מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, ממשיך בניסיון לקרב את משטרת ישראל אל האזרחים, ולהחזיר את אמון הציבור. בכנס לשכת עורכי הדין, שמתקיים באילת, ניסה אלשיך להסביר את ה"אני מאמין" שלו, שכוללים טיפול יותר חינוכי באזרחים נורמטיביים שעוברים על החוק, ולטפל ביד חזקה בעבריינים, אשר עושים את המעשה באופן מודע. אלשיך אמר כי הוא מאמין בדרך הזאת, וכי זה החזון של המשטרה לשנים הקרובות.

"אמון ציבור זה לא יחסי ציבור, זה כמעט תנאי ליכולת של המשטרה לתפקד. יש לה תפקיד להגן על הציבור. אפשר להגן על הציבור בלי הרבה הפרעה. זה חלק הוא מאוד מאתגר, ואנחנו רוצים להצליח לשרת את הציבור. איש לא יקרא לנו אם הוא לא מאמין בנו. הנושא הזה של אמון הציבור הוא קריטי. אסור להתייחס אליו כיחסי ציבור. זה אחד הדברים הכי חשובים שצריך לעשות".

"אנחנו נמצאים בעיצומן של מהפכות במשטרת ישראל. באופן בלתי מפתיע, הן כוללות את הנורמות והערכים, וגם את ההיפוך של השיטור הקלאסי. אנחנו בעיצומה של מהפכה בתחום וזה בתפיסת התפקיד של המשטרה. אם אתה חי בתוך כפר שיורים בו בלילה, ואתה מפחד בלילה, אתה לא שומע את הקריוקי כדי להתקשר למשטרה, כי בחלוקת הקשב משהו אחר יטריד אותך. אנחנו צריכים לפתור את מה שמטריד אותו במקום שבו הוא חי, במקום שבו הוא מבלה, או במקום שהוא עובד. כל טריטוריה מתייחסת לתושביה של הטריטוריה, אלה שחיים שם, יש פה תהליך.
 

"נהג בשכרות הוא בדרך כלל לא עבריין"

אלשיך הבהיר את עמדתו בדוגמה לעבריינות כביש: "הציבור רוצה בכל רגע ורגע להרגיש שהמשטרה שם בשבילו. ההגדרה של עבריין, זה מי שהגדיר את עצמו כעבריין. מי שלא מתבייש להיכנס לכלא, הוא מקבל על זה שכר, הוא עבריין. מי שמתבייש להיכנס לכלא, איננו עבריין. את העבירות הקלות עושים האזרחים הנורמטיביים. השוטר יודע שהוא מטפל בבעיה של אזרחים נורמטיבים. הוא צריך לצאת עם התובנה הזאת לשטח, הוא יוצא לפתור בעיה, והוא זוכר מי יצר אותה.

"מי שעושה רעש אחרי 23:00 בלילה, הם לא עבריינים. מי שחוסם מעבר ואוטובוס לא עובר בגללו, אלה אזרחים נורמטיביים. יש חשיבות בלדעת במה אתה מטפל. קבענו שברירת המחדל לטיפול בבעיות שמבצעים אזרחים נורמטיביים היא לעולם לא אכיפה, אלא מניעה מצבית. צריך ליצור בהדרגה שינוי של נורמת הציווי לחוק. יגידו שאנחנו לא משרד החינוך, אבל אנחנו רוצים לשנות את הנורמות, ולא רוצים אחוז גדול בכלא, אנחנו רוצים להעלות את נורמת השירות לחוק, אלא ש"את זה לא עושים יותר".
מניעה ולא הענשה. בדיקת ינשוף. צילום: גלעד מרקוביץ'

 
"אני לוקח עבירה חמורה, שנקראת נהיגה בשכרות. זוהי עבירה חמורה, ומי שנתפס משלם מחיר, ובכל זאת, עוברים אותה אזרחים נורמטיביים, וצריך לזכור את זה. קחו דוגמה של סמ"פ בגבעתי, בדרך כלל אזרח נורמטיבי. אנחנו אוהבים אותו, הוא מגן על חיינו, הוא ער כשאנחנו ישנים. בנורמות של מדינת ישראל, אם אוהבים או לא, יוצאים לבלות ביום חמישי או שישי ושותים אלכוהול.

עלולות להיווצר שתי בעיות. אחת זאת אלימות, ובעשור האחרון עשינו כברת דרך ארוכה מאוד, שצמצמה עד למימדים קטנים מאוד את האלימות במועדונים. דיבר איתי אחד מבעלי המועדונים, שסגרו לו את המועדון למרות שהקטטה התפתחה 150 מטר בחוץ. שאלתי אותו: מי מקבל את ההחלטה אם למכור את השוט הבא? אם אתה יודע שמישהו נמצא על הקצה, אתה צריך להוציא את האיש החוצה ולא למכור לו".
 

"הרוב המכריע שנוהג בשכרות עושה זאת כי הוא אומר לעצמו "כמה כבר שתיתי? הזעתי שעתיים, רקדתי והתפרקתי. אין מצב שאני שיכור. אני מכיר את עצמי, אני בסדר. ואז הם נתפסים במחסום של נהיגה בשכרות ומפה מתחילה הרפתקה לא נעימה. מה תפקידה של המשטרה? לשים אותו במעצר, או לדאוג שלא יעלה על ההגה? התשובה שלי ברורה, גם אם היא קשה למימוש.

"החל מהסילבסטר האחרון, במוקדי בילוי, אנחנו שמים עמדות של משטרת התנועה עם נשיפונים, כדי שתוכל למדוד את האלכוהול בדם. אנחנו מנסים שהרשויות יארגנו יותר שאטלים. אני לא יודע אם זה יעבוד, אבל אנחנו מנסים. אזרח נורמטיבי, דרך לחץ חברתי, יכול להביא אותו לציות לחוק.
 
"מה תגובת האזרחים? טובה מאוד. אנשים באים לבדוק את עצמם שוב אחרי שעה ושעתיים, כדי לדעת מה קורה עם עצמם. לאזרחים איכפת אם הם עוברים על החוק. מתפתח לחץ חברתי, והחברים לידו אומרים שצריך לעצור. התפיסה הזאת, של מניעה מצבית, היא תפיסה שיש לה סיכוי לשנות את נורמות הציות לחוק לחברה. כמו חגורות הבטיחות, וכמו פרחי הבר שהפסקנו לקטוף. אזרח נורמטיבי איכפת לו, הוא מתבייש לעבור על החוק.

עוד הוסיף אלשיך כי "צריך ליצור תהליך שמפשט לשוטר פתרון בעיות, והגדרה של השיטה הנוכחית. אם מישהו חוסם או חונה במקום אסור, אני מצפה ששוטר יגיע עם הגרר, ויגיד לו שיש לו 10 דקות להזיז את הרכב, או שהוא נגרר. האזרח יקבל חוויה טובה, יעביר אותה הלאה לחבריו, שלא יחנו שם בעתיד. בסוף אפשר לשנות את הנורמה". 
 
על המלחמה בסייבר הוסיף: "כדי להתאים את עצמנו למשאבים לגודל הבעיה, אנחנו מקימים גוף משותף עם גופים אחרים. בזמן הקרוב יקום גוף לגבי זה. יש תחכום שטני של עבריינים ואנחנו נמגר אותם". 
 
אלשייך גם התייחס להדלפות מהחקירה לתקשורת, וטען כי הוא נפגע מכך שזה הופסק: "אנחנו שמנו לעצמנו טאבו על הדלפות מחקירה. אני משלם על זה מחיר אישי קשה בתקשורת, אבל אנחנו לא נדליף מחקירה. הדלפה בחקירה פוגעת באדם, בפרטים מוכמנים, שמפריעים לדעת אם בסופו של דבר זה נכון או לא, כשדברים מתעופפים בתקשורת, אי אפשר להגיע להחלטה מקצועית. אנחנו צריכים כלים חדשים שדורשים חקירה, ולא נספיק לייצר כל כך הרבה כאלה, אם הם יתגלו כל הזמן".
 
לסיכום אמר: "אם הסביבה תהפוך להיות מתחשבת יותר, כולנו נהיה בנורמה. דרך האכיפה צריכה להיות שונה מתא שטח לתא שטח. אם יש עקשנים שלא רוצים, הם יקבלו אכיפה אחרת".