גם השנה, כמו ב־18 השנים האחרונות, תשתתף בטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה גלריה אקלקטית למדי של דמויות, שיתארו כיצד משפיע זיכרון השואה על חייהם - מעין מיקרו־קוסמוס של תפיסת השואה בחברה הישראלית העכשווית. את הטקס ינהל אמנותית אבי גיבסון בר־אל, האיש שייסד את האלטרנטיבה. תנחה שרית וינו־אלעד.
בין המשתתפים ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני), איש תקשורת לשעבר, שידבר על התגברות החקיקה הלאומנית - מה שנחשב לכאורה למדרון חלקלק שיכול להמיט אסון על דמותה הדמוקרטית של המדינה; אודי אלוני, במאי וסופר, שיספר על ניצולי שואה שאושפזו בבית החולים כפר שאול, ושמעו את קולות הנרצחים מהכפר דיר יאסין, שעל אדמותיו הוקם בית החולים; הסופר ישי שריד, שידבר על אמירתו "בפעם הבאה נחזיק את אלוהים קצר, שלא יתפסו אותו שוב עם המכנסיים למעלה"; העיתונאית מרב בטיטו שתספר על הנאצים ויהודי מרוקו; המוזיקאית רות דולורס־וייס, שתשיר את "די וועלט איז גרויס" (העולם גדול);
ליאור טל שדה, ראש בית המדרש "בקולות", פובליציסט ופעיל חברתי, שיעלה את הסוגיה איזה כיוון ינצח - מדינה יהודית או דמוקרטית? שני כיווני מחשבה מרכזיים שמתנגשים זה בזה; אמנון פישר, שחקן ומוזיקאי, שישיר את השיר "הבן של יוסף ומלי"; השחקנית והבמאית סמדר יערון תופיע בדמותה המיתולוגית זלמה מתוך ההצגה "אנתולוגיה", תפנה אל שרת התרבות ותאמר לה: "אחרי כל מה שעברתי במחנות, את לא תגידי לי מה זה קולטורה"; רותם אילן, מנהלת תחום הגירה באגודה לזכויות האזרח, תספר על ילדי המהגרים שחיפשו מקלט בטוח בישראל, ובמקום זה חיים במעצר או מגורשים; והשחקן מוטי רוזנצוויג יעלה קטע מתוך "יומן מלחמה 2014" מאת סלמאן נאטור.
זוהיר, מה חשוב לך להגיד דווקא בטקס יום השואה האלטרנטיבי?
"בחרתי להשתתף באירוע החשוב הזה מכיוון שאני סבור שעלינו להזכיר את מה שאירע שם. מדובר באחת מנקודות השפל הגדולות ביותר בתולדות האנושות. תקופה שבה השנאה והטירוף גברו על החמלה והמוסר. עלינו להזכיר גם לעצמנו בעשותנו זאת ערכים אוניברסליים של אהבת חינם וכיבוד האדם באשר הוא. בין אם הוא רוב או מיעוט".
מה אתה חושב על אנשים שמשווים בין הנכבה לשואה?
"כשמתמודדים עם הנושא הטעון הזה, יש לשקוד על בחירת המילים בחרדת קודש. אני כמובן איני סבור שיש אירוע בהיסטוריה האנושית שמשתווה לשואה הנוראה שאירעה על אדמת אירופה. מדובר באירוע מצמית שנשען כולו על שנאת עם, פשוט בשל היותו. ימים נוראיים שבהם הגזענות תפסה ממדים מפלצתיים שהיתרגמו להשמדה וכיליון של שישה מיליונים מבני העם היהודי ולרצח של כ־60 מיליון בתקופת מלחמת העולם השנייה בכללותה".
לאחרונה עלית לכותרות בגלל האמירה שהדוקר מחברון אינו מחבל. אתה עדיין עומד מאחוריה, או שמא מתנצל בפני כל הנעלבים?
"אני לא מתחרט על אמירתי. אמרתי אותה ביודעין, מתוך רצון לעורר את השיח הישראלי, ששבוי בקונספציות מיושנות ולא מתפשרות. לא הצדקתי רצח של אף אחד, חלילה, אלא ביקשתי להראות לציבור שישנו גם נרטיב אחר; ואם אנו חפצי שלום, עלינו לנסות ולראות את הצד השני והווייתו המיואשת. ניכר כי דברי חלחלו אל השיח ודנו בהם בהרחבה, על כל משמעויותיהם ופרשנויותיהם. אני מקווה כי בעקבות אמירתי, המפה הפוליטית תתחדד יותר, ואנו, מחנה השמאל־מרכז, נשוב לדרך ההידברות ולא ניכנע לשיח המייאש שכופה עלינו הימין".
לא קצת מבלבל להיות ערבי־ישראלי?
"לא מבלבל בכלל. כשם שיהודי אמריקאי חי עם זהויותיו בשלום, כך גם אני, אזרח ישראלי, שנולד כאן וחי כאן, אך אינו מתנתק ממורשתו ושייכותו לעם הפלסטיני. כל מי שמנסה לנתק אותנו מהעם הפלסטיני באמירות כאלו ואחרות פשוט טועה ומטעה. איננו יכולים להתנתק מהדנ"א שלנו, ולכן הסכסוך הזה כל כך מכאיב לנו. אנו נאלצים באופן טרגי לצפות במדינה שלנו בעימות עם העם שלנו".
המדינה הולכת ימינה. אתה חושש או שאתה אופטימי?
"לצערי אני חושש. המדינה נכנסה למין מעגל של ייאוש וחוסר תקווה, שמייצר אפאתיות מצד אחד ופחד ושנאה מצד אחר. אנו חווים התלהמות של השיח, גזענות מוצהרת בכל מקום, חוקים שמצמצמים את חופש הביטוי וחופש הפעולה וניסיון להשתיק כל מי שמעז לחשוב אחרת. עלינו לעמוד אל מול הקולות האלה שמאיימים, ומבקשים להחיל על הרוב הדומם את עריצות הלאומנות. זאת לא דרכו של הימין. זאת לא הייתה דרכם של בגין וז'בוטינסקי, שדגלו באהבת אדם ובכבודו. עלינו לעמוד אל מול האיומים האלה בעוז, להחזיר לעצמנו את השפיות, ולשמור מכל משמר על הדמוקרטיה".
הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, 4.5, רביעי, 22:00, תיאטרון תמונע, שונצינו 8, תל אביב