"לא נוותר על התקווה להתפייס עם אויבינו אבל קודם כל נתפייס בתוכנו", כך אמר היום (שלישי) ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בטקס ממלכתי בבית יד לבנים בירושלים,
הטקס נערך במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנכ"ל משרד הביטחון, הרבנים הראשיים, יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין וראש עיריית ירושלים ניר ברקת. אירועי היום יסתיימו מחר בערב בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ועם פתיחת חגיגות יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל.
ראש הממשלה התייחס לתחושת השכול שמלווה את היום הקשה הזה: "ביום שבו פרץ השכול את דלת ביתנו, בו ביום יצאו יקירנו לרשות הרבים. הם בראש ובראשונה שלנו, בשר מבשרנו שנחרט. אבל הם גם של האומה, שחולקת להם היום כבוד, מוקירה את גודל קרבנם". "יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, צ'רקסים גברים ונשים - גורל אחד לנו", הוסיף נתניהו.
נתניהו, שאף הוא בן למשפחה שכולה מאז שאחיו, יוני, נהרג במבצע אנטבה, התייחס אף לתחושת השכול הפרטי שלו, ופנה למשפחות השכולות: "כבן למשפחת השכול אני כמוכם נושא את מסע היגון תהומות העצב מתייסרים בכאב האבדון. אלה אינם מרפים. כשמקבלים את הבשורה, כשאני קיבלתי את הבשורה מאחי, ואחר כך בישרתי אותה להוריי, עולמי חרב עליי. כך קרה גם לכם. ויתרת חיינו אנחנו עמלים לצאת מההריסות. אף פעם לא לגמרי. אבל יש חיים חדשים".
"הרגשתי גאווה על שזכיתי להיות אמא של ערן"
יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין שנאם אף הוא בטקס אמר: "לא אחת שב ונשמע הויכוח הנושן בשאלה - האם לנצח נחיה על חרבנו? ראוי שניישיר מבט אל המציאות - לעת עתה אויבינו לא מותירים לנו ברירה. לשם כך עלינו לשמור מכל משמר על צה"ל".
מרים דנגור, אמא של ערן דנגור, שנפל במבצע חורף חם בחודש מרץ 2008, סיפרה על הרגע הנורא מכל: "אנחנו אוהבים את הדפיקות בדלת, הן מביאות לנו חברים ומשפחה. רק מנקישה אחת פחדתי כל חיי. ערן בני כמו שכתוב דנגור אריה יזנק מן הבשן. זינק על כל משימה, לימד אותנו מכוחו ומהנחישות שלו. הרגשתי גאווה על שזכיתי להיות האמא שלו".
מרים הוסיפה: "קיבלנו קעקוע שאי אפשר להוריד אותו לעולם. משוחות קשות וגבוהות. רגלינו פצועות בקושי קמים אך ממשיכים. והשקט, השקט שמאפיין את הבית של השכול. כבר אין המולה. אין ריבים של אחים והלילות שקטים מלאי מחשבות שלא מרפות. מאבק של כוחות האור בכוחות האפלה".
"אנו המשפחות השכולות אנו הגיבורות", אמרה מרים. "לאסוף את השברים. להשתתף בחתונות של החברים ולדעת שלא נלווה את הבן שנפל ואת הנכדים שלא יהיו. ולחזור שוב אל הבית הריק. גיבורות בלילה כששואלים אותנו מה שלומכם - הכל בסדר. גיבורות שרוצות לומר שלא הכל בסדר אבל אין מי שישמע. גיבורות שלפעמים משנים את העבר רק כדי למנוע מבוכה. אנו נעות במעגל ה'אין' ומעגל ה'יש'. כך לומדים להוסיף יש לתוך עולמנו המלא ב'אין".