המחבל עומר נאיף זאיד רצח לפני 30 שנה את תלמיד הישיבה אליהו עמדי ז"ל והצליח להימלט מהכלא הישראלי. בסוף השבוע הוא נפל אל מותו בשגרירות פלסטין בבולגריה. הפלסטינים מאשימים במותו את המוסד הישראלי ומבטיחים נקמה. ניסים משעל שוחח היום (ראשון) ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם יפה פנחסי, אחותו של אליהו עמדי ז"ל, שאמרה: "ברור שזו סגירת מעגל. ביום שישי בבוקר הודיעו לנו שהוא מת ועשיתי 'יש!' כזה גדול. ניצחתי, ניצחנו, המשפחה שלי ניצחה. הרוצח הזה נרצח, מת, מישהו הפיל אותו, מישהו הרעיל אותו, מישהו העיף אותו - זה כבר לא משנה. כרגע הוא איננו, הוא נתן את הדין, ומי שעשה את זה - שיבורך".
"הרצח של אליהו היה לפני 30 שנה וחודשיים", נזכרה האחות פנחסי, "זו הייתה שבת קיצית ויפה. הוא עזב את הבית לראשונה בשבת, בחור בן 21 עם מחשבות בראש על חתונה וילדים. חבר שלו חלה בישיבה. אמרנו לו שיקנה לו כמה ממתקים במכולת. אחי ירד לשם בתמימות, כדי לעשות מעשה טוב לבורא עולם. עומר נאיף בא ודקר אותו. אחי הוציא את הסכין מגופו, גבר על נאיף ודקר אותו בחזרה. עומר נאיף צעק, ובאו עוד שני מרצחים, שדקרו את אחי כמעט 100 דקירות, לפי מה שאני יודעת, אז לא היה לו שום סיכוי. הם התחבאו במנזר, וכוחות הביטחון תפסו אותם. שניים יושבים במאסר עולם כפולים, ועומר נאיף חגג 30 שנה, התחתן, עשה ילדים, טייל בבולגריה ובעולם, וסוף רוצח לתלייה. בזה נגמר המעגל".
"לפני כעשר שנים עדכנו אותנו שראו אותו בערב הסעודית ובסוריה, ובסוף הוא נעלם, נותק הקשר, עד לפני חודשיים, שראו תמונות וזיהו אותו ועקבו אחריו", סיפרה פנחסי. "הפרקליטות פה הגישה צו הסגרה, והיו מניעות לא להסגיר אותו. היו שם פלסטינים שהפגינו ואמרו מה פתאום להסגיר אחרי כל כך הרבה שנים, כי יש חוק התיישנות. לשמחתי קרה מה שקרה. אם היו מסגירים אותו זה לא היה מנחם אותי, ממש לא. לבוא ולשבת פה בכלא הישראלי זה לא פרס. הוא היה לומד פה, אוכל טוב, ישן טוב, מים חמים 24 שעות. אז ממש לא. מה שקרה ביום שישי, אני מודה למי שעשה את זה".
השתתף בהכנת הכתבה: אסף נבו