מדוע הפרקליטות וביהמ"ש המחוזי התעלמו "מנסיבות יחודיות של תיק"?

כבר באותו היום החלה המשטרה לחפש אחר יעקב יאלו, אז צעיר בן 25 ובעלים של פאב מקומי אשר התגורר עם טספאי המנוח באותו "בלוק". מידע מודיעיני ועדויות שונות שנאספו העלו כי השניים היו מסוכסכים. חלפו יומיים והמבוקש הסגיר עצמו למשטרה, ואף הודה שירה למוות בטספאי. הוא סיפר כי במשך 48 שעות הסתתר והחביא את האקדח, אך לבסוף החליט להסגיר את עצמו כדי לספר מה בדיוק קרה לפני אותו בוקר גורלי.
 

גרסתו של יאלו יכולה להפוך בסיס לתסריט קולנועי הנוגע בהיבטים חברתיים וקרימינליים, בדיוק סוג התסריטים שבקרנות הקולנוע בישראל נוהגים לדחות על הסף. הרקע החברתי לפשע של יאלו התפתח באחת מאותן שכונות שיכונים שמדינת הליכוד דחסה אליה את בני העדה האתיופית, כאילו לא חווינו ממש באותן השכונות שהקימה מדינת מפא"י את דחיסת המזרחים. הקו הקרימינלי של העלילה עוסק במערכת היחסים בין הקורבן לבין הבחור שקטל אותו, יאלו, שטען מהרגע הראשון למעצרו כי טספאי היה עבריין בכיר ממנו אשר התעלל בו במשך שנים ארוכות,

עד שלילה אחד הוא פרק עול בחמישה כדורי אקדח.
 

הפרקליטות לא התרשמה מגרסתו של יאלו. מבחינתם, חקירת המשטרה העלתה כי היריות נורו ממרחק של מטר אחד, כאשר שניים מהקליעים פגעו בגבו של טספאי והם אלה אשר הביאו למותו. יאלו הואשם ברצח בכוונה תחילה. בספטמבר 2013 הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ונגזר עליו מאסר עולם.

 

אקדח נגד אקדח

 

מיד לאחר מעצרו סיפר יאלו לחוקריו בלהט את השתלשלות העניינים, ומבחינתו היא החלה עוד בהיותו בן 8. טספאי, הוא סיפר לחוקרים, נהג לכפות עליו ועל חברים נוספים לבצע גניבות ולתת לו את הפדיון. בימים שלא הביאו שלל מספיק, טען יאלו, הוא וחבריו היו סופגים מכות, וטספאי אף היה מכבה על ידיהם סיגריות. במקרים אחרים, סיפר, נהג טספאי להכריח את הזאטוטים לבצע זה בזה אקטים מיניים מול עיניו. בין יתר דבריו טען יאלו, כי טספאי אף אנס אישה שהייתה מאוד קרובה אליו באופן אישי, ודרש ממנו כספים על בסיס קבוע. 
 

בשלב מסוים טספאי נכנס לכלא על עבירות רכוש ויאלו חש הקלה גדולה. הוא התמקד בטיפוח אשתו והמשפחה, והתפרנס מפאב קטן שפתח בעיירת הפיתוח הנצחית. אלא שטספאי השתחרר תוך זמן קצר יחסית וחזר לשכונה עם האיומים והסחיטות. עכשיו הוא דרש מיאלו לצרף אותו כשותף בפאב. כאשר יאלו הבהיר כי הוא מסרב, טספאי הראה לו יום אחד אקדח, ואמר לו: "תתכונן, הסבלנות שלי נגמרת".
 

יאלו הסביר לחוקרים כי למראה האקדח בידיו של שכנו האלים, החליט להצטייד גם כן באקדח. יום אחד לפנות בוקר הוא שב מעוד לילה מעייף של עבודה בפאב, וראה את טספאי ממתין מתחת לבלוק. לדבריו, טספאי היה בגבו אליו והוא שאל אותו "מה אתה רוצה?". אלא שטספאי הסתובב והושיט יד לעבר הכיס, כמי שעומד לשלוף את האקדח, לכן הוא מיהר לשלוף את האקדח שלו וירה בטספאי. "לא רציתי להרוג אותו, כיוונתי לרגליים", אמר לחוקריו, והתקשה להסביר את שני הכדורים שננעצו בגבו של טספאי.
 

הפרקליטות התעלמה מההיבט החברתי של מערכת היחסים בין השניים, ומהמבנה התרבותי של פשיעה בעדה האתיופית (כמו בעוד עדות), שבו עבריין דומיננטי מאמלל צעירים אבודים והופך אותם לסנג'רים בעל כורחם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הלך כהרגלו עם גרסת התביעה והרשיע את יאלו ברצח. השופטים נימקו זאת בכך שהיריות נורו מטווח קצר, כך שהוא לא היה יכול לכוון לרגליים ו"לפספס", אלא כיוון לגב כדי להרוג.

 

נפש אחת בישראל

 

בערעור לבית המשפט העליון עבר התיק לייצוג של עו"ד ירום הלוי. חלק מרכזי בערעור התייחס לגרסתו של יאלו, שלפיה הוא לא התכוון לרצוח את טספאי אלא רק לירות ברגליו, כדי "ללמד אותו לקח אחת ולתמיד". הסנגור חזר והדגיש, כי ממרחק כה קצר, אם יאלו היה רוצה לרצוח הוא היה יורה בראשו של טספאי או בחזהו ולא מכוון את האקדח מטה לכיוון רגליו.
 

עו"ד הלוי ביקש לזכות את יאלו מרצח ולהרשיעו בהריגה בלבד, שכן הוא כיוון לרגליו של המנוח. הסנגור ציין גם כי מרשו ירה במנוח על רקע התעללות שספג ממנו משך שנים ארוכות ואותה הוא תיאר במשטרה, לכן גם אם יורשע שנית ברצח, יש לאפשר לו "הרשעה באחריות מופחתת", משמע הקלה בעונשו ממאסר עולם.
 

בראש הרכב הערעור ישב השופט חנן מלצר ולצדו השופטים צבי זילברטל ואורי שהם, ושלושתם התייחסו ברצינות לעניין ההתעללות ארוכת השנים שהביא בפניהם עו"ד הלוי מפי הנאשם. דגש מיוחד הם נתנו לטיעון על המצוקה שיאלו חש מול ניסיון הסחיטה שלו עם השחרור של טספאי מהכלא. לפיכך, השופטים הציעו לתובעת, עו"ד עידית פרג'ון, לשנות את האישום ל"רצח באחריות מופחתת".
 

חלפו כמה חודשים והתובעת הודיעה כי פרקליטות המדינה עומדת על כך שרצח טספאי בוצע ללא קשר להתעללות, ובטח לא בנסיבות המצדיקות הפחתה בעונשו. בחודש מרס השנה חידד עו"ד הלוי את טיעוניו במענה להתעקשות הפרקליטות, וכמוהו נהגו השופטים אשר הפצירו בפרקליטות לחזור ולדון בהצעתם.
 

הפרקליטות, שהקשתה עורף לאורך כל הדרך, החליטה במהלך מפתיע לשנות את עמדתה מהקצה אל הקצה. מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש, הודיע כי לאחר שנשקלה מחדש עמדת המדינה בעקבות הצעת בית המשפט ו"נסיבותיו הייחודיות של התיק", הוא מסכים להפחתת סעיף העבירה מרצח להריגה, הרבה פחות חמור מהצעת השופטים - רצח באחריות מופחתת.
 

בחודש אפריל עדכנה הפרקליטות כי למרות התנגדות משפחתו של טספאי המנוח, האישום ישונה מרצח להריגה. וכך, השבוע יאלו הורשע בהריגה ועונשו הומתק משמעותית, ממאסר עולם, 40 שנה במקרה טוב, ל־20 שנות מאסר.
 

עו"ד ירום הלוי: "עבורי, ביטול עונש מאסר העולם הוא לא פחות מהגשמת הפתגם, 'כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו'. אני מקווה שתוך מספר שנים מר יאלו גם יקבל שליש וישוב אל חיק משפחתו".
 

בפרקליטות מדגישים כי מדובר בתיק גבולי: מצד אחד, נאשם שהצטייד בנשק וקטל אדם בירי בגבו, ומנגד, טענה להגנה עצמית. ההתעללות הממושכת לא נמצאה מספיק מובהקת כנדרש ברצח עם אחריות מופחתת, מסבירים בפרקליטות, בין היתר משום שהקשר ביניהם נותק במהלך שלוש השנים שבהן המנוח שהה בכלא והנאשם הפך לעצמאי - במקום להתלונן הוא נטל את החוק לידיו, צוין. 
 

מדוע הסכימו להריגה בסופו של דבר? בשל שלל הנסיבות שפורטו בכתבה, ומתוך הקשבה להערות שופטי בית משפט העליון, נמסר.