הקצינים הגאים יוצאים למחאה: "מוכנים למות למען מדינה שמפנה לנו עורף"

"אני קצין שמוכן למות בקרב למען המדינה, והמדינה מפנה לי עורף ברגע הכי קשה של חיי. זה לא נתפס", כך אומר סגן במיל', עומר נחמני, סגן מפקד פלוגה בגדוד תותחנים וממובילי מאבק המילואימניקים הלהט"בים להשוואת מעמדן של המשפחות השכולות בקהילה לזה של כלל המשפחות השכולות בישראל.

מאבקם של המילואימניקים החל בחודש שעבר, כאשר יום אחרי שציינה הכנסת לראשונה בתולדותיה את יום זכויות הקהילה הגאה, עלו בכנסת שתי הצעות חוק שנועדו לתמוך בקהילה. האחת, ביוזמת ח"כ רויטל סוויד (המחנה הציוני), הייתה תיקון לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה ונועדה להכיר בזוגות חד־מיניים שאיבדו את ילדם כהורים שכולים, כמו גם להסדיר את מעמדם של חברי הקהילה הלהט"בית ששכלו את בני זוגם ולהכיר בהם כאלמנים ואלמנות. האחרת, ביוזמת ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני), קראה להחיל את ברית הזוגיות בישראל. לא זו בלבד ששתי ההצעות נפלו, אלא שח"כ אמיר אוחנה, איש הליכוד והומו מוצהר, אף בחר להיעדר מההצבעות וספג לא מעט ביקורת על כך מהקהילה. 

על הביקורת נגדו טען ח"כ אוחנה בעמוד הפייסבוק שלו כי מדובר בהצעה “שלא נועדה לעבור אלא לנגח, ושגם לו הייתה עוברת, לא הייתה משנה מאומה במציאות בשטח". הוא הוסיף גם: “אני יכול לבשר ששוחחתי עם שר הביטחון במטרה לשכנע אותו להחיל את הצעת החוק הזו כהחלטה גורפת גם בלי צורך בהצעת חוק, שלצערי לא תוכל לעבור בהרכב הקואליציוני הנוכחי, אך הסתבר שלא הייתי צריך. ההחלטה הזו כבר קיימת ומיושמת במשרד הביטחון מאז שנות ה־90 עת החליט שר הביטחון דאז איציק מרדכי (הליכוד) לטובתו של אדיר שטיינר, בן זוגו של אל"מ דורון מייזל ז"ל, ובכך ייתר את העתירה שהגיש". אך דבריו של ח"כ אוחנה לא שכנעו חלק גדול מאנשי הקהילה, בהם לוחמים, חלקם קצינים שלא מזמן סיכנו את חייהם ברחובות עזה. 

לאחרונה הם החליטו לפתוח במחאה בדרישה להכרה בהם ובזכויותיהם ופתחו קבוצת פייסבוק בשם "מילואימניקים ומילואימניקיות גאים דורשים שוויון", שבה הם מפרסמים פוסטים עם תמונותיהם וסיפורם האישי. "אנו מביעים מחאה חריפה על האפליה הממוסדת כלפינו וכלפי משפחותינו", כותבים מובילי המאבק בדף הפייסבוק של המחאה. "מצב זה, שבו דמו של חייל או חיילת להט"בים אינו שווה ערך לדמו של חייל או חיילת סטרייטים, הוא בלתי נסבל ונוגד את הערכים הבסיסיים ביותר שעליהם מושתתים צה"ל ומדינת ישראל. אנו מוחים על כך שאנו נדרשים לצאת לשדה הקרב מתוך ידיעה ברורה שאנחנו אזרחים סוג ב' ושאם חלילה נמות בשדה הקרב, משפחותינו לא יקבלו את מלוא הזכויות המגיעות להן אך ורק בגלל הנטייה המינית שלנו".

בשבוע שעבר אף נערך במרכז הגאה בתל אביב מפגש ראשון של חברי הקבוצה כדי לתכנן את המשך מאבקם.

“הייתי במילואים ביריחו כשנפלה הצעת החוק ולא הבנתי איך דבר כזה קורה", סיפר נחמני. “דיברתי עם חברים ואמרתי: ‘חייבים לעשות משהו'. כמו שהוציאו מכתב מילואימניקים, צריך את מכתב המילואימניקים הלהט"בים. זה נוגע בעצב מרכזי בחברה הישראלית, שקשור ללב המיינסטרים. יש מאבקים להט"ביים שאולי מעוררים קצת אי נוחות, כמו טרנסג'נדרים, אבל כשאתה מדבר על שירות צבאי?".

“כל אחד מאיתנו שותף בהרבה מאבקים חברתיים שנוגעים לקהילה הלהט"בית", מוסיף רב־סרן במיל' אבי בוסקילה, שהיה בעברו קצין אג"ם של חטיבת הנח"ל. “העובדה שבחרנו בנקודת הזמן הזו לשים דגש על השכול היא מסיבה פשוטה: אני מאמין שברגע שנשנה את הסעיף, אז בעצם אמרנו שהצבא מכיר בזוגות חד־מיניים, ואם הוא מכיר בבן הזוג שלי, אז הוא גם מכיר בזוגיות שלנו, ואם הוא מכיר בילדים שלנו, אז הוא מכיר במשפחות. המשמעות הרבה יותר רחבה ולא רק ברמה הסמלית. אנחנו לא נלחמים על סמל, אלא על תוצר אמיתי".

“הדרישה פשוטה: או תיקון החוק או תקנה שעליה יחליט שר הביטחון. הוא יפקוד על הצבא, על אגף השיקום ועל המערכות התומכות להשוות זכויות. הדבר הזה אפשרי, רק שיש קואליציה והסכמים קואליציוניים, ובקואליציה יושבים חרדים. שם זה נתקע". 

“האם זה כתוב באיזה מקום או שזה רק סיכום מסדרון? אנחנו לא ראינו ולא יודעים, ואם יש סיכום - אז שיראו. היה לי דיון ארוך עם משפטן בכיר על הנושא. הוא אמר: ‘בג"ץ מייתר את הצעת החוק'. אז שאלתי אותו: ‘יש לי מילואים באפריל. אם אני איהרג, קצינת הנפגעים תדפוק אצל בן זוגי על הדלת? קצין הנפגעים יקריא לו את זכויותיו?'. הוא נותר ללא תשובה. יודיעו להורים שלי לפני שיודיעו לבן הזוג שלי. אגב, אם הם לא ירצו שהוא ידע, אז הוא לא ידע".

עם פרוץ המחאה החלו חבריה לקבל תגובות מכל עבר, ולא רק מחברי הקהילה, אלא גם מלוחמים ששירתו איתם כתף אל כתף. “השתתפנו במלחמת לבנון השנייה, בעמוד ענן, בצוק איתן ובעוד תרגילים ומבצעים רבים", כתב להם למשל מפקדו של בוסקילה במילואים. "יש בצוות גם קצינים שיצאו מהארון, שחיים באושר עם בן זוג וחולמים להקים משפחה. אם החוק לא יתוקן, בפעילות המבצעית הבאה אני אצטרך לחשוב היטב איפה לשבץ אותם, כי מרכיב הסיכון בפעילות שלנו גדול מאוד, ואני צריך לדעת שאם יקרה להם משהו חס וחלילה, אהיה מסוגל להישיר מבט אל בני הזוג שלהם".

“הריטואל הקבוע בצבא הוא שצריך לעמוד במשימה ולתת הכל למען המדינה", אומר כעת גם סרן במיל' אביהו מיזן, שהשתחרר משירותו אחרי צוק איתן, לאחר ששירת בעבר, בין היתר, בסיירת גולני ופיקד על קורס קצינים. גם לו סימס מח"ט סדיר בצה"ל, מיד אחרי נפילת הצעת החוק, כדי שיסביר לו את המשמעות.

“אני מוכן לתת את החיים שלי, לא כקלישאה, אלא להילחם ברחובות שג'אעייה, בצוק איתן, ופתאום זה פוגש מציאות אחרת", אומר מיזן. “הכנסת מפילה חוקים פרו־להט"ביים בשם משמעת קואליציונית, וזה משהו שנורא נעים להשתמש בו. אבל בסוף לדעתי הצבא, המרובע, מורכב מאנשים. זה הצבא שבתחילת שנות ה־90 הוביל את הפתיחות לקהילה הגאה והיה הראשון שנפתח לקבלת טרנסג'נדרים, עוד הרבה לפני שהחברה הישראלית קיבלה אותם. הגוף המרובע הזה מורכב מדמויות, ואם הן מקבלות משהו, אז זה מחלחל למערכת".

כעת, כאמור, עיניהם של חברי המאבק נשואות לצעד הבא. תוכנית הפעולה שלהם בחודשים הקרובים תכלול פנייה לפוליטיקאים מכל קצוות הקשת והשארת הנושא בכותרות. “בעיני המישור הציבורי הוא הכי חזק", טוען נחמני. “ברגע שהחברה תראה שעומדים מאחורינו אנשי צבא ופוליטיקאים, דברים יתחילו לנוע, כי בסופו של דבר הצעת החוק תצטרך לעלות שוב, וזה לא משהו שאנחנו הולכים להתפשר עליו. זו תהיה מלחמה קשה, כי זה שינוי מהותי של איך נתפסת משפחה בישראל. מי שמתנגד לחוק מבין את זה היטב".

“יש תנועת ‘מפקדים לשלום' שמונה כ־500 קצינים מדרגות סגן אלוף ועד רב־אלוף, והיא כבר שלחה לי הודעה שהיא מאחורינו", טוען גם בוסקילה, שכבר השתתף בחייו בקרבות רבים, צבאיים וחברתיים. “הרבה חברי כנסת רוצים להיפגש ולקדם. יש הליך פורמלי שיתנהל מול הרשויות, בפגישה עם שר הביטחון ואולי עם הרמטכ"ל וראש אכ"א. הפתרון קיים. הגיע הזמן שהמדינה תדע לתת בחזרה".

נחמני: “הוא לא האישיו. ברגע שהוא חלק מהקואליציה, הוא לא שונה ממירי רגב או מכל אחד מחברי הכנסת שידעו לעמוד פה כששירה בנקי נרצחה, וברגע האמת לא פעלו בעד הזכויות הכי בסיסיות".

“רוב חברי הכנסת יודעים להתהדר בצילומים עם חיילים", מוסיף בוסקילה. “נפתלי בנט בעצמו הגיע אלי לצוות בצוק איתן וביקש להצטלם חמוש במצלמות וכתבים. מאוד נחמד שאתה רוקד לנו על הגב ועושה סיבוב פוליטי. זה הרבה פחות נחמד שכשמגיע לתת לקהילה שלנו, האנשים האלה בוחרים להשתפן ולברוח".

למרות רגשות התסכול, הם לא מעלים בדעתם לסרב פקודה ולהיעדר ממילואים. “הרבה אמרו לי ‘סרב פקודה'", מספר נחמני, "אבל זו טענה מגוחכת. את כולם דופקים במדינה, החוכמה היא לשחק בכללי המשחק ועדיין להשפיע. ברגע שנוציא את עצמנו ממעגל הלגיטימציה ונקרא לסרבנות, לא נשיג את מה שאנחנו רוצים, ואנחנו רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית".

גם אצל בוסקילה הרמת ידיים לא באה בחשבון: “זה לא מוריד לי את המוטיבציה. אני אזרח מדינת ישראל, נשמע לחוקיה וזו הנחת היסוד שלי. אני יכול לעשות מחאה של רמזורים אדומים, מרד מסים. אני בוחר לשחק במסגרת הדמוקרטית ולנצח. אני למוד קרבות חברתיים וכשהתודעה הציבורית משתנה לטובתך והיא מבוססת, אין סיבה ויכולת גם לשלטון הכי ערל להתעלם מנוכחותך".

“אני מחויב לחיילים שלי, לקצינים שלי ולמפקדים שמעלי", מוסיף מיזן. “בתוך מערכת המחויבות הזו, כמו שאני רותם אותם למאבק שלנו, הם צריכים שאני אמשיך להגיע ולעשות את העבודה. לכן אם אשבור את כללי המשחק, בסוף זה יפגע במקום שבו אנחנו חיים".