון קזינו יריחו בפני מרטין שלאף. "בגוש אירופה פג הקסם של תעשיית בתי הקזינו, היא כבר לא פונה לאליטה האריסטוקרטית, ואם יש עוד אליטה כזו אז היא לא תשחק בישראל. היום יש קזינו ברוב המדינות המפותחות, ויש המון תחליפי הימורים זמינים - במחשב במשרד, בסלולר, בבית קפה ואפילו במיטה ליד האישה שנרדמה. הדור הצעיר לא נוהר לבתי קזינו, הוא מהמר במשחקים מתוחכמים ומוטי מחשב כמו טקסס הולדם ופורקס".
הדיון הציבורי מזכיר לו את נושא תעלת הימים, ומהיכרותו האישית עם אדלסון הוא מסביר את ההיגיון מאחורי הודעת משרד ראש הממשלה, "ביבי לא היה מעז לדבר על קזינו אם שלדון היה מעוניין. בעבר הוא רצה אבל התחום השתנה, וישראל כבר שוק קטן בשבילו. הוא גם מבין כי מה שהיה פעם ענף אטרקטיבי בגוש אירופה נותר אטרקציה רק במדינות המתפתחות באסיה, אשר מושכות קהלים ממדינות שכנות שבהן אסור להמר, כמו סין, תאילנד, וייטנאם, אינדונזיה.
"סין מנהלת מלחמת חורמה בהימורים, הרבה יותר מהרגולציה הנוקשה בארה"ב, לכן קזינו חוקי בפריפריה מהווה פתרון למיליארד וחצי סינים ו־300 מיליון אמריקאים, ולכן אדלסון נמצא בלאס וגאס, במקאו ובמפרץ סאנדס בסינגפור".
קהל של מפעל הפיס
בהמשך לאמירה המעציבה מבחינה נוסטלגית, על היעלמות האריסטוקרטיה מבתי הקזינו בגוש אירופה, יזם ההימורים יניב כהן, בעל רישיון להפעלת קזינו בלונדון, נכנס לאחרונה לארמון בן 200 שנה בבוקרשט, שם הוא מקים בודהה בר הוטל, קונספט עדכני של לאונג' בר אסייתי, 5,000 מ"ר משולבים של מלונאות, ספא, מסעדות יוקרה, מועדונים, וכמובן קזינו מפואר.
"ביבי הולך על קזינו באילת רק בגלל שהוא רואה את המוני הישראלים הנוהרים לרומניה", אומר כהן בתגובה. "הישראלים אוהבים הימורים, וקזינו באילת יעשיר את תעשיית המלונאות והבילויים שם".
איש העסקים הבינלאומי מסתייג מהקביעה הזאת ואומר כי "לאילת יגיע קהל של מפעל הפיס, עמך. השחקנים המשמעותיים ימשיכו לטוס ללונדון כדי לא להתחכך בישראלים. קזינו באילת יהיה מוצר לקהל הרחב, תהליך שעובר גם על לאס וגאס ומונטה קרלו. אם פעם האטרקציה הייתה קזינו, היום קזינו הוא מוצר נלווה לתעשיית המלונאות. אירופה די שחוקה מבתי קזינו, הם כבר לא באמת משדרים יוקרה אלא מכוונים לאשליה של מעמד הביניים".