מיני בר: הכירו את הטרנד הלוהט והמטריד של מסיבות הילדים
הלהיט החדש: בר אקטיבי לילדים עם משקאות דמויי אלכוהול. בעידן שבו גיל השתייה של בני הנוער רק הולך ויורד, האם לא צריך לחשוש מתופעה שמאפשרת להם "להרגיש כמו גדולים"?
כרמית ספיר ויץ
אשר רינת, אם לשתי בנות (8 ו־11), שומעת על בר אקטיבי לילדים, מתעוררת אצלה הסקרנות, והיא גולשת בזריזות באתרים של ספקי האטרקציה. ספק אחד פונה אל הקהל הצעיר - "רוצים שהחברים שלכם לכיתה יזכרו את יום ההולדת שחגגתם?". הוא מפרסם באתר האינטרנט שלו ומדגיש כי אלכוהול מחוץ לתמונה. רבים מהספקים הולכים על מה שבעיניהם נתפס כקלף מנצח, כלומר הקפצות "בכוסות טקילה ספרייט כי אנחנו רוצים להרגיש כמו גדולים", ו"כוסות צ'ייסר יוקרתיות בדיוק כמו לגדולים".
"זה גימיק נחמד בהחלט", אומרת רינת. "הייתי שוקלת את זה. הכל פונקציה של כמה צריך להשקיע בזה". לידה יושב אלון, אב לשלושה. הוא, בניגוד אליה, נחרד מהרעיון. "יש בזה משהו דוחה שמצטרף לשורה של דברים שהיו שמורים לאנשים מבוגרים. אני מכיר את הטענה שהילדים מתבגרים מאוד מהר היום, ואני לא בטוח שזה נכון. זו אשליה כזו. בסך הכל מדובר במכונת כסף משומנת היטב". אל השיחה מצטרף י', בנו החייל בן ה־19, שמעיד שנכח במסיבות לבני נוער שבהן פעל בר אקטיבי לילדים. "כל הסיפור כשמרימים צ'ייסר הוא הפאן של המסיבה", הוא אומר. "להרים צ'ייסר בלי אלכוהול זה כמו לאכול סטייק טבעוני. זה חסר פואנטה, ולכן אני לא נבהל כמו אבא. בואי נגיד שעדיף שהילד שלי ישתכר איתי פעם ראשונה מאשר יעשה כמוני, שהלכתי עם חברים שלי לתוך היערות ושתינו עד שכמעט איבדנו את ההכרה".
גם מ', עורכת דין שמסיבת יום ההולדת ה־11 של בתה הולכת וקרבה, הזמינה בר אקטיבי לקראת האירוע. "יוזמה שלי? ממש לא", היא צוחקת. "הילדה התעקשה על מסיבה גדולה באולם. עברנו ממקום למקום. אמרו לילדה שיש כמה אטרקציות שהיא יכולה לבחור בתוך החבילה, ואז הסבירו על הבר האקטיבי, שבו מלצרים שמחלקים משקאות במבחנות במקום בכוסות. התחושה מזעזעת. אני מסתכלת ואומרת: סליחה, אתם מתבלבלים, הם ילדים. ולמרות הכל נסחפנו עם זה. אין מה לבוא בתלונות אל אף אחד. רק אל עצמנו".
החבילה יכלה לכלול גם דברים אחרים.
"יצא שבסוף, אחרי שבחרנו כל מיני דברים כמו מפל שוקולד, רשת בלונים ובר חטיפים, קיבלנו את זה כביכול בחינם. אז אתנגד לזה שיחלקו לילדים מבחנות עם מיץ? אנחנו זורמים עם זה כי אנחנו הורים חלשים. אני משתדלת לחנך את הילדים שלי לעיקר - לערכיות, למוסר - ואז מגיע הדבר הזה. הצעתי לבתי במקום המסיבה המטופשת הזו טיסה להולנד, למשל, אבל היה חשוב לה להיות בחבר'ה. החלק המעייף הוא שאתה הופך לצוות הווי ובידור. לילדה יש מסיבה, וזה מה שנהוג ומקובל אצל החבר'ה, ואני תוהה איזה מלחמות שווה לנהל מול הילדה או לא. אם את שואלת אותי, מה שהכי מזיק בסיפור הזה הוא החיפוש של הילדים אחר ריגושים, ומה אנחנו עושים כדי לספק להם את כל הריגושים האלו".
מה בתך הבינה מההסברים על הבר האקטיבי?
"היא פשוט הבינה שזה יהיה נורא כיף, שיעברו עם מבחנות וייתנו לילדים. אין לה את הקונוטציות שלך ולי יש, כי היא וחבריה לא התנסו בזה. הדבר היחיד שמדאיג אותי עכשיו הוא שהמבחנות של המשקאות מחוטאות היטב".
ממהרים להתבגר
תופעת הברים האקטיביים במסיבות של ילדים הולכת ותופסת יותר ויותר תאוצה. המחירים משתנים מספק לספק, ובדרך כלל הבר האקטיבי יגיע לצד אטרקציה נוספת. בר אקטיבי ובר מתוק, למשל, יעלו בדיל מיוחד כ־2,000 שקלים. מי קהל היעד? "אפשר להתחיל מגיל 10", הסביר אחד הספקים למתעניינת.
הנושא עלה לדיון בימים האחרונים לאחר שקבוצת פייסבוק בשם "הורים תתעוררו" העלתה פוסט בנושא. "תופעה זאת חייבת להיעלם", נכתב. "לא יכול להיות שילדים בכיתה ז' יתחילו להטמיע את הרגלי שתיית השוטים ומזיגת האלכוהול ישר לגרונם אפילו שבמסיבת הבר והבת מצווה לא מדובר באלכוהול. אל תתפלאו אחר כך שהרגל נהפך לטבע, כמו שאומרים".
לפי מחקר חדש של משרד החינוך, שפרסם את ממצאי הרשות הארצית למדידה והערכה אשר להרגלי צריכת האלכוהול של צעירים בארץ, בשנת תשע”ה, כמו בקודמתה, כמעט חצי מתלמידי התיכונים העידו על עצמם שהם שותים משקאות אלכוהוליים. בחטיבות הביניים 20% שותים אלכוהול, ובבית הספר היסודי 10%. 41% מתלמידי י’ עד י”ב שותים משקאות עם אחוזי אלכוהול גבוהים דוגמת ויסקי וודקה, ורבע מהם כבר חוו מצב של שכרות.
“גיל הנעורים הולך ומקדים לגיל 9־10”, אומרת ד”ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית חינוכית, קלינית והתפתחותית. “הילדים מאמצים התנהגויות של מבוגרים, מתלבשים כמו מבוגרים ומחקים אותם לפרטי פרטים. בר אקטיבי הוא אחד ממעשי החיקוי. הוא מעביר מסר שאם יוצרים מראית עין של משהו, חיקוי ברים של גדולים באירועים ובחתונות, זהו בעצם הדבר החשוב. פטה מורגנה היא המציאות עצמה, ולא סוג של חיקוי חיצוני. המסר המועבר הוא שכבר לא כדאי להיות ילד, אלא למהר ולהיות תואם מבוגר. כל השאר נחשב לילדותי, ללא מושקע, למה שלא יגרום שמחה מכל הלב".
יהיה נכון לומר שזו סלילת דרך לדבר האמיתי שהוא האלכוהול?
"גם, וכדאי לציין שמדובר באשליה שאלכוהול מעיף את האירוע לגבהים. בבר אקטיבי למבוגרים יש משהו שכמעט כופה על שתייה. ממש מכניסים לך את השתייה לפה, ומי שמסרב – מסרב בפומבי לשתות. מה זה אומר עליו? מעבר לאשליית השתייה, נלווה לבר האקטיבי עוד מסר בעייתי. תאכל ותשתה כי כמעט מכריחים אותך לעשות זאת. זה לא לגמרי מבחירה, או תוצאה של שיקול דעת. יש בבר אקטיבי לילדים צעירים מסר לא ראוי".
“המתבגרים של היום הם גם המתבגרים של פעם”, מזכירה רוית גוטמן, מנחה בכירה וסופרווייזרית במכון אדלר ואם לארבעה מתבגרים. “תמיד היה מרד, תמיד הייתה סערה, תמיד החברה באותה העת ראתה בהם מוזרים ושונים וייחלה לתקופה שתעבור. השוני בחברה שלנו הוא לא במתבגרים עצמם. השוני הוא בהורים שלהם. אם בעבר ההורים רק חיכו שהתקופה הסוערת תחלוף, נדמה כי ההורים של היום לא רק לא מנסים לעצור, כי אם מעודדים.
"המכה הגדולה של שנות האלפיים בכל הנוגע למתבגרים היא צריכת האלכוהול הלא מבוקרת. זמינות האלכוהול, איכותו, הכמות הנצרכת והשימוש הלא מבוקר הופכים זאת למלחמה של ממש. המטרה היא לא למנוע שימוש באלכוהול. המטרה היא ללמוד לצרוך אותו נכון. להכיר את הגוף האישי שלי, הכמות הנכונה לו, התגובה שמתעוררת בגופי לנוזל הזורם בדמי. האם אני מסתחרר? מצחקק? הופך לאלים? לתוקפן? לפסיבי? אולי אני בכלל נרדם? המטרה היא לדחות את השימוש בו לגיל שהגוף יכול להכיל זאת, לגילים שבהם יש בשלות והבנה להשלכות של שתיית האלכוהול”.
"לא עומדים בלחץ"
ד"ר כצנלסון מצביעה על הבר האקטיבי כמשל לחולשה ההורית המאפיינת את בני הדור הזה: "הורים לא עומדים בלחץ תביעות הילדים לאירוע מושקע, או שרוצים להוכיח לילדים ולהוריהם שיגיעו לאירוע עד כמה הם מצליחים ועד כמה הם משקיעים בילדיהם. הורים עסוקים, המבלים שעות ארוכות בעבודה, מאמינים שאירוע 'מושקע' כזה יהיה פיצוי על היעדרויות ארוכות וישדרג את מצבם החברתי של הילדים. בדומה למותגים בלבוש ולגאדג'טים של טכנולוגיה, אירועים חגיגיים הפכו חלק מהאתנן. הורים לא עומדים בלחץ הילדים שטוענים שחברים לא יגיעו לאירוע פרולטרי ומבלים עוד שעות בעבודה כדי לעמוד בסטנדרטים שמעמידים הילדים. הפסד זמן איכות עם המתבגרים כדי לעבוד ולממן אירוע ראוותני אינו מוצדק משום היבט".
אז מה עושים?
"הורים צריכים להגיע להידברות ביניהם איך לא ליפול בפח של לחצי הילדים, ויחד לקבוע סטנדרטים של אירועים מותאמי גיל ומותאמי תקציב, שאין בהם חיקוי של חתונה או נשף".
גוטמן מסכימה. “כאשר הורים מאפשרים בר משקאות כזה לילדים, הם בעצם שותפים לפיתוי”, היא אומרת. “בגילים אלו הם עדיין ילדים שהולכים לגינה הציבורית בשישי בערב למפגש שכבתי. בבתי הספר משוחחים עמם על אלכוהול, מזמינים הרצאות, שומעים עדויות ומסבירים משמעויות. ואז הורים באים עם בר אקטיבי ומעבירים מסר שבעצם שתיית אלכוהול זו חוויה, משהו שעושים בצוותא, וזה הופך להיות חלק מהקטע. אני מלווה בני נוער רבים.
פוגשת אותם שכובים על הרצפה מחוץ למועדון. מנקה להם קיא, מכסה אותם, מגנה עליהם ממבטים של החבר’ה. כשאפשר כבר להשחיל איתם מילה, הם ממררים בבכי ומשתפים כי הם לא התכוונו שכך יקרה ושכך זה יסתיים. הם מספרים כי הם רק שתו כמה כוסות, ולא קרה כלום. לאלכוהול לוקח זמן עד שהוא משפיע, וכל עוד אני לא מרגיש, אני לוקח עוד שוט אחד ועוד אחד ואז בום. במכה אני מתנדנד, מסתחרר וקורס. על פניו זה רק בר אקטיבי - רק הפוזה שמדמה את זה לשתיית אלכוהול, רק תנועת היד החדה שהופכת את תכולת הכוסית פנימה את תוך הפה. אבל אסור להתבלבל”.