לא כל ניצולי השואה מחכים לסיוע הממשלתי כדי שיהיה להם כסף לתרופות או לאוכל. יש לא מעט כאלה שלעתים עוזרים בעצמם. אחד מהם הוא שלום שטמברג, בן 91, יליד פולין ותושב חיפה. שטמברג הוא אחד הניצולים הבודדים שנותרו בחיים מגטו ורשה. "אני לא יודע אם יש ניצולים חיים מגטו ורשה. אולי יש אני לא מכיר", הבהיר שטמברג. הוא הצליח עוד בטרם מלאו לו 10 שנים לברוח מהגטו, אבל לא הצליח לברוח מפולין או לחמוק מהצורר הנאצי. הוא ומשפחתו נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ ולאחר מכן לבירקנאו. "עברתי את כל מחנות ההשמדה על אדמת פולין, כל פעם העבירו אותי למקום אחר. ניסיתי לברוח. ניסיתי לעשות מעשה, לא ישבתי בשקט".
שטמברג הוכתר זה מכבר ליקיר העיר חיפה. בחירתו ליקיר העיר היא תוצאה של התנדבות בלתי פוסקת למען ניצולי שואה. "אני מתנדב בעמותת יד עזר לחבר שהקים שמעון סבג, המנכ"ל שלה. העמותה זקוקה למתנדבים צעירים, אבל אני עוזר בחלוקת בגדים, בסיוע לניצולים שלא מצליחים לתפקד כמוני. אני תודה לאל מתגורר בבית משלי בחיפה. אני אלמן אבל אני מתפקד טוב".
אחרי סיום המלחמה ברח שטמברג לצרפת, משם הגיע לארץ. הוא היה היהודי הראשון שבחר להשתקע בבית שאן. הוא מספר כי שרד את השואה רק כי האמין באלוהים. "אני ניצלתי אבל מהמשפחה שלי לא נותר זכר, לא הורים, לא אחים, לא אחיות, לא דודים, כולם נרצחו על ידי הנאצים. אני היחיד שנשארתי. זה עצוב לי לדבר על זה אבל זו המציאות האכזרית".
לדבריו "יש לא מעט ניצולי שואה שחיים היום והמדינה קמה בזכותם. המדינה הזאת היא התוצאה של השואה - ועכשיו כשיש כמה עשרות אלפים שזקוקים למדינה, היא מפנה להם עורף. זה אכזרי וזה כואב. אני לא מאשים את ראש הממשלה, אני דווקא חושב שהוא מסייע. אני רק מצפה שהוא ויאיר לפיד, ועוד כמה שאכפת להם, יעשו מעשה וייתנו לניצולי השואה שעוד חיים ונשארו להם שנים בודדות לחיות בכבוד ולא למות עצובים. לחיות עם חיוך ולהרגיש שהמדינה מחבקת אותם".