ד"ר נעמה שיק, מבית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם, היא ראש מחלקת התקשוב בבית הספר האחראית בין היתר על יצירת ערכות לימוד הכוללות עדויות מצולמות של שורדי שואה, רבים מהם אינם עוד בין החיים. חוקרת מומחית לנשים בשואה בכלל ובמחנה אושוויץ-בירקנאו בפרט.
בשיחה עם מעריב-השבוע מדברת ד"ק שיק על האתגר בהנחלת זכרון ולקחי השואה לדורות הבאים בעידן של התמעטות שורדי השואה החיים. "שאלת היום שאחרי מעסיקה אותנו כבר עשר שנים. אין ולא יהיה תחליף לניצולי השואה מבחינת העבודה החינוכית. לא יהיה תחליף למפגש הבין אישי והבלתי אמצעי עם בן אדם שמעורר אפילו רצון לחבק אותו, שעבר את הטראומה ונמצא איתנו בגופו ובנפשו. בחוויה של להקשיב לו כשהוא איתנו פיזית, אבל לצערנו זאת דרך הטבע. גם לנו כמחנכים זאת חוויה קשה כי אנחנו נפרדים מאנשים משמעותיים מאד בחיים שלנו, לא רק בעבודה שלנו. אז אנחנו עושים מגוון של פרוייקטים במסגרתם אנחנו עושים כמיטב יכולתנו מה שאפשר. אנחנו לא יכולים לשעתק ניצולי שואה ולהחזיק אותם בחיים אבל הקו שמנחה אותנו הוא שיישאר הסיפור על כל רבדיו".
ואיך עושים זאת?
"העדות היא הבסיס של העבודה החינוכית. הסיפור האישי של אדם. מתוך תפיסה חינוכית של ביה"ס הבינלאומי להוראת השואה, ומשום שכל בר דעת לא יכול להכיל את הגודל של ששה מיליוני סיפורי חיים שנגדעו, אז אנחנו מתחילים את העבודה עם סיפור של ניצול או ניצולה יחידים. ואנחנו מתכוננים גם ליום שלא יהיו ניצולי שואה חיים. מ-2007 אנחנו מפיקים סדרת סרטים שנקראת 'עדים בחינוך'. לקחנו ניצולים יחידים לנסיעות אל מחוזות ילדותם, וגם למחנות המוות שאליהם הגיעו. אף פעם אנחנו לא מתחילים את הסיפור מתאי הגזים כי הסיפור של השואה מורכב הרבה יותר, הוא קדם כל הסיפור של החיים שהיו לפני. אני נזכרת בעובדיה ברוך, ניצול שואה מסלוניקי, יוון. ולשם נסענו איתו קדם כל. כך אנחנו כהיסטוריונים ואנשי חינוך מעבירים לצעירים גם הסיפור של הקהילות שנכחדו. אנחנו ממשיכים את הסרט עד השיקום המופלא שלהם בישראל כדי להקיף את הסיפור כולו".
"מדובר בסרטים באורך של 45 דקות. המותאמים למערכי שיעור ובכלל לדור הצעיר שסף ההקשבה והריכוז שלו לא יכול לשאת צפייה בעדויות מלאות מוקלטות של ניצולים שאורכן בארכיון יד ושם נע בין שלוש שעות לתשע שעות. "אף תלמיד לא יצפה בעדויות מלאות. זה נועד יותר לחוקרים, ואנחנו חייבים להתאים את עצמנו ללמידה החדשה של חקר ופרוייקטים שתלמידים נשלחים לבצע על פי הנחיות משרד החינוך. הוראת השואה היא כבר לא בעיקר הרצאות פרונטליות של מורים בשיעור" מספרת ד"ר שיק.
אבל איך בוחרים משלל העדויות את אלה שיונצחו באותם סרטים?
"בפרוייקט 'עדים בחינוך' עשינו עד כה 14 סרטים ואנחנו ממשיכים מבחירה שנועדה לנסות לייצג כמה שיותר קהילות ואזורים גיאוגרפיים. בישראל לא מכירים למשל מספיק את העובדה ש-95% מיהודי יוון במלחמת העולם השנייה נרצחו בשואה. כשאנחנו עומדים עם עובדיה בסלוניקי והוא נזכר ודמעות בעיניו בטעמים, בצבעים ובריחות של ילדות אבודה, זה מעלה דמעות גם בעינינו". פרוייקט נוסף בבית הספר הוא של סרטי עדויות ערוכות לעד 15 דקות של צפייה. "אנחנו מצלמים בערך שלוש שעות של עדות אבל מפיקים מהן סיפורי חיים קצרים עבור התלמידים" מסבירה ד"ר שיק.
"בפרוייקט 'עדים בחינוך' עשינו עד כה 14 סרטים ואנחנו ממשיכים מבחירה שנועדה לנסות לייצג כמה שיותר קהילות ואזורים גיאוגרפיים. בישראל לא מכירים למשל מספיק את העובדה ש-95% מיהודי יוון במלחמת העולם השנייה נרצחו בשואה. כשאנחנו עומדים עם עובדיה בסלוניקי והוא נזכר ודמעות בעיניו בטעמים, בצבעים ובריחות של ילדות אבודה, זה מעלה דמעות גם בעינינו". פרוייקט נוסף בבית הספר הוא של סרטי עדויות ערוכות לעד 15 דקות של צפייה. "אנחנו מצלמים בערך שלוש שעות של עדות אבל מפיקים מהן סיפורי חיים קצרים עבור התלמידים" מסבירה ד"ר שיק.
האם הניסיון 'להתאים' את סיפור השואה לדור הצעיר בקצרנות, לא חוטא לעומק ולמורכבות של סיפורי הניצולים?
"אנחנו מתחבטים בשאלה הזאת הרבה מאד. אבל הרצון הבסיסי שלנו הוא שישמעו ויצפו בעדויות האלה. אנחנו חייבים להנגיש אותן לזמנים ולשיטות ההוראה ובמקביל גם בודקים עם ניצולי השואה מהם הדברים היותר חשובים להם לספר, מהם המסרים שחשוב להם להעביר לדורות הבאים ולחלוטין עובדים ביחד איתם. בדילמה בין הכל לכלום אנחנו מנסים בעבודה מאד אינטנסיבית למצוא את דרך האמצע".
"אנחנו מתחבטים בשאלה הזאת הרבה מאד. אבל הרצון הבסיסי שלנו הוא שישמעו ויצפו בעדויות האלה. אנחנו חייבים להנגיש אותן לזמנים ולשיטות ההוראה ובמקביל גם בודקים עם ניצולי השואה מהם הדברים היותר חשובים להם לספר, מהם המסרים שחשוב להם להעביר לדורות הבאים ולחלוטין עובדים ביחד איתם. בדילמה בין הכל לכלום אנחנו מנסים בעבודה מאד אינטנסיבית למצוא את דרך האמצע".