בכותל המערבי בירושלים התקיימו אמש טקסי בר מצווה ובת מצווה מרגשים במיוחד לכ-50 ניצולי שואה מכפר סבא, שהגיעו יחד עם בני משפחותיהם לחגוג את המעמד המיוחד באיחור של כ-70 שנה. חגיגת טקסי בר המצווה ובת המצווה התקיימו בשיתוף המשרד לשוויון חברתי ובהשתתפות השרה גילה גמליאל.



במעמד המרגש לקחו חלק גם עשרות חוגגים, נערות ונערים, סטודנטים וסטודנטיות, חיילים וחיילות, שהגיעו במטרה להשתתף בשמחה הגדולה. ניצולי השואה כרכו את רצועות התפילין על זרועם – חקוקת הספרות וקיימו תפילה ברחבת הכותל המערבי. סלומון משה, ניצול שואה בן 79 מכפר סבא התרגש מאוד מהמעמד ואמר: "אני לא זוכר התרגשות כזו כבר הרבה זמן, הענקתם לנו דבר שהיה חסר בחיים שלנו והיום אנחנו יוצאים שלמים יותר. היה אירוע מרגש שלא חלמנו שנחווה, באירוע הזה החזירו לנו חגיגה חשובה שלא הצלחנו לקיים בשנים שהיינו אמורים לחגוג אותה, ומה שעוד יותר מרגש זה לחגוג את האירוע הזה בקרב המשפחות שלנו כאן בכותל המערבי. אני שמח שאשתי דחפה אותי לעשות את זה- טוב שלא הביאו מכשיר למדידת לחץ דם כי ההתרגשות הייתה גדולה".



השרה לשוויון חברתי, ח״כ גילה גמליאל אמרה באירוע: ״אנחנו כאן, בכותל המערבי, במקום שמסמל אולי יותר מכל את תקומתו של העם היהודי ומדינת ישראל, כדי לחגוג ולציין בר ובת מצווה לעשרות ניצולי שואה שלא הספיקו לעשות זאת בגלל התופת שעברו במהלך השואה. מטרת האירוע המרגש הזה היא לפני הכל לנסות ולהחזיר לגיבורים אלו רגע אחד מילדותם ונערותם שנגזלו מהם ע״י הנאצים. נוכחותכם כאן היא הניצחון הגדול ביותר שהעם היהודי ניצח במשך כל אלפי שנות קיומו. המשרד שלי יחד עם רב הכותל הצבנו יעד אסטרטגי שלא יהיה ניצול שואה שירצה לחגוג בר/בת מצווה ולא תינתן לו הזדמנות".



חיילי צה"ל למען הניצולים


במסגרת המיזם המשותף של צה״ל והקרן לרווחה לנפגעי השואה ״פרח לניצול״ מבקרים כ-10,000 חיילים וקצינים אלפי ניצולי שואה ומעניקים להם תעודות הוקרה. היום ביקרו הרמטכ״ל, רב אלוף גדי אייזנקוט ויו״ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בהתנדבות, לימור לבנת, בדיור מוגן ״בית מוזס״ בירושלים בביתה של ניצולת השואה, תמר לנדאו ולאחר מכן קיימו טקס הוקרה מיוחד בהשתתפות כ-100 ניצולי שואה המתגוררים במקום.



תמר לנדאו, נולדה בגרמניה. כיום היא אם לשלושה ואלמנה. לאחר פוגרום "ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938) בהיותה בת שבע גורשה עם משפחתה לפולין לעיירה יהודית ליד קראקוב, שלימים הפכה לגטו. בפברואר 1943 חוסל הגטו, אביה של תמר נשלח למחנה ריכוז ויתר המשפחה הועברה למחנה מעבר "סוסנוביץ". בזכות תושיית בת דודתה שהוציאה אותה מטור הילדים, נשלחה תמר למפעל חוטים, שם עבדה בעבודות כפיים עד ינואר 1945, עת הוצאה לצעדת המוות לברגן בלזן. הצעדה ארכה 42 יום. תמר צעדה בתנאים של קור ושלג כשלגופה בגדים דקים ולרגליה כפכפים בלבד. כעבור שלושה שבועות שוחרר המחנה ברגן בלזן. תמר, שהייתה חולה בטיפוס, הועברה לבי"ח, החלימה והועברה לבית הילדים במחנה הקצינים, שם פגשה את שמחה שלימים הפך לבן זוגה לחיים. בהיותה בת 14.5 עלתה תמר לישראל בעליית הנוער עם שמחה בן ה-16.



הרמטכ"ל גדי איזנקוט ולימור לבנת, יו״ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, מבקרים את תמר לנדאו. צילום: הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל
הרמטכ"ל גדי איזנקוט ולימור לבנת, יו״ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, מבקרים את תמר לנדאו. צילום: הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל



לימור לבנת, יו״ר הקרן בהתנדבות אמרה: ״לולא מדינת ישראל וצה״ל היו קמים מיד לאחר השואה, עדיין, היינו מגורשים ונרדפים. שורדי השואה הגיעו בכוחות על אנושיים לארץ ישראל ועלינו חלה החובה המוסרית לסייע להם לחיות בכבוד״.