נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין

"כאן בתמונה אני בן חמש או שש וזהו הזיכרון המצולם היחיד שאני נושא איתי מפורים כילד. תמיד בירושלים, תמיד חוגג בשושן פורים. אני זוכר את הרחובות השמחים, את הדלתות הפתוחות ומשלוחי מנות בין שכנים וחברים".



שרת התרבות מירי רגב

 
"פורים בשבילי הוא קודם כל המצווה לשמוח ולשמח. כילדה אני זוכרת שלא נרדמתי מרוב התרגשות בלילה שלפני. לראות את ילדי ישראל מחופשים שמחים וצוהלים זה פשוט מחמם את הלב. אז לכל הרקדניות, הנסיכות, הסופרמנים, החיילים הקטנים וסתם פאנקיסטים שבינינו, שיהיה חג פורים שמח".



שרת המשפטים איילת שקד

 
"אהבתי מאוד את פורים כילדה כי אפשר היה ממש להרגיש את אווירת החג ברחובות ובאוויר בזמן ההכנות. אמא ואבא שלי העצימו את החוויה עם הכנה משותפת של תחפושות מדי שנה. 


 
"היכולת להשתנות ולשחק דמות אחרת בכל שנה הייתה קסומה. התחפושות אז היו שונות מאוד ממה שיש היום. אז היה אפשר למצוא ברחובות המון נסיכות, פיות, מלכות אסתר, אינדיאנים וקאובויז. התחפושות היו תמימות למדי ופשוטות.
 
"עד היום אני מתרגשת יחד עם הילדים שלי כשאני עוזרת להם להתחפש בבוקר פורים. הזמנים השתנו, גיבורי התרבות השתנו, אבל התום והמתיקות נשארו".

יו"ר האופוזיציה ויו"ר המחנה הציוני יצחק (בוז'י) הרצוג

 
"פורים בשבילי היה חג של שמחה וחברים: העדלאידע השכונתית, תחרות התחפושות בשבט של הצופים ובנעורי גם קריאה במגילה בבית הכנסת בניו יורק. תמיד, מאז שאני ילד, פורים עושה לי טוב על הלב. אני מאחל שמחה וצחוק לכל עם ישראל, בפורים ובכל שאר ימות השנה".



ח"כ מיכל רוזין

 
''הדבר שהכי קסם לי בפורים תמיד הוא החופש לבחור את הזהות שלך. בפורים יורדים המחסומים שהנורמות החברתיות מציבות, ופתאום ילד יכול להיות ילדה, ילדה יכולה להיות ילד, הם יכולים להיות שוטרים או ספורטאיות או בני אצולה, ובעצם כל מה שהם רוצים להיות. גם מבוגרים הופכים שוב לילדים בפורים, וכולנו מקבלים הזדמנות להשתחרר מהקיבעונות ולדמיין עולם אחר".



ח"כ סתיו שפיר 

 
"מאז שאני זוכרת את עצמי החלום שלי היה לעוף, וכילדה קטנה סירבתי בתוקף להשלים עם העובדה שאין לנו כנפיים. התוצאה הייתה שבמקום להתחפש לנסיכה כמו כל החברות, תמיד העדפתי להיות פיטר פן ליום אחד בשנה. זה לווה כמובן בניסיונות רחיפה ספונטניים, כלומר קפיצות ממקומות גבוהים, שהשאירו שברים וצלקות, אבל ברוך השם, יצאתי מהם בשלום".



ח"כ אורן חזן 

 
"בילדותי, שרובה ככולה עברה בבתי חולים, פורים היה מעין מפלט ליום אחד, שבו כל החלומות שלך מתגשמים ואתה יכול להיות כל מי שאתה רוצה - טייס, אסטרונאוט, קאובוי או אינדיאני. אני רציתי להיות ילד מהסרטים והתחפשתי לרובוטריק, אינדיאיני, לכיפה אדומה ופעם אחת אפילו לכלנית. אם כבר 'ונהפוך הוא' אז עד הסוף. השנה התלבטתי מאוד ובסופו של דבר החלטתי להתחפש למיניון צהוב. אנשים יכולים לזקוף גבה אבל אצלי זה מעלה חיוך".

ח"כ יואל חסון 

 
"אני עדיין זוכר את ריח בד היוטה שממנו עשויה התחפושת שאני לובש בתמונה. חודש לפני החג אמי כבר הייתה יושבת לפני מכונת התפירה, מחברת את היוטה ומעצבת את התחפושת. בשנות ה־80 האופציות לא היו רבות ורוב חברי התחפשו לשוטרים, חיילים או אינדיאנים. התחפושת שבתמונה הייתה אחת האהובות עלי כילד, ואני זוכר שהתגאיתי בה בשל העבודה הרבה שאמא ואני השקענו בהכנתה. היה לתחפושת ערך רב משום שהייתה תוצרת בית ולא תלבושת מוכנה שרכשנו בחנות".



ח"כ אראל מרגלית 

 
"התחפושת הראשונה שאני זוכר היא של חייל בשריון. נולדתי ב־1 בינואר בקיבוץ נען, ובאותו יום אבא שלי קיבל דרגת סרן בחטיבה 7 של השריון. המפקד שלו היה ישראל טל, או כפי שקראו לו טליק. כשהייתי ילד קטן אבא שלי לקח אותי לפגוש את טליק, שנתן לי טנק צעצוע במתנה וסיפר לי על הדברים הנהדרים שהשריון עשה. אחרי שנים, כשהתגייסתי לצבא שירתי בעורב גולני והייתי בסיירת בכוחות מיוחדים שתפקידם בין היתר היה להיות ציידי טנקים. בכל אופן, את היום הזה, שבו עמדתי גאה ליד אבא שלי הקצין כילד, אני לא אשכח בחיים".



ח"כ אילן גילאון

 
"כשהייתי ילד באשדוד לא היה מנעד גדול של תחפושות שאפשר להתחפש אליהן. רוב הילדים התחפשו לקאובוי או לשוטר, אז גם אני. אבל שנה אחת חשבתי לנסות ולשפר את מעמדי בשכונה ולהתחפש למטדור, משהו שנראה לי אז כמו הברקה. הצלחנו להשיג וסט שחור מהשכנים, ובעזרת כובע שאבא שלי הביא ארצה, חולצה לבנה ובד אדום - הייתי מטדור למופת. הלכתי לבית הספר מבסוט מכך שאני מחופש למשהו שונה ומיוחד וציפיתי לתשואות. בפועל גיליתי שרוב הילדים לא ידעו מה זה מטדור, כך שהתוכנית שלי לא בדיוק עבדה. שנה לאחר מכן חזרתי להיות קאובוי".



ח"כ שרן השכל 

 
"פורים הוא אחד החגים האהובים עלי. חג מיוחד שמתחיל בעצב וזיכרון ונגמר בחגיגות, מצעדים ושמחה. כיף להסתובב ברחובות, כולם שמחים, מחופשים, ידידותיים, רוקדים ושרים. מגיל מאוד צעיר הייתי משקיעה זמן רב בהכנת התחפושות יחד עם סבתא שלי. היינו תופרות ומכינות יחד. עד היום אני נוהגת להתחפש. אומנם בשנים האחרונות לא תפרתי את התחפושות, אבל אולי תצליחו לזהות אותי ברחובות תל אביב עם התחפושת שלי".



ח"כ איילת נחמיאס ורבין

 
"1974. עומדת במטבח של סבתי רשל נחמיאס ברחוב המגיד, כשהיא מקשטת אותי בבד וסרטים, ובונה את תחפושת הצוענייה. אחריה באו כלה, יפנית, מלכת הלילה (שלגלימתה חיברה אמא שלי כוכב) ועוד הרבה תחפושות מושקעות. פורים עצמו היה חגיגה צבעונית ושמחה שאליה התלווה טקס הצילום בפוטו עמילני, מול קפה תמר של סבתי שרה שטרן.


 
"זכור לי בחום פורים אחד אי שם בשנות ה־80, אז התחפש כל בית ספר בלפור לשרה מקפה תמר, בלבוש השחורים־חובה של שינקין. 
 
"תמיד היה זה ה־חג בה"א הידיעה. אבל הפיגוע בשנת 1997, שבו נרצחו שלוש נשים, הפך את תמונתה של שני וינטר הקטנה בתחפושת הליצן, בתה של ענת רוזן־וינטר ז"ל, לחלק בלתי נפרד מתמונת הפורים בראשי. בימים אלה של טרור משתולל, אני נזכרת במאמר קצר שכתבתי על תחושתי כאם הנדרשת בכל חג להסביר לילדי על רודפי היהודים. גם בימים אלה, כשאני מספרת לילדי על תחבולת אסתר המלכה, אני מקווה בלבי שנוכל להרגיש יותר שמחים ופחות רדופים".