הילה מיכלי, 36, יצאה מרכבה לאחר שעצרה בשול הדרך בכביש 6 ונדרסה למוות לעיני אמה ושלושת ילדיה; בצומת המוסכים בנצרת פגע רכב בשוטר ופצע אותו באורח קשה מאוד; יום קודם נדרסה הולכת רגל בת 40 בעת שחצתה מעבר חציה בחיפה ופונתה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה - המשותף לשלוש התאונות הקשות הללו שהתרחשו השבוע הוא שהן מוגדרות כתאונות פגע וברח, לאחר שהנהג או הנהגת הפוגעים נמלטו ממקום התאונה כשהם מפקירים את הפצועים, בלי להושיט יד או להזעיק עזרה. במקרה של מיכלי, הנהג, בן 60 מחדרה, הסגיר את עצמו מאוחר יותר למשטרה, ובמקרה של התאונה בחיפה, המשטרה עצרה אישה בשנות ה־20 לחייה בחשד שדרסה את האישה וברחה.



לנוכח המספר הרב של תאונות פגע וברח שמתרחשות בארץ, נדמה כי מדובר בתופעה שהפכה נפוצה בתרבות הנהיגה בכבישי ישראל. על פי נתוני עמותת "אור ירוק", מדי שנה מתרחשות כ־700 תאונות פגע וברח. כלומר, שתי תאונות מדי יום. מספר הנפגעים בתאונות הללו עומד על כ־1,000 בני אדם ועל 13 הרוגים בשנה בממוצע. בשבעת החודשים הראשונים של שנת 2015 נהרגו תשעה בני אדם בתאונות פגע וברח, 40 נפצעו קשה ו־543 נפצעו קל. לפי הנתונים, 72% מהנהגים נתפסים בסופו של דבר או מסגירים את עצמם. 

תאונת פגע וברח בחיפה. צילום: איחוד הצלה כרמל
תאונת פגע וברח בחיפה. צילום: איחוד הצלה כרמל

 
אבל הנהג שדרס למוות את אורנתן מוטעי בן ה־20 ב־2010 לא נתפס. התאונה אירעה בעת שמוטעי רכב על אופנועו בראשון לציון, ומונית פגעה בו בחוזקה. נהג המונית נמלט מהמקום ועדיין לא אותר. בשנים שחלפו מאז התאונה מגיע אביו ישראל לבתי ספר ולבתי כלא כדי לדבר בפני בני נוער ובפני אסירים, שחלקם מרצים עונשי מאסר על עברות תנועה. "באחת הפעמים שאל אותי אסיר שהיה מעורב בתאונה קטלנית מה אעשה כשימצאו את הנהג שדרס את אורנתן", מספר האב. "אמרתי לו שאני לא מחפש נקמה. הייתי רוצה לדעת מיהו כדי שיורידו אותו מהכביש ושלא יסכן אנשים אחרים". 
 

הימים האחרונים, שבהם עסקו כלי התקשורת בתאונות הללו, היו קשים עבור מוטעי. "אני חי את התאונה של אור כל יום וכל רגע", הוא אומר. "מה שקורה בארץ זו פשיטת רגל. אין מספיק אכיפה ואין ענישה הולמת, וכל אחד עושה מה שהוא רוצה".

 

דרוש מסר ברור

 

החוק מתיר לבית המשפט לגזור עונש של עד 14 שנות מאסר בפועל על נהג שהפקיר לאחר פגיעה, אך למעשה, בבדיקה שערכה עמותת "אור ירוק", עולה כי ב־71 פסקי דין שעסקו בתאונות פגע וברח, נגזר מאסר בפועל של שנתיים ושבעה חודשים בממוצע וקנס כספי ממוצע של 2,179 שקלים בלבד. 
 
"בתי המשפט חייבים להחמיר בעונשם של אלו שפגעו וברחו ממקום התאונה בלי להגיש עזרה", אומר מנכ"ל עמותת "אור ירוק" שמואל אבואב. "רק ענישה חמורה ובלתי מתפשרת תשדר מסר חד וברור כי לא משתלם לברוח ממקום התאונה בלי לעצור ולהגיש עזרה. תאונות הפגע וברח הן מעשה אנטי־מוסרי ואנטי־חברתי ממדרגה ראשונה. אדם פוגע באדם אחר, בוחר להסתלק מזירת התאונה בלי להגיש עזרה ומשאיר את הפצוע להתבוסס בדמו. ישנם מקרים שהודעה לכוחות ההצלה והגעה מהירה שלהם למקום התאונה יכולות להיות ההבדל בין חיים ומוות".
 
קלות הענישה גורמת תסכול רב גם ללריסה זטלאוי, ששכלה את אמה אלכסנדרה רובינוב, 67, ואת שתי קרובות משפחתה סבטלנה יוגדייב בת 56, ובתה שושנה יוגדייב בת 25, בתאונת פגע וברח שהתרחשה בנתניה ב־2012. לאחר שלושה ימים אותר הדורס, ששון ברבי, ובית המשפט שלח אותו ל־11 שנים בכלא, מתוכן שלוש בגין גרימת מוות ברשלנות – שנה לכל אישה. "שלוש נשים מתו והוא קיבל שלוש שנים על הרצח שלהן", היא אומרת בכאב.

"זה פשוט עצוב. אדם שיגנוב או יעשה מעשה פחות חמור יקבל עונש גדול יותר משלוש שנים. עכשיו הנושא רק הולך ומחמיר, אבל בגלל הענישה הקלה אין פחד".
 
אחת מתאונות הפגע וברח הזכורות ביותר היא זו שאירעה ב־2011 ובה נדרסה למוות לי זיתוני, בעת שחצתה את צומת הרחובות ויצמן־פנקס בתל אביב. הדורסים, שני תיירים יהודים מצרפת, קלוד־איזק חייט ואריק רוביק, נמלטו מזירת התאונה מיד לאחר התרחשותה וטסו בחזרה לצרפת כדי להתחמק מהעמדה לדין פלילי. לאחר שניסיון הרשויות בישראל להביא להסגרתם לישראל נכשל, נשפטו חייט ורוביק בצרפת ונידונו למאסר – חמש שנות מאסר לרוביק שנהג ברכב ו־15 חודשים לחייט - וקנס.

לי זייתוני ז"ל. צילום: פייסבוק
לי זייתוני ז"ל. צילום: פייסבוק


 

"מה יקרה לי"

 

זטלאוי, מוטעי וכל אותן המשפחות שאיבדו את היקרים להם מכל בתאונות פגע וברח לא מצליחים להבין איך אדם מסוגל להותיר פצוע מתבוסס בדמו בזירת תאונה שהוא במו ידיו היה אחראי לה. "תאונות לצערנו קורות כל הזמן, ואף אחד לא יכול להגיד 'לי זה לא יקרה'", אומרת זטלאוי. "אבל החובה של כל אדם היא לעצור ולהגיש עזרה. זה בסיסי, אבל לצערי זה לא קורה. כמה שזה נשמע עצוב, אני לא יודעת מה יכול לשנות את המצב. זה החינוך מהבית והתכונות הפנימיות של האדם שגורמות לו להתנהג כך". 
 
"במצבי הקיצון אנחנו לא תמיד עובדים בצורה הגיונית", מסביר ד"ר חיים שם דוד, פסיכיאטר מומחה בשירותי בריאות כללית. "קודם כל אנחנו רוצים לשמור על עצמנו. יש כאלו שהדחף שלהם לשמור על עצמם גדול מהנטייה לעשות את הדבר הנכון המתבקש לפי הכללים המוסריים של החברה. באותו רגע המחשבה שעוברת להם בראש היא לא 'מה יקרה לו' אלא 'מה יקרה לי'. לאנשים שאין להם מוסר ויש להם התנהגות אימפולסיבית, חוסר אמפתיה וחוסר התחשבות בזולת ביומיום - יהיה קל יותר לברוח".
 
לא יכול להיות שהם פשוט נכנסו לחרדה וברחו? 
"חרדה היא תחושה של פחד שהוא לא מגורם מציאותי, אלא נובע מתוך האדם עצמו. אדם בורח כי הוא מפחד מהעונש, כי הוא מקווה שדברים יסתדרו מעצמם, כי הוא חושב שהפגיעה לא הייתה משמעותית, כי הוא היה בהשפעת סמים או אלכוהול או כי הוא היה במקום שבו הוא לא היה אמור להימצא".
ועדיין, אנשים נורמטיבים לא היו מפקירים מישהו שהם גרמו לפציעתו. 
 
"זה שמישהו בורח לא הופך אותו למישהו שהוא לא נורמטיבי. אנחנו לא מתייגים אנשים עד כמה הם נורמטיבים על פי מקרה קיצון, כי אדם יכול לתפקד ולעשות הכל כמו שצריך, אבל כשהוא החליט החלטה שגויה קשה לו לחזור אחורה, וככל שעובר זמן היכולת לחזור אחורה הרבה יותר קשה מבחינתו. ועדיין אנחנו עדים לכך שבלא מעט מקרים יש נהגים שפגעו וחזרו להסגיר את עצמם". 
 
זה יכול לקרות לכל אדם? 
"השאלה היא לא האם זה יכול לקרות לכל אחד, אלא האם כל אחד יכול להגיע לאותן נסיבות – למשל עישון סמים או שתיית אלכוהול - שבהן הבריחה היא האופציה הטובה באותו רגע".
 
ואותו אדם שברח ולא נתפס, האם זיכרון התאונה לא מעיק עליו? 
"תלוי במבנה האישיותי שלו. יש כאלו שיצליחו להדחיק את זה לאורך השנים והמשמעות של האירוע תתגמד בעיניהם עם הזמן, ולאחרים האירוע יצוץ בתקופות משבר. אבל הם לא ישכחו את מה שעשו. הרי אם פגעת וברחת, והלכת הביתה לנקות את הדם מהשמשה ולתקן את הפח העקום והקשבת לדיווחי המשטרה שמבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר הנאשם - לא סביר שאדם ישכח את זה. אולי הוא לא ייחס לכך חשיבות, אבל את האירוע העובדתי שקרה על נקודת זמן מסוימת הוא בוודאי יזכור".
 
ואם הענישה הייתה חמורה יותר, היינו רואים שינוי? 
"לעונשים יש מטרות: למשל הרצון של החברה לנקמה, להרחיק את העבריינים מלחזור על המעשה ולהרתיע את הסביבה מהמעשה. אם העונש קל מדי, אז זה לא מרתיע, אבל אם העונש כבד זה גם לא מרתיע. חשוב למצוא את נקודת האיזון. ועדיין, בדרך כלל כאשר אדם עושה את המעשה, הוא לא חושב שמישהו אחר נענש, ולכן הוא לא יברח. הענישה היא תהליך הדרגתי שצריך לחדור אל תוך התודעה גם באמצעות חינוך והסברה". 

דרך ללא מוצא 

700 
תאונות פגע וברח מתרחשות מדי שנה
 
 
72% 
מהנהגים בתאונות פגע וברח נתפסים או מסגירים את עצמם 
 
 
13 
בני אדם נהרגים ו–1,000 נפצעים מדי שנה בממוצע בתאונות פגע וברח
 
 
 14 
שנות מאסר הן המקסימום שיכול בית משפט לגזור על נהג שהפקיר לאחר פגיעה 
 
 
ב–71 
 
פסקי דין שעסקו בתאונות פגע וברח, נגזר מאסר בפועל של שנתיים ושבעה חודשים בממוצע וקנס כספי ממוצע של 2,179 שקלים בלבד 
 
נתונים: עמותת "אור ירוק"