עומד למבחן: האם המיצ"ב הוא הכלי הנכון לבדוק את הישגי ילדנו?

אלפי שיתופים ולייקים ושלל תגובות נסערות: זה היבול של הדברים שהעלה יגאל ברקת, אב כועס מרמת השרון, בתגובה למייל שקיבל מבית הספר שבו לומדת בתו. “הורים יקרים", נכתב במייל. “נוכחנו לדעת שהתלמידים מאוד מתרגשים ומתוחים לפני המבחנים וכדי להקל עליהם החלטנו לקיים מספר ימי תרגיל לפני מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית־ספרית – כס"ו) שבהם נתרגל ונחזק את החומר הנלמד". 
 

ברקת החליט לא לשתוק. “מתברר שהילדים לחוצים, וזה קורה כי המערכת הטריפה אותם ומעכה אותם במאבק של כל בית ספר לצאת ראשון בדירוג", כתב ברקת בפוסט שהעלה בפייסבוק. “הדירוג המטומטם הזה גורם למערכת שלמה ללמד ציונים במקום ערכים. ללמד אותם לשפר מיקום בטבלאות העירוניות, שלא רלוונטיות לכלום, במקום ללמד אותם להיות יזמים וחולמים ומשני עולם... הטירוף שנקרא מיצ"ב חייב להיפסק, וזה תלוי רק בנו. תרגיעו את הילדים. תסבירו להם שזה מבחן של המנהלת ושהוא לא משנה להם לכלום... תדרשו מהילדים שלכם לא להתכונן ורק ללכת לעשות מה שהם יודעים הכי טוב – לשחק, לצחוק, לחלום ולרקוד כי זה יעשה מהם יותר סטיב ג'ובס וביל גייטס מכל מבחן בירוקרטי עם שם מטופש".
 

הפוסט של ברקת פורסם, כאמור, על רקע מבחני המיצ"ב שייערכו החל מהשבוע הבא בבתי ספר ברחבי הארץ. אלא שברקת אינו הראשון שמעלה טענות נגד המבחן ובוודאי גם לא האחרון. מדוע, אם כן, ממשיכה מערכת החינוך בישראל לדבוק בבחינה השנויה במחלוקת, והאם ישנה אלטרנטיבה להכנה האינטנסיבית שנוקטים בתי ספר רבים לקראת הבחינה, שאינה אמורה לדרוש הכנה כלל?

מבחני המיצ"ב נולדו כדי לבדוק באיזו מידה עומדים תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ברמת הדרישות של תוכנית הלימודים בארבעת מקצועות הליבה: שפת אם (עברית/ערבית), מתמטיקה, אנגלית ומדע וטכנולוגיה. על פי אתר משרד החינוך, מדובר במערכת מדדים בית־ספריים שמטרתה לספק מידע למנהל ולצוותים הפדגוגיים על תפקוד בתי הספר במגוון של נושאים. “נקודת המוצא המנחה את פיתוח מערכת המדדים של המיצ"ב היא התפיסה כי בית הספר הוא מארג מורכב של סביבות למידה, תכנים ומיומנויות, תפיסות פדגוגיות שונות ועמדות, ערכים חינוכיים, מערכות יחסים בין גורמים שונים ועוד", נכתב באתר המשרד.
 

 

בנוסף למבחני ההישגים, שנערכים כאמור ביסודי ובחטיבת הביניים, מתקיימים גם סקרי אקלים וסביבה פדגוגית בשלושת שלבי החינוך: ביסודי, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. כך למשל, בשנת תשע"ה הועברו הסקרים בחודשים ינואר־מרץ 2015 והשתתפו בהם 770 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, 145,529 תלמידי כיתות ה'־ט' ו־12,098 מחנכים ומורים המלמדים את מקצועות המיצ"ב בכיתות א'־ט'. נוסף על כך, השתתפו במבחנים 280 חטיבות עליונות, 52,727 תלמידי כיתות י'־י"א ו־7,767 מורים המלמדים בכיתות י'־"א. 
 

בשנת הלימודים תשע"ה עודכנה מתכונת המיצ"ב להערכה חיצונית סטנדרטית (מיצ"ב חיצוני) והערכה פנימית איכותית (מיצ"ב פנימי). המיצ"ב הפנימי נתון לשיקול הדעת והבחירה הבלעדית של מנהלי בתי הספר, למעט המבחן בשפת אם לכיתות ב' שיועבר בכל שנה לכל תלמידי כיתות ב'. כמו כן, בתי הספר חולקו לשלוש קבוצות, כך שכל קבוצה מהווה מדגם ארצי מייצג של בתי הספר בארץ. בתי הספר המשתייכים לכל קבוצה משתתפים במיצ"ב החיצוני אחת לשלוש שנים.
 

“החלטתי לפרסם את הפוסט הזה כי נוצר מצב פסיכי שמדינה שלמה ומערכת שלמה עוסקות במי נכנס לטבלאות טוב יותר, כשהייעוד המקורי היה לבחון את בתי הספר ולא את השאלה מי מתכונן טוב יותר", אומר כעת ברקת ל"מעריב המגזין". “יש עם זה כמה בעיות: אין פה מבחן אמיתי למערכת החינוך.

מהתגובות שהגיעו אלי ברור שיש פה בתי ספר עם הנהלות אגרסיביות שרוצות להגיע להישגים ונוקטות אמצעים שנוגדים את רוח המבחן: הרחקה של תלמידים נחשלים מבית הספר באותו יום, הורדת תלמידים לכיתות תגבור כדי להרחיק אותם מהמבחן, איום על התלמידים באמירה שהציונים האלה נכנסים להם לתעודה ושינוי מערכת הלימודים לצורך בניית מרתונים של הכנה שבאים על חשבון מקצועות אחרים, לא פחות חשובים. כל הדברים האלה יחד חוטאים למבחן, כי הם יוצרים מצג שווא בפני משרד החינוך. אם בית הספר עשה הכנה טובה, יהיו ציונים טובים יותר. זה לא אומר שזה בית ספר טוב יותר, אלא רק שהוא התכונן יותר. שמעתי על מקרים של “קדם מיצ"ב', חיה מוזרה שהמציאו. מה זה בכלל? איפה זה נולד? זה יוצר הטיה במבחנים והפך להיות קריטריון שלפיו הורים בוחרים בית ספר. המנהלות יודעות את זה, ולכן יש בתי ספר שבכל מפגש עם ההורים מציינים שהם נמצאים במקום הראשון במבחני המיצ"ב. על סמך זה הורים בוחרים לאן לשלוח את ילדיהם ללמוד. ילדים בכיתה ה' לחוצים בגלל מתודולוגיות שאמורות להיות להם רק בבגרויות. משרד החינוך נותן לזה יד". 

“אני לא בעד לבטל את המיצ"ב, אבל שיהיה אנונימי, בהפתעה, ויאסור בחוזר מנכ"ל על מנהלים לקיים ימי הכנה".  לא רק ההורים, גם המורים רחוקים מלרוות נחת מהמבחנים הללו. “מי המציא את מבחני המיצ"ב האלו? בשביל מה זה טוב?" תוהה מורה בפורום סגור של מורים, ואחרת משתפת: “בשנה שעברה המדריכה הפדגוגית שלי הביאה לנו לראות מיצ"ב בעברית/הבנת הנקרא. אפילו לי חלק מהשאלות היו קשות". “אז מה עושים?", שואלת אחרת וחברתה משיבה לה: “לא משגעים את התלמידים. מה שיהיה יהיה. גם המורה בלחץ מלהכין את התלמידים". 
 

 

“יש המון עיוותים, והמבחן רחוק מלהיות מהימן", אומרת מורה ותיקה ל"מעריב המגזין". “רומזים לילדים מסוימים לא להגיע באותו יום, וכמובן שיש כיתות שלא עוברות את המיצ"ב, למשל כיתות חינוך מיוחד בחטיבת הביניים. ביסודי עושים חודשים שלמים חוברות של המיצ"ב פעם אחר פעם ועוזבים את כל הלמידה האחרת כדי להכין טוב יותר את הילדים ולהתהדר בזה שהתוצאות של בית הספר מדהימות".
 

“זו עבודה בעיניים", אומרת מורה אחרת. “לא מלמדים את הילדים אסטרטגיות למידה או התמודדות עם דברים קשים. אנחנו נמצאים בלחץ של זמן. נושפים בעורפנו. התחרות היא אדירה ועושים את הכל כדי שבשורה התחתונה יהיו הישגים טובים, ולא משנה מה הדרך. צריך להשיג הישגים ולעמוד בקצב מסוים ובדרישות הבלתי אפשריות. צריך לזכור שמדובר בכיתות גדולות, בלא מספיק שעות לימוד ובקיצוץ בתקנים".

“באיזשהו מקום גם למפקחים נוח עם הסוד הזה. כולם צריכים לתת את הראש אם משהו לא בסדר. אם יש למפקח מסוים בתי ספר שרף ההישגים שלהם במיצ"ב נמוך, הוא צריך לתת הסברים למנהל המחוז, להגיד מה הייתה עבודת השטח שלו. הכל נבדק. במקום לתקן, מטייחים. למה זה מפתיע במדינה שלנו? זה בכל מקום כך. גם המנהלים חושבים שזו לא הלמידה הנכונה, אבל תראי לי מנהלת שתהיה מוכנה להילחם על זה. אף מנהל לא ירצה לקחת את זה על עצמו, כי זה נתפס כהצלחה או ככישלון שלהם". 

לצד הטענות נגד שיטת ההכנה למיצ"ב, התחושה בקרב רבים במערכת החינוך היא שהמבחן עצמו אינו מיותר. “בלי להתייחס לנושא ההתאמות שבתי ספר עושים או לא עושים כדי להגיע לתוצאות גבוהות, אי אפשר להתעלם מכך שהמיצ"ב הוא אחד הכלים היחידים הקיימים כיום המאפשרים לנו לראות את מצב החינוך בישראל באופן השוואתי", אומרת חנה דורסמן, מנכ"לית עמותת “חינוך לפסגות" לצמצום הפערים החברתיים על ידי יצירת שוויון הזדמנויות לילדים ונוער החיים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. “לא סתם המיצ"בים מראים שנה אחר שנה שהאוכלוסיות המוחלשות בישראל, אלו שזוכות לפחות הזדמנויות, אלו שנמצאות בעשירונים התחתונים, הן גם אלו שנמצאות מאחור מבחינת ההישגים במיצ"בים". 

קשה שלא להתייחס להתאמות שנעשות.

“ועדיין, עד שייושם תקצוב דיפרנציאלי משמעותי ביותר בכל שלבי החינוך, וכבר היום אנחנו מתחילים לראות צעדים חשובים ליישום הנושא על ידי משרד החינוך ומשרדים אחרים, נמשיך לראות את אותן התוצאות ואותם הפערים. קיום המבחנים הללו הוא חלק מהתהליך לפתרון הסוגיה. בהחלט אפשר לקיים דיון באיזה אופן כדאי למדוד יכולות, באיזו תדירות, איך ניתן לפקח על המדידה וכו'. אבל אי אפשר לשלול את עצם המדידה".

“בשיחות עם מורים הנושא עולה שוב ושוב", מספרת ד"ר אסנת ניסנוב, ראשת החוג לחינוך חברתי קהילתי במכללת אורנים. “נאמרים משפטים כמו: ‘מנהל בית הספר מלחיץ אותי, ואז אני מלחיצה את התלמידים. ומורה לחיץ הוא מורה לא טוב ולא יעיל', או ‘בית הספר נבחן על פי תוצאות המבחן, המנהל נמדד על פי המבחן וגם המורים. ואז נכנסים לתמונה ההורים, שבוחרים את בית הספר על פי התוצאות שמתפרסמות והרישום נעשה לפי הישגי המיצ"ב, אבל זה לא תמיד אומר שבית הספר הוא באמת טוב', או ‘עסוקים אצלנו רק בתוצאות ולא בתהליכים, וחינוך זה לא לרוץ אחרי ציונים. כל הזמן אנחנו רצים לקראת משהו ומתעניינים רק בתוצאות'. כל זה גורם לבתי הספר להתמקד בדרישות של המיצ"ב ולא בתהליכים חינוכיים. התקציבים להכנה למבחן רבים, המורים בפועל לחוצים מאוד ועסוקים רוב הזמן בהכנה לקראת המיצ"ב, ובינתיים אינם מתייחסים למה שעובר על הילד, אף שמשרד החינוך חרת על דגלו מילים כמו פסיכו־פדגוגיה, ערכים, הכלה ועוד. האם המיצ"ב בודק את אלו או אולי דווקא משיג את המטרה ההפוכה? אם נכשיר בתקציבים האלו את המורים וניתן להם כלים להיות מי שמכילים את הילדים או כלים לתהליכים אישיים שהם עוברים עם הילדים, כך שיוכלו לעזור לתלמידים, אז הרי התלמידים יהיו פנויים ללמידה, וציוניהם מן הסתם יעלו, אך את זה המיצ"ב לא בודק".
 

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: “מבחני המיצ"ב נועדו לספק תמונה מהימנה ותקפה של ההישגים הלימודיים ושל האקלים הבית ספרי. המבחנים בודקים את המידה שבה תלמידי בתי הספר רכשו ידע ומיומנויות. המטרה, בראש ובראשונה, היא לספק למנהל בית הספר תמונה אותנטית של המצב בבית ספרו. המשרד מתנגד להכנה למבחנים אלו, אשר חורגת משגרת הלימודים ומהלמידה השוטפת. כמו כן, חל איסור להרחיק תלמידים ממבחנים אלו. כל תלמידי בית הספר צריכים להשתתף במיצ"ב".