חותך בבשר: הרב והמוהל שמאתגר את הממסד האורתודוקסי

הרב אבי זרקי (47) הוא אדם מורכב. גם אחרי שעות וימים של שיחות עם האיש קשה לרדת לסוף רבדיו וניגודיו. בסופו של אותו מפגש בחוף, כששניהם לבושים בבגדי ים בלבד וללא כיפות, הזמין הרב מצגר את זרקי לביתו, ביקש לראות את תעודות הסמכתו, ערך לו בחינות כדי לבדוק את מקצועיותו וכבר בשבת שלאחר המפגש ערך זרקי ברית מילה. בהמשך עודד אותו מצגר, מי שחיתן אז את השמנה והסולתה של ישראל, להתחיל לערוך חתונות בעצמו.

"עשיתי מדי פעם חתונות עד אז", מספר זרקי בביתו שבתל אביב, בלב החילוניות, "אבל הייתי רב ספרדי שעשה חתונות של 50 שקל באולמי 'רון' בבת ים. אם הייתי מקבל 200 שקל בערב הייתי רוקד. על החופות של ה־500־1,000 דולר לא חלמתי". מצגר פתח לו את הדלת גם אליהן, "בגיל 20 הוא שלח אותי לעשות חופה לאנשים עשירים מאוד, עד אז לא הכרתי סוג כזה של אוכלוסייה. בסוף החופה אבי הכלה שואל אותי מה מגיע לי ומיד אמרתי שאני מהליגה של מצגר. כשפתחתי את המעטפה היו שם 1,000 דולר, סכום בלתי נתפס בשבילי".
 

אישיותו הכריזמטית והקלילה סוללת לו את הדרך לאירועי האלפיון העליון והסלבס. "רבנים כמו מצגר לא יכולים להרשות לעצמם להשתחרר מהממלכתיות, הם חייבים להיות רשמיים, הם מרגישים צורך להתכסות בכל הכסות הזו של החליפה. גם אני חשבתי באותם הימים שהחליפה הרבנית עושה את הרב. אפילו הגעתי, אחרי בירורים, לחייט של הרב מצגר והרב לאו כדי להרגיש בליגה הזו. רציתי פראק מושלם כמו שלהם. עד היום אני לובש את החליפה הזו לחתונות שאני עורך, אנשים רוצים לקבל את כל החבילה". היום זרקי משיב טובה למצגר, מותג העל שקרס ומואשם בעבירות מרמה ושוחד. "אני מכיר לו את הטוב, זוכר לו שבנה אותי בהתחלה, וכל עוד לא הוכחה אשמה, עומדת לו זכות החפות ומגיעה לו הגנה. ראיתי את כל חומר החקירה של הרב מצגר, הררי ניירת. המשטרה עשתה עבודה טובה, אבל יש בזה גם חורים. הרב מצגר נותר בלי כלום, נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אם תוכח אשמתו, הוא יישא בכל השלכות הדין, אין אדם חסין, אפילו האדם הראשון שאלוהים ברא חטא ונענש. אני עוזר לו מורלית, כשאדם נורמטיבי ובעל מעמד מסתבך בפלילים ומוצא את עצמו במעצר, עולמו קורס עליו".

זרקי יודע על מה הוא מדבר. לפני שלוש שנים הוא מצא את עצמו מבלה לילה בתא המעצר עם סוחרי סמים, רוצחים ושוהים בלתי חוקיים. "עברתי את זה על בשרי. היום אני מבין מה זה כשבן אדם אומר לי שהפה נהייה יבש, שהחיים נראים כמו מגדלי התאומים ברגע הקריסה". 

בבוקר אחד, במאי 2013, דפק שליח עם מעטפה על דלתו של הרב. "אני פותח את המעטפה העבה ומוצא בפנים תביעה לגירושים. הייתי בהלם ראשוני, אבל היה לי יום עמוס לפני והחלטתי שאתמודד עם זה בהמשך. היום אני אומר לאנשים שקיבלו תביעה לגירושים לעצור הכל, לא מתעסקים בדבר חוץ מזה". 

בערב דפקו שוטרים על דלת ביתו. "הם עומדים שם ואומרים לי 'כבוד הרב, אנחנו צריכים לקחת אותך לתחנה בעקבות הגשת תלונה על אלמ"ב (אלימות במשפחה - ה"ס). מי ידע בכלל מה זה אלמ"ב", הוא מספר. זרקי מצא את עצמו בתחנת המשטרה, נחקר על ידי חוקרת אחת ובהמשך מועבר לקצין חקירות. אמצע הלילה והקצין מסביר לרב שהוא חייב להשיג עורך דין עוד הלילה כדי שיהיה מי שייצג אותו בבוקר, כשיובא לפני שופט. "לא הבנתי את המצב שלי, וכשהוא הציע לי לקחת עורך דין, אמרתי לו שאני לא צריך. הקצין הזה הבין כמה אני לא מבין, ולחץ עלי להשיג עורך דין בארבע בבוקר. הוא היה הגון איתי, אבל בכל זאת הועברתי לתא המעצר". 

חוויה מפוקפקת עבור כל אדם.

"יש לי את היכולת לא לפחד מכלום. נתתי לעצמי טפיחה על הגב התחתון ואמרתי לעצמי 'קדימה חביבי, אתה עובר גם את זה'. אני תמיד עושה את זה כשאני נקלע לדברים קשים. אחרי 20 שנה במילואים ביחידה לזיהוי חללים, ראיתי וחוויתי דברים קשים מאוד". 

איך עבר עליך הלילה בתא? 

"הכניסו אותי לתא קטן סגור בסורגים של רשת צפופה, לא סורגים של בית. האוכלוסייה זוועתית, המקום מצחין, כשישה אנשים בתא וכל הזמן נזרקים
פנימה עוד. אני מסתכל מסביב, רואה בטונדות כאלה לשינה, והסירחון בלתי נתפס, איום. בפנים יש עבריינים, מסוממים, מה לא".

מפחיד.

"הורדתי את הנעליים ושמתי אותן בתור כרית מתחת לראש. שמתי את הכיפה על העיניים והלכתי לישון".

"השתמשתי בכל הידע והקסם שלי. התחברתי כדי שאוכל ללכת לישון בלילה. בבוקר מעירים אותנו כדי לקחת אותנו בזינזאנה לבית המשפט. עוד לפני זה בדיקה גופנית בחצר, בחוץ, לפני שעולים לאוטו. בדיקה פולשנית ומשפילה, אפילו על איבר המין בודקים אם לא הצמדת מסמר, כדי להשתמש בו ככלי נשק. זה נורא. מרגע שנעצרת, לזמן שלך אין שום ערך. אתה כלום. יושב מולך עורך דין, שואל שאלות בסרט נע. 
 

אחרי מעצר בית, קיבל זרקי באופן אוטומטי צו הרחקה ל־30 יום מביתו, שם שהו גם שלושת ילדיו. "השמיים נפלו עלי", הוא מספר. "זה מרגיש שהכל קורס, המעמד, הביטחון העצמי, הכבוד העצמי. התביישתי לספר, לא ידעתי איך להתחיל לספר. מה אספר? שנעצרתי? על מה? שהובלתי באזיקים בידיים וברגליים, שהסיעו אותי בזינזאנה, משפיל".

אנשים התרחקו ממך? 

"בטח, אנשים מתרחקים. למה להם להסתובב עם אדם שעצם הקישור אליו מעלה שאלות? כל עוד אדם מכובד, מקושר, רם דרג ומעלה כולם רוצים להיות קרובים אליו, רוצים תמונה איתו, סלפי. ברגע שהוא מסתבך, מי ירצה להיות מצולם איתו? הנה, הנשיא לשעבר קצב היה בן בית אצלי, היו לי תמונות שהוא יושב אצלי. נו, איפה התמונות היום? למה הן לא תלויות?".

לאחר הלילה הקשה במאסר הקים את "הגינות משפטית". זרקי: "'הגינות משפטית' היא גוף התנדבותי, אני לא לוקח שקל, לא תרומה ולא תשלום, אני מלווה אנשים שנופלים עליהם השמיים ביום בהיר אחד, אם בגלל עלילת שווא או הסתבכות עם החוק. אני קורא את כתבי התביעה שלהם, ממקד אותם בבעיה ומפנה אותם לעורך דין שלא ינצל את המצב. כבר כשהייתי במעצר אמרתי לעצמי שזה שכר לימוד, כי כשאני אעזור לאנשים אדע בדיוק על מה הם מדברים. כשאדם מספר לי על תא המעצר, אני יודע בדיוק מה כתוב שם על הקיר בתא. כשהוא מדבר על הבדיקה הגופנית המשפילה, אני אגיד לו 'נכון שדחפו לך אצבע לתחת?'. אני לא בא ממרומי המשרד המפואר, מלשכה של עורך דין שרק רוצה שתשלם במזכירות מאות אלפי שקלים. מה שעושה הרב פירר ברפואה, אני עושה במשפטים.
 

 

"בנוסף, אני מנסה לקדם חוק שישית קנס כספי על תלונות שווא. אם אישה התלוננה תלונת שווא במשטרה, יהיה עליה לשלם 100 אלף שקל למדינה. אני חושב שכשאישה באה להתלונן על אלימות במשפחה צריכה להיעשות בדיקה קודם כל, בדיוק כמו שעושים לפוליטיקאים. הרי היום, כשאישה מגישה תלונה על אלימות, לחוקר יש כפתור במחשב ומרגע שהוא לוחץ עליו - הגבר מוכתם בכל המקומות האפשריים. אני מ"פ במילואים, בתפקיד רגיש וחשוב למדינת ישראל. אחרי המעצר הגעתי למילואים ולא הופעתי ברשימה. לא הבנתי. הרמתי טלפון לכל העולם ובסוף אמרו לי שליד השם שלי מופיעה אינדיקציית אלמ"ב. וזהו, אחרי 20 שנות שירות, בלחיצת כפתור אחת, אני כבר לא קצין מוערך ואני כבר לא מופיע ברשימות המילואים, אני אדם עם כתם בגיליון ולא יכול לשרת". 
 

אבל אתה מבין שאם אישה מתלוננת על אלימות והמקרה הוא אותנטי, היא עשויה לסיים את חייה כשהיא חוזרת הביתה, בזמן שהשוטרים מתחילים בדיקה.

"המשטרה צריכה לקבל את התלונה, לצייד אותה במכשירים מתעדים, ולשלוח אותה הביתה עם הנחיות איך לדובב את הבעל ולאסוף ראיות. כל זה בלי שהוא יודע שהיא הגישה תלונה במשטרה. אפשר היום להגיש חומר לעיני שופט בלבד ואז לאשר להתקין מצלמות בבית, על חשבון האישה המתלוננת, ולאסוף ראיות חותכות. ואם באמת נאספות ראיות, שיקרעו לבעל הזה את הצורה".

"בשביל לרצוח לא צריך אקדח ולא סכין, ולא תלונה במשטרה. אם הוא רוצח הוא לא צריך כלום". 

"אבא שלי יצא בבוקר על האופניים, נדרס ואיבד את חייו. השופט שאפשר לנהג הזה להמשיך לנהוג הלך הביתה? האם התשובה לכל עוול שנגרם בעולם היא עוול לאדם אחר במכפיל של 400? זה נורא שנשים נרצחות על ידי בעליהן, צריך להעניש את הבעלים בכל חומרת הדין. אבל אי אפשר, בשם 15 נשים שנרצחות בשנה, להרוג 500 גברים. כל שנה 500 גברים מתאבדים כתוצאה מתלונות שווא. את יודעת מה המשמעות שהאישה לא נותנת להם לראות את הילדים? יש עורכי דין שמדריכים את הנשים שמגיעות אליהם כדי להגיש תביעת גירושים, להתלונן במשטרה שהבעל התעסק עם הילדה שלהם. זה גזר דין מוות עבור גבר נורמטיבי. היום לא עושים כלום לנשים שמעלילות על בעליהן". 

הרב זרקי הוא הכל מכל. מייצג חרדיות שקלה לעיכול עבור קיבה חילונית, פרפורמר בגובה 1.65 מטר בלבד, מפוצץ בקסם אישי, ידע נרחב ושפה קולחת, רב חרדי בעל הסמכות רבות וגבר תל אביבי נאה בלבוש ספורט־אלגנט.

"אני חושב שהרשמיות הזו, חליפת הרב, היא כלוב של זהב שאנשים בונים לעצמם. את תקראי לי 'הרב זרקי' גם אם אלבש חולצה תכלת וגם אם אלבש גלבייה. תראי את בניזרי שהלך לבית סוהר עם חליפה, קצב הלך לבית סוהר עם חליפה. מה אתה לובש חליפה? אתה הולך לבית סוהר. למה אני לבוש ספורט־אלגנט? כי אני בז לכל הבגדים האלה. הבגדים האלה לא עושים אותנו".

אז אתה רוצה להרשות לעצמך להתנהג ככל העולה על רוחך?

"אני לא רוצה להיות אדם שאני לא. זו הסיבה שאנשים אוהבים אותי. יום אחד, בהלוויה של אחד מנשיאי המדינה, לא זוכר אם עזר ויצמן או חיים הרצוג, ז'קלין ליכטנשטיין חברתי ראתה את החברים שלה, צעקה ונופפה בידיים. אביגדור בעלה, אריסטוקרט, רצה לקבור את עצמו. אבל ז'קלין הייתה מי שהיא. כמו ג'ודי מוזס או צופית גרנט".

"לפני המון שנים, באחת השבתות, צעדתי לכיוון ברית מילה שהייתי צריך לערוך. פתאום נעצרת לידי מכונית מפוארת ומתוכה יוצאת פנינה רוזנבלום, כולה מתלהבת לראות אותי, כי שבוע לפני זה הייתי אצלם בבית ברמת גן, עשיתי להם מזוזות. והיא קופצת מהאוטו ולוחצת לי יד, אז עוד לא הייתי לוחץ יד לנשים באופן רשמי, רק אם אישה הייתה מושיטה לי יד הייתי משיב ביד רפה כדי לא להעליב. ואז הרב חיים פרדס, אב בית הדין הרבני בתל אביב שנפטר מאז, עבר ברחוב ואמר לי 'אתה נותן יד לזונות?'. לימים הרב הזה הורשע בעבירות מין. אז אני שואל, בשביל מי אני חי? רק בשביל עצמי. לא צריך את הבגדים ואני לא אוהב מסיכות". 

זרקי מתפרנס בעיקר מעריכת בריתות, הוא מונה למוהל הראשי של תל אביב לפני 24 שנים, אבל אינו עובד מדינה. מינוי בהתנדבות, כדי שיוכל לגבות את תעריפיו ולא יהיה כפוף לכללי התקשי"ר. "אני הרב הראשון שפתח תיק במס הכנסה. אני מוהל, מלמד לבר מצווה וגם מחתן, פחות אבל עדיין. מרוויחים יפה מאוד מבריתות. חתונות אני עושה פחות, כי חשוב לי שהזמן שלי יהיה פנוי. חתונות סוגרים הרבה זמן מראש, מגיע זוג ומשלם לי 5,000 שקל כדי לסגור את התאריך איתי. בריתות זה מעכשיו לעכשיו, עניין של שבוע. היום אני לא מחפש את המיליון הראשון ולא את החתונה של ההוא והאירוע של ההיא. אני אחרי זה. אני בן 47, גרוש ברוך השם, הילדים שלי גדולים. אני רוצה ליהנות מהחיים".
 

הוריו עלו מבוכרה ב־1949 והשתקעו בדרום תל אביב. "אבא שלי היה איש חכם מאוד. צבע במקצוע, אדם עם ידי זהב". אמו עבדה בצעירותה בתחום היהלומים. גדל עם שני אחים, אח ואחות. בגיל 10 עקרו לצפון הישן של תל אביב ושם הוא חי עד היום. 

"גדלתי בתל אביב. אי אפשר לחדש לי כלום. אני לא נבהל כשאני רואה זרועות של בחורה. החרדי המצוי מבוהל מהעולם החיצוני יותר ממה שהעולם הזה באמת מבהיל. לפוליטיקאים יש צורך לשלוט בציבורים, כי הציבור הוא הכוח שלהם. אם עיני האנשים ייפקחו והם יראו שהעולם לא כל כך נורא, אז בבחירות הבאות הם לא יצביעו ש"ס או ג'. הם יבינו שהם יכולים להצביע גם לשאר המפלגות. המנהיגים החרדים פוחדים לאבד את הכוח האלקטורלי שלהם. אז הם מפחידים את הציבור, משאירים את הציבור בגטאות, מפחידים אותם מהטלוויזיה והאינטרנט. אומרים להם שהאייפון זה חרא והכל טומאה, ככה הם משאירים את הציבור שלהם בגטו, אבל היום כבר אי אפשר לשמור יותר, האינטרנט מלא בחרדים".
 

המודרניות שלו מזמנת אליו סוגיות שהרבנים הוותיקים לא יודעים לפתור. "הגיעה אלי אישה ממאה שערים במצוות הרב שלה, רווקה בת 40 שרוצה לעשות ילד והיו לה המון שאלות. למשל, האם מותר לה לקבל תרומת זרע? או האם היא צריכה ללכת למקווה לפני ההזרעה? הרבנים במאה שערים לא יודעים להתמודד עם השאלות האלה. הם ממלמלים כל מיני פסוקים, אבל לא יודעים מה לענות. 
 

"בגמרא אין מושג כזה הומו. מותר לשני גברים לישון במיטה ביחד עירומים, למה? כי כתבו שעם ישראל צדיקים גמורים, ואין חשד למשכב זכר. ובגלל הפסוק הזה בגמרא אין אף רב שדן בסוגיות הומוסקסואליות. כי אם בגמרא כתבו שאין דבר כזה, אז אין דבר כזה. אבל השתנו הנסיבות והשתנו התנאים, והשתנו הדורות. כתב לי בחור ישיבה שהוא בן תורה ורוצה להתחתן ולהוליד ילדים אבל הוא נמשך לגברים ולא יודע מה לעשות. כתבתי לו חזרה שההחלטה בידיים שלו, אם הוא רוצה להיות גיי שיהיה גיי, ואז הוא ענה לי שהוא רוצה להתחתן ולהקים משפחה. אז שאלתי אותו למה הוא פונה אל הרב, האם הוא רוצה שאחליט בשבילו? רוצה לגלגל את האחריות ממנו הלאה? רוצה להיות גיי, תהיה גיי, אני לא יכול להכשיר לך את זה. אני חרדי. מה זה חרדי? זה אדם שאומר שיש אלוהים, יש תורה וצריך להיות נאמן למסגרת הזו. כדי להיות נאמן למסגרת הזו יש תנאים שאומרים שאסור לחלל שבת, אסור לאכול חזיר ואסור לשכב עם גבר. ככה כתבו. קשה לך? גם לי קשה. בא לי לנסוע בשבת, בא לי לאכול ביום כיפור, בא לי מלא דברים, אז מה?". 
 

"הוא יכול להיות יהודי כשר וטוב גם אם הוא שוכב עם זכר. יהודי הוא יהודי. יהודי הוא כשר וטוב גם אם הוא עשה עבירות. 'ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא', אומר הרמב"ם. אנחנו בודקים כל הזמן בציציות של אחרים, ואני אומר תבדוק את עצמך. פעם באתי לבית כנסת לעשות ברית מילה ואנשים ביקשו לעלות ולקרוא בתורה. עלו אחד אחרי השני ואז עלה אדם נוסף ומישהו קפץ בקהל ואמר שהוא אינו יכול לקרוא כי הוא הומו. עצרתי הכל ואמרתי שזו שפיכות דמים. מה זאת אומרת שהוא לא יכול לקרוא בתורה? מי אמר שכל מי שעולה לקרוא בתורה הוא לא הומו? מי אפשר לך לשפוך את דמו? מה, לא היו רבנים שהתעסקו עם התלמידים שלהם? אז הם לא עלו לתורה?".

הוא גדל אומנם בבית חרדי ללא טלוויזיה, אבל סופר כל צפייה במעצמת הרשתות החברתיות שהוא מנהל, בהן חמישה עמודי פייסבוק, חשבון טוויטר וערוץ ביו־טיוב. הוא נצמד לחוקי התורה ומצטט לא מעט מהכתובים, ובאותה נשימה משתתף בסדנה הרוחניקית "מרחב מודעות" בהנחיית פריידי מרגלית, יוצאת בשאלה ולסבית מוצהרת, בשישי בבוקר בכפר סבא, לתדהמת המשתתפות בסדנה. 
 

"הוזמנתי לסדנה, באתי להקשיב. לא יעלה על הדעת שרבנים ידברו על דברים שלא התנסו בהם. רב צריך להיות רחב אופקים. אנחנו נמצאים בדור שאנשים בו מבולבלים מאוד. אני מייעץ לאנשים בצמתים של החיים ואני צריך להרחיב את אופקי כל הזמן. אני סומך על עצמי שאני יכול לשמוע כל דעה של בן אדם בלי לכעוס, בלי לצעוק געוואלד או שאבעס. אני יכול לא להסכים איתו ולהסכים שאני לא מסכים. לא אמרו לי שהיא לסבית או יוצאת בשאלה, אבל זה לא משנה - אני יכול להקשיב לכל אדם, ולא קמתי באמצע והלכתי בגלל שהיא לסבית. אני יכול להקשיב לכולם, אני סומך על עצמי". 
 

הוא אוהב את המדינה ורואה בכאב את השנאה הגואה, את הפילוג והקיטוב. "לא הייתה לנו מעולם תקופה כזו טובה כמו היום במדינת ישראל, גם לא בתקופת שלמה המלך. יש לנו עצמאות כלכלית, מדינית, צבאית, ביטחונית, טכנולוגית ותורנית, תראי כמה פרסי נובל יהודים מקבלים בעולם".

"כי אנחנו חולירות. אנחנו עם שנמשל פעם לכוכבים ופעם לעפר הארץ. אנחנו עולים עד הכוכבים ויורדים עד לעפר. אנחנו צריכים להבין שבגלל השנאה הזו נחרבו בית ראשון ושני. למה קוראים לשנאת חינם שנאת חינם? כי אין שום רווח בשנאה, אף אחד לא יוצא מורווח משנאה. אני אוהב את המדינה הזו והיה לי מאוד חשוב להתגייס ברמה האישית, הציבורית וכדוגמה אישית אני סבור שלא תיתכן שום עשייה בכל תחום שהוא, הלכתי, משפטי, מדעי, רפואי או טכנולוגי בלי המדינה. מאוד כואב לי לשמוע אנשים שאומרים שהם עוזבים, שזו ארץ אוכלת יושביה. נו, מה התחליף? אם אין לך מדינה שוחטים אותך, שורפים אותך ואת השיניים שמים בערימות. כשהחלטתי להתגייס, אבא שלי ניסה למנוע את זה, היה להם מאוד קשה להביא אותי לעולם והוא אמר לי שאני בן יקר, ואמא שלי התערבה ושאלה אם אני יותר יקר מילדים אחרים, ובזה תם הדיון והתגייסתי". 

"אני הילד המצטיין של עולם הרבנות. אני מקלקל להם, אני אומר את האמת בפנים. אני עושה שירות מצוין לדת. אני הילד המצטיין".