שורדי השואה ולוחמי התותחנים בפרויקט מיוחד: "השיח חשוב מאי פעם"

"אני מאמין שאת זיכרון השואה בקרב החיילים צריך לייצר ואין כמו השורדים שזוכרים ממקור ראשון ויכולים עדיין לספר", אמר סא"ל נתנס ל"מעריב". "השורדים מתמעטים וזה רק הופך את השיח לחשוב ולערכי עוד יותר. אבי היה ילד בהולנד במהלך השואה, והוא חוגג בימים אלה את גיל 79. ב־1940, כשהיה בן 3 בלבד, ההורים שלו מסרו אותו למסתור אצל משפחה נוצרית בכפר הולנדי במהלך המלחמה והצליחו להתאחד איתו לאחריה".

מקס נתנס שרד את השואה, אבל איבד את רוב משפחתו המורחבת. מקס ורעייתו הביאו לעולם שלושה ילדים, בהם יאיר שהוא בעצמו אב לשלושה. "לפני כמה שנים נסענו לטיול שורשים בהולנד עם אבא, הילדים והנכדים. ביקרנו בכפר שבו הוא הוסתר במהלך השואה וזאת היתה סגירת מעגל מרגשת מבחינתנו. אני נרגש מאוד מהמפגש שיתקיים עם הניצולים. זאת החובה שלנו כערך המוסף לפקודת היום המטכ"לית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה".

במהלך המפגש היום יקיימו החיילים והניצולים טקס צבאי מיוחד. מרלן מאור, פסיכולוגית קלינית ראשית ומנהלת עמך אשקלון סיפרה אתמול כי הניצולים נרגשים מאוד לקראת המפגש הבין־דורי עם החיילים. היא וחבריה לעמותה, וכן צה"ל עצמו, מקדמים בשנים האחרונות במרץ מפגשים ועדויות בלתי אמצעיות של שורדים עם חיילים

 "לא פחות מכ־100 שורדי שואה ישתתפו במפגש בבסיס השריון, כשהם מלווים ב־20 אנשי צוות, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים אשר ינחו את השיח בינם לבין החיילים", הוסיפה מאור, "עמך מקפידה ליזום מפגשים כאלה בין הניצולים לבין הדורות הבאים, בין אם מדובר בבני נוער בבתי ספר, בפנימיות ובתנועות נוער ובין אם בחיילים. לפעמים המפגשים נערכים בבסיסים ולפעמים במועדונים שלנו. רק לאחרונה התקיימו מפגשים כאלה עם צוערי בה"ד 1 ועם אנשי חיל האוויר, ואנו יודעים כי יחידות רבות בצה"ל הביעו רצון לשתף פעולה עם היוזמה". 

במפגש היום תשתתף גם ניצולת השואה אסתר מיכאלוביץ בת ה־76, יוצאת רומניה שנולדה בתחילת המלחמה וסיימה אותה כשהיא ילדה בת חמש. מיכאלוביץ היא בת יחידה להוריה שהיו ממייסדי אשקלון, נצר אחרון למשפחה מורחבת שהושמדה. חלק מתחושת הניצחון שלה הם ארבעת ילדיה ועשרת נכדיה. היא סיפרה כי ניצלה רק בזכות תושיית הוריה שגוננו עליה במהלך המלחמה.

"בכל מפגש עם חיילים שאני יכולה להשתתף, אני מגיעה", הוסיפה מיכאלוביץ. "אלה עבורי גאווה ותענוג לראות את החיילים. הלב ממש יוצא מהגוף. זאת תחושת ניצחון ועילוי שלמרות הכל - הצלחנו. הם לא דם מדמי, אבל הם ילדי העם שלי ואני גאה בהם. ומובן שיש לי ילדים ששירתו ונכדים שעומדים להתגייס".

הוריה של מיכאלוביץ מעולם לא דיברו איתה על כל הדודים ובני הדודים שלה שאבדו בשואה. היום היא מבינה שהם רק רצו לגונן עליה. "לאמי היו שבעה אחים ואחיות, לאבי היו שתי אחיות וכולם אבדו במהלך המלחמה. הם לא סיפרו ואני, שהייתי עדיין צעירה, לא שאלתי. היום, כשאני כבר סבתא, אני מבינה את השליחות שלי . חשוב לי להסביר לדור הצעיר ששואה זה לא רק מספר על היד. לשואה יש פנים רבות וגם מי מאיתנו שלא חוו את חווית מחנות המוות, נלחמו על החיים שלהם. במידה מסוימת, המלחמה של הורי החלה רק אחרי המלחמה".

מרלן מאור יודעת לספר כי למפגשים עם החיילים כמה מטרות שעמותת עמך מציבה לעצמה כגון העברת זיכרון השואה באופן ישיר מדור לדור. ניצולי השואה שמשתתפים במפגשים מציינים כי חשוב להם לחבר את הדור הצעיר לזהותם הישראלית והיהודית באמצעות סיפוריהם, ובד בבד לסייע להם, הניצולים, בתהליך ההתמודדות שלהם עצמם. "בדקנו עם הניצולים כיצד יהיה נכון עבורם לעבור את יום השואה, והרוב המכריע ביקש להגיע ליחידה צבאית דווקא ביום הזה. רבים מהמשתתפים סיימו את המפגשים הקודמים בדמעות, בחיבוקים ובחלק מהמקרים אף הוחלפו מספרי טלפון ונוצר קשר מעבר למפגש עצמו. במפגש בעבר עם קציני חיל האוויר וחייליו, אחד הטייסים נתן את כנפי הטיס שלו במתנה לאחד הניצולים. במפגש שנערך בבה"ד 1 התקבלו הניצולים במסדר הצדעה מרגש מאוד".