בני האדם שניצחו את מכונת הרוע הבנאלי - ניצולי השואה שידליקו משואות

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתח בעצרת הממלכתית שתיערך בכיכר גטו ורשה ביד ושם בהר הזיכרון, ירושלים, ביום רביעי.
 

בעצרת ישאו דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. את אבוקת הזיכרון יעלה יו"ר מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו. בעצרת ישתתפו הזמר קובי אפללו וכן משמר כבוד של צה"ל מחטיבת הצנחנים. השחקנית נטע גרטי תקריא קטע קריאה. הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, יקרא פרק תהילים, והרב הראשי הראשון לציון יצחק יוסף יאמר קדיש.
 

כמדי שנה יודלקו שש משואות של שורדי שואה. השנה נבחרו להדליק את המשואות שרה קיין, רוברט טומשוף, יהושע העשיל פריד,  יוסף לביא, חיים גרוזביין ולאניה רוזנהוך. במהלך האירוע יוקרנו סרטונים שיספרו את  סיפורם של מדליקי המשואות.
 

שרה קיין לבית איזיקוביץ נולדה בשנת 1919 בקאשה שבצ’כוסלובקיה למשפחה מסורתית של שמונה נפשות. בתחילת יוני 1944 גורשו שרה, אחותה אתל והוריה לאושוויץ. בסלקציה הופנתה כל משפחתה של שרה לתאי הגזים. שרה ואחותה נלקחו למקלחות ונקלטו בתור אסירות במחנה. 
 

בהמשך שרדו שרה ואחותה את המחנות ברגן בלזן, פלארסלבן ופורטה ולקראת סיום המלחמה הוצעדו בצעדת המוות. כאשר שוחרר המחנה שבו שהתה ב־1945 שקלה 38 קילו. שרה ואחותה עלו לארץ ישראל ביולי 1946.
 

לשרה שלושה ילדים, עשרה נכדים ו־14 נינים.

 

רוברט טומשוף נולד בשנת 1916 בדולני קובין שבסלובקיה למשפחה דתית של שמונה נפשות. במרץ 1939, עם עלייתו לשלטון של המשטר הפשיסטי בסלובקיה, גויס לעבודות כפייה. ב־1942 גורשו אמו ושני אחיו וילי ויוליוס ונרצחו. רוברט ברח מעבודות הכפייה והסתתר בביתה של אחותו בז’ילינה. הוא קיבל מסמכי זהות בדויים בשם נוצרי. 
 

בתחילת שנת 1944 עבר רוברט לבודפשט ונעצר לאחר פלישת הגרמנים להונגריה. הוא הצליח להימלט מהכלא בעזרת מסמכים מזויפים, ברח לפראג, שם שימש מזכיר ההסתדרות הציונית בעיר. במסגרת תפקידו סייע לעלייה ולהשגת נשק ליישוב היהודי בארץ ישראל. ב־1946 נשא לאישה את מרים, ניצולת אושוויץ, וב־1948 עלו השניים לישראל. לרוברט ולמרים בן, בת ושתי נכדות.

 

יהושע העשיל פריד נולד ב־1930 בוולקה קפושאני שבצ’כוסלובקיה למשפחה של תשע נפשות. אביו היה רב הקהילה, נצר למשפחת רבנים חסידית. 
 

במרץ 1944 כבשה גרמניה את הונגריה, ובחג הפסח, באפריל 1944, גורשה המשפחה לגטו אונגוואר ובמאי לאושוויץ. שׂערו ופאותיו של יהושע גולחו, והוא הועבד בניקוי קרונות, באיסוף חפצי הנרצחים ובניקוי התעלות הסמוכות לרמפה. בתעלות אלו מצאו יהושע וחבריו דברי ערך ומכרו אותם לאסירים פולנים תמורת אוכל.
 

יהושע נשלח אחר כך למחנות זקסנהאוזן וליברהאוזן ועם התקרבות הצבא האדום הוצא לצעד מוות. במאי 1945 שוחרר על ידי הצבא האמריקאי. במרץ 1947 עלה על אוניית המעפילים מולדת, שנתפסה על ידי הבריטים וגורש לקפריסין. הוא עלה ארצה בפברואר 1948. בשנת 1952 נשא יהושע לאישה את רבקה. יש להם שלושה ילדים, 14 נכדים ו־33 נינים.

 

יוסף לביא נולד ב־1928 בבנגזי שבלוב למשפחה דתית של 19 נפשות, נכד לרב אליהו לביא, רב ודיין בבנגזי. יוסף היה חבר התנועה הציונית מכבי. בשנת 1942 גורשו כל בני משפחתו של יוסף למחנה הריכוז ג'דו שבלוב. יוסף גורש עם יהודים מלוב לאיטליה ושם נכלאו בעיירה קסטלנובו נה מונטי. בפברואר 1944 גירשו אותם הגרמנים למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם עבר טקס בר מצווה מאולתר.
 

במרץ 1945, במסגרת עסקת חילופי אסירים, הועבר יוסף לצרפת ומשם לספרד ולפורטוגל. חיילי הבריגדה היהודית הבריחו את יוסף לארץ ישראל, והוא התגורר בכמה קיבוצים, התנדב לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בקרבות על הקסטל.
 

יוסף נשא לאישה את איבון, ולהם בן ובת, שבעה נכדים ונינה. הטלית שקיבל בטקס בר המצווה בברגן בלזן שמורה איתו עד היום.

 

חיים גרוזביין נולד ב־1937 בדולהינוב שבפולין למשפחה דתית של ארבע נפשות. אביו היה בעליו של אטליז וכן חכר שדות. באפריל 1942 גורשה משפחתו של חיים לגטו. אביו נרצח על ידי הגרמנים. בסוף אפריל התבצעה אקציה בגטו. חיים ובני משפחתו הסתתרו בבור מתחת לתנור, אך התגלו. יושביו נרצחו, אולם חיים ובת דודו רישקה הסתתרו בפינות וניצלו. אחר כך ברחו ליערות, הוא נפצע ושרד לבדו במחפורות באדמה. לאחר כשנתיים הצטרף לפרטיזנים ולבסוף התגייס לצבא האדום. 
 

בתחילת שנות ה־60 עלה חיים לישראל. ב־1965 נשא לאישה את עליזה, ולהם שני בנים וחמישה נכדים.

לאניה רוזנהוך לבית וודקה נולדה בראדום שבפולין בשנת 1920 למשפחה של חמש נפשות. באפריל 1941 נכלאה המשפחה עם כל יהודי ראדום בגטו שהוקם בעיר. לאניה נישאה בגטו לחבר נעוריה, מונייק ראקוץ, אולם נאלצה להיפרד ממנו ולעבור עם שתי אחיותיה, בלה ומניה, למחנה עבודה שהוקם בבית חרושת לנשק.
 

בשתי אקציות באוגוסט 1942 גורשו יהודי גטו ראדום למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצחו. בנרצחים היו אמה של לאניה ובעלה מונייק שגורש עם משפחתו. אביה של לאניה נרצח כנראה עוד בעת ההליכה אל קרונות הגירוש. ביולי 1944, בשל התקרבות הצבא האדום, הן הועברו בצעדת מוות ברחבי פולין לטומשוב מזובייצקי, ומשם נשלחו ברכבות לאושוויץ. בדצמבר 1944 הועברו לאניה ואחיותיה למחנה רוונסבריק ולמחנה מלכוב, תת־מחנה של רוונסבריק.
 

באפריל 1945 שוחררו לאניה ואחיותיה בעסקת חילופי אסירים. הן הגיעו לשוודיה. ב־1948 עלתה לאניה באוניית מעפילים והגיעה לחיפה. היא נקלטה בקיבוץ אפיקים, שם נישאה ליעקב. לזוג נולדו שלושה ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים.