"חייל על קרקעית אגם": 54 שנים אחרי, חיל הים במבצע מיוחד לאיתור גופת טייס

כבר 13 שנה חוזרת היחידה למשימות תת־מימיות של חיל הים לכנרת במטרה למצוא את שרידי גופתו של טייס חיל האוויר הנעדר, סגן יקיר נוה ז"ל, שמטוס הפוגה שבו טס התרסק לתוך המים ב־5 במאי 1962. יקיר היה מדריך טיסה, ובמושב הקדמי ישב אז החניך עודד קוטון ז"ל. זה היה מבנה של שלושה מטוסים, כשנוה וקוטון היו במרכז.

המטוס טס נמוך, ובגלל טעות אנוש פגע במימי האגם והתרסק. היום לכל טייס יש אמצעי ביות בחליפה. לפני שנתיים, כשהתרסק מטוס F־16 06 מייל מחופי אשקלון, בתוך 40 דקות היו לצד הטייסים, שהצליחו לנטוש בזמן, מסוק ובו מחלצים מיומנים מיחידת 669. אז, בתחילת שנות ה־60, כשהמדינה עוד הייתה בשלבי התארגנות ראשונים, לא הייתה יחידת חילוץ שתוזנק למקום ההתרסקות ואפילו לא כיסא מפלט. המטוס צלל למים, ורק אחרי שנה הצליחו אמודאים להוציא את שרידי גופתו של קוטון המנוח. הוא נקבר בקיבוץ דפנה. גופתו של נוה לא נמצאה עד היום.

התיק שכב על המדף כמו סיפורם העצוב של למעלה מ־20 טייסים, שמקום קבורתם לא נודע. ב־1999 נדלק זיק של תקווה כשבמימי הים התיכון נמצאו גופותיהם של אליעזר רייזנר ז"ל ויהודה כץ ז"ל, שמטוס המוסקיטו שלהם התרסק באוגוסט 1953.

בגלל הפעילות הביולוגית של הים התיכון אי אפשר היה לקשר למי מהטייסים שייכים השרידים האנושיים שנמצאו, ולכן השניים נקברו ב־2001 בקבר אחים בבית העלמין בקריית שאול, בטקס צבאי מלא.

“אני לא אדם דתי או מאמין, אבל יותר ויותר אני מבין כמה חשובה הימצאותו של קבר", אומר יקיר לפיד, אחיינו של יקיר נוה. “מעבר לקו הערכי, מדובר בחייל צה"ל ששוכב על קרקעית אגם, שכולנו שוחים ומשתעשעים בו. זה לא האוקיינוס השקט שנמצאת בו צוללת ממלחמת העולם השנייה. זה משהו קרוב ומיידי, שלולית קטנה. בגלל זה הסיפור יותר קשה בעיני. החשיבות היא למצוא ולסגור את הפרשה. לא היה קבר למשפחה לעלות אליו. מי שנותר כעת מהמשפחה זה רק אבי, שכבר חצה את גיל 80".

לפיד נולד אחרי הטרגדיה ונקרא על שם דודו. אביו לא אמר דבר כשבנו הפך בעצמו לטייס בחיל האוויר, ועד היום יקיר מטיס מטוסים בחברת אל על, אבל הכנרת תמיד הייתה מבחינתם מקום שמוטב לעקוף בדרך צפונה.

“זה לא היה אתר הנופש המועדף על המשפחה", לפיד הרשה לעצמו לחייך. “כילד לא נסענו לחופשים בכנרת. שאלתי בזמנו את אבי מה העניין, אז הוא ענה בצורה ישירה שזה קשה מבחינתו. תחשוב שאח שלך שוכב על קרקעית האגם, ואתה מתרחץ ומשתכשך במים".

רק השנה, אחרי שלפיד הגיע לגיל שבו חיל האוויר הוריד אותו מטיסות במילואים, הוא ביקש להתנדב ליחידה לאיתור נעדרים של החיל, ולפני כשבועיים גם סייע בחיפושים אחרי דודו. לפעמים הוא מגיע כצופה מהצד לראות איך העבודות מתקדמות. 

“זה מאוד מרגש", הוא מספר. “מין תחושה של אם אני כבר כאן, אז תנו לי לעשות את זה. בכל סבב צלילה, כשעולים חלקי מטוס, אתה מחכה שתהיה סיבה טובה להגיד ‘מצאנו’ וזהו, הולכים לקבור. כל יום של חיפושים מקרב את הרגע, כי הוא שם. הוא לא הלך לשום מקום. זה כמה מטרים ימינה או שמאלה".

לפיד לא היה על הסירה בזמן שביקרנו בה באמצע השבוע. מדובר בסירת הדיג “גיל", ששייכת לקיבוץ עין גב; סירה בת 56 שנה שבעברה הרחוק סייעה 

במשימות ביטחון כשהסורים ישבו ליד האגם, ועד היום היא מעלה דגים בעזרת רשת. זו הסירה שהביאה את שרידיו של עודד קוטון ז"ל, שנמצאו ב־1963.

על הסירה ישב מנחם לב, הדייג הראשי של הקיבוץ, שמסייע לוגיסטית מאז תחילת החיפושים ונמצא בקשר עם משפחתו של נוה. לב סיפר שהבטיח לתמר, האלמנה, שכששרידיו של נוה יימצאו, הוא יביא לה את טבעת הנישואים שצללה למים לפני 54 שנים. “אני חייב לסגור את המעגל הזה", הוא אמר בזמן שהמתנו לדיווחים חדשים מקרקעית האגם. “הסירה הזו ראתה הרבה. הרי רק במרחק של 300 מטרים לכיוון דרום, התרסק מטוס פנטום". גם אז, ב־1991, עברו שלושה ימים של חיפושים מתישים עד שמצאו את גופתו של רס"ן משה לשם ז"ל, טייס הפנטום.

כל מי שמכיר את הכנרת אומר שהיא לא תמימה כפי שהיא נראית. “מה שלמדתי מהשנים שלי באגם הוא שהחוק היחיד בכנרת שאין בה שום חוק. היא מתנהגת איך שבא לה", סיפר מניסיונו רס"ן בר. “אין פה משטר זרמים ואין משטר רוחות. גם במכון לחקר הימים והאגמים טוענים שהכנרת היא תעלומה. בים התיכון אתה יודע שאם משהו נפל, הוא יהיה שם. בכנרת זה אחרת. היא עושה מה שבא לה".

רס"ן בר מלווה את המבצע מ־2003, הימים שבהם עבר את ההכשרה ביחידה. הוא זוכר שעומק הצלילה היה אז 36 מטרים ועכשיו הוא 32. בכל צלילה רס"ן בר נמצא על הסירה, עיניו על המסך, שומר על קשר עם הצוללים.

במשך 13 שנים היחידה מגיעה לכנרת לתקופה של חודש עד חודש וחצי, למטרת חיפושים אחרי הטייס הנעדר. לפיד אמר שאם החיפושים היו יותר אינטנסיביים, הוא משוכנע שדודו כבר היה נמצא, אבל כאיש צבא לשעבר הוא מכיר את האילוצים הצה"ליים, לוח הזמנים הצפוף וגם חוסר הברירה. כשהאביב מגיע, חומצה גופרתית, שנמצאת בבוצה שעל קרקעית האגם, מתעוררת לחיים ועלולה לסכן את הצוללים. לכן מומלץ לא לרדת למעמקים בחודשים האלה.

עכשיו הצלילות הן אינטנסיביות כדי להספיק. הן נערכות מחמש בבוקר ועד שעות אחר הצהריים וכמעט בכל מזג אוויר. בכל פעם יורד צולל אחד למעמקים, נמצא שם עד חצי שעה ואז מחליף אותו צולל אחר. המיקום הוא מדויק, מרחק של 6,200 מטרים מהחוף, ממש במרכז האגם, שבו נמצאו שברי המטוס. חוקרי התאונות מחיל האוויר, שבאופן קבוע שניים מהם נמצאים על הסירה, יודעים לשרטט איך בדיוק קרה האסון.

זו הייתה טעות ניווט. המטוס פגע במים, ניסה לעלות למעלה, שני המנועים כבו, ואז בנטיית כנף הוא התנפץ לתוך המים. תאונה דומה של מטוס פוגה התרחשה בספטמבר 1980, בים המלח, אז נהרג מדריך הטיסה רס"ן דן אייזנברג ז"ל. החניך הצליח להינצל.

החוקרים יודעים לשרטט בדיוק את שדרת ההתרסקות במי הכנרת מצפון לדרום, כיוון הטיסה. לפי הממצאים, הם הבינו שחלק מהעדויות, שנגבו בשנות ה־60 מעדי ראייה, לא מתיישבות עם הראיות, אבל זה טבעי מאחר שאנשים לא פעם משלימים מהדמיון. לפי גודל שברי המטוס שנמצאו, הם יודעים שמקום הפגיעה העיקרי היה ממש ליד ברכיו של יקיר.

תחושת הקרבה למטרה נובעת, בין היתר, מהעובדה שלפני כשש שנים נמצאו שרידים אנושיים, אבל אחרי בדיקה התברר שגם הם שייכים לקוטון, שכבר נקבר. אבל בתקופה האחרונה מתגלים עוד ועוד ממצאים הקשורים ליקיר נוה. השעון האישי, שזוהה על ידי האלמנה. האקדח, המשקף של הקסדה, חלקים מהכיסא שעליו ישב.

“מצאנו הרבה חלקים מהכיסא שהתפורר לרסיסים, וזה אומר שאנחנו מתקרבים לאזור", סיפר אחד החוקרים. “אנחנו קרובים, רק לא יודעים מתי. עם העבודה המאוד אטית ויסודית זה יכול להיות עכשיו או בעוד שבועיים. העבודה מאמתת ונותנת את הביטחון שאנחנו בכיוון".

הם צמצמו את אזור החיפושים למשהו בגודל של שני מגרשי כדורגל, שחלק ממנו כבר נסרק. אחד החוקרים סיפר שהם יודעים היכן יש יותר סיכויים למצוא, אבל מאחר שהכנרת אינה צפויה בכל הנוגע לזרמים, אסור להם לסטות מהתוכנית המקורית. גם אחת משיניו של הטייס המנוח תספיק כדי להביא אותו לקבורה.

הצלילה קשה מאוד מבחינה טכנית. לא רק בגלל העומק, אלא בגלל המים הקרים שמגיעים ל־15 מעלות והעלטה המוחלטת שבה נמצאים הצוללים, המחפשים בתוך מרובע ברזל בגודל של שישה על שישה מטרים.

בזמן העבודה הצולל מחזיק בידו צינור ששואב את בוצת הכנרת עד שמגיע לאדמת החמר הקשה, שבה שום פרט כבר לא יכול להסתתר. הבוץ מגיע מהצינור לרשת ועובר סינון, ואת הממצאים מעלים יותר מאוחר לבחינת החוקרים. כל ממצא מקבל נ"צ ומספר. עצמות נשלחות לבדיקות של אנתרופולוג כדי לראות אם הן שייכות לאחד החללים. עד עכשיו נקבע שהן שייכות לדגים, לעופות ולמכרסמים, אבל לא לבני אדם.

אין יום שבו לא מעלים דברים מהקרקעית, גם כאלה ששייכים למקרים אחרים. ביום החיפושים שבו ביקרנו נמצא, למשל, סנפיר של צולל, שאבד אי שם בכנרת. במקרה אחר נמצא קליע של רובה ויום אחר נמצא סכין. בהתחלה חשבו שאולי מדובר בסכינו האישי של נוה, אבל התברר שזו סכין שיוצרה בשנת 1963, שנה אחרי ההתרסקות.

“מבחינת מורכבות, הצלילות מאוד מסובכות", מסביר סמ"ר תום סלק, שמשתתף בחיפושים זו השנה השנייה. “הראות אפסית, חושך מוחלט. עם הניסיון והשעות הארוכות במים, אתה מתמצא יותר. מצאתי כמה פעמים חלקים גדולים של הכיסא שעליו ישב הטייס, כבלי חשמל של המטוס. אתה מחזיק משהו ביד ומצפה שהוא יהיה בעל חשיבות, מעניין מבחינת החקירה. לא מזמן הרגשתי משהו במים וקיוויתי שאולי זו הנעל, אבל התברר שלא. אני מאמין שנמצא. יש אזורים שהם מאוד חמים, והאזור שאנחנו נמצאים בו עכשיו ממש חם".

אפשר היה לשמוע היטב את הנשימות הכבדות של שחר, הצולל, שהיה באותם רגעים על קרקעית האגם. רס"ן בר, מפקד הפלגה, אמר שמאוד חשוב לשמוע את נשימותיו כדי שידע שהכל בסדר למטה, בתוך העלטה. “מה שאנחנו מנסים לעשות בקרקעית זו אדמה חרוכה. עברת? לא חוזרים לשם יותר", הסביר המפקד את השיטה. “צריך לדעת שאחרי שהם סרקו מסדרון חיפושים, הוא נקי, ויקיר לא נמצא שם. כשיש צולל שאלה הצלילות הראשונות שלו, אז על המסדרון שהוא סרק יעבור צולל מנוסה וייתן אישור. לא לוקחים צ’אנס".

“יש משהו יפה בזה שמשקיעים את המשאבים, המאמצים והאנרגיה למצוא חייל נעדר. אנחנו גם רוצים להביא אותו לקבורה, כי הוא אחד משלנו ויש פה עניין של אגו. כל אחד מאיתנו רוצה להיות זה שמצא".

לא רק הצבא הישראלי מחפש אחר נעדרים ומשקיע בהם משאבים רבים. אחד מחוקרי חיל האוויר, שהיה על הסירה, סיפר שארצות הברית שולחת עד היום משלחות לווייטנאם כדי לחפש חללים שנשארו מהמלחמה ההיא.

רק שכאן כבר לא מדובר באלפי קילומטרים של ג’ונגל סבוך, אלא במטרים ספורים, והכנרת אולי לא קלה לצלילה, אבל מבחינת שימור היא מצוינת בזכות המים המתוקים וחוסר החמצן בקרקעית. מכאן נובעת גם תחושת האופטימיות למצוא את יקיר.

אפילו חלקי המטוס, שהוצאו מהמים, נמצאים גם היום במצב מרשים. אחד החוקרים הראה לנו את מכל השמן, אחד משניים שהיה על הפוגה, ואמר שבחוץ, באוויר החופשי, בתוך שנה הוא יתפורר. האנשים על הסירה אמרו שלדעתם החיפושים יימשכו עד שימצאו את נוה או עד שיעברו את שדרת ההתרסקות ולא ימצאו שום ממצאים, אבל הם לא מוכנים לחשוב על האפשרות השנייה. 

“כשאתה מדבר עם המשפחה אתה מבין עד כמה זה חשוב לה", אומר רס"ן בר. “אתה רואה את זה בעיניים. אתה מדבר עם האחיין, האח. שומע כמה הכנרת הייתה מבחינתם טאבו במשך השנים".

“כשיהיה לנו קבר זה יסגור מעגל מבחינת אבי ומבחינת המשפחה", מסכם לפיד. “אני אמשיך לעשות מילואים ביחידה לחיפוש נעדרים לפחות עד המציאה, ואולי גם אחרי. אם ירצו, אז עד גיל 65. רק ככה מבינים את החשיבות והערכיות".