האם מכירה ישירה היא הפתרון למצוקת החקלאים בישראל?

בשבועות האחרונים החליטו 32 משקים ממטולה ועד הערבה להרים ראש ולהיאבק בכוחות השוק הגדולים. אם מישהו רואה אצל הירקן קילו נקטרינות ב־18 שקל, אצל השכטרים אפשר להשיג אותה הסחורה, ולא מקירור, ב־6 שקלים.
 

“אתמול בערב היינו בראש העין, עברנו בחנות ירקות ומישהי שאלה ‘כמה עולות הנקטרינות?'", מספרת מיקי שכטר, “הירקן ענה ‘17.90 שקלים' בלי להניד עפעף. נקטרינות דומות שלחנו השבוע לשוק בחיפה והמחיר שקיבלנו עבורן היה 2.30 שקל לקילו. להבדיל, אבל כמו האינתיפאדה זה לא פיגוע אחד, אלא משהו שהלך ותפח. בשנים האחרונות פערי התיווך ועלויות היצור והעושק מכל הכיוונים מפרקים אותנו. ואנחנו בסך הכל רוצים להתפרנס בכבוד, לא רוצים להיות מיליונרים. אני ובעלי נשואים יותר מ־40 שנה והוא אמר ‘אני אמות עם המשק'. עניתי ‘אתה תמות ובמה מה אני חטאתי?'. זו השקפת עולם. חקלאי נולד לזה. אתה נשאר לעבד את האדמה גם בהפסדים. בשנתיים האחרונות אנחנו מפרנסים את המשק, הוא לא מפרנס אותנו. החסכונות נגמרים. אתה במקרה הטוב לא מפסיד, בטח לא מרוויח".
 

מה שקורה כעת הוא בעצם המשך ישיר למחאת הפלפלים, שהחלה כאן לפני שנתיים. אותם פערי המחירים שהרתיחו אז את המגדלים מוציאים אותם מדעתם גם היום, אבל כמו בכל דבר זה בא בגלים; הפעם היו אלה מחירי המדף הגבוהים שהופיעו בפסח שהקפיצו את החקלאים משנתם.

 

“ענבים נמכרו ב־49 שקלים והמגדל קיבל 10", מספר ברק אומגה, מגדל פלפלים ממושב פארן שבערבה, “אז המגדלים התחילו למכור ענבים במכירה ישירה. מכרו ב־20 שקלים והיו מבסוטים. המגדל הרוויח יותר והצרכן שילם פחות. מכירה ישירה תפסה גם אצל כאלה שלא האמינו שזה אפשרי. הגיל הממוצע של החקלאים הוא 63, אנשים מאוד סקפטיים. 40 שנה עבדו עם תנובה ואגרסקו (חברה שעוסקת ביצוא תוצרת חקלאית מישראל - א"ל), היו רגילים שאתה מגדל ואני משווק והכל בסדר. שיטת שיווק פופולרית ונכונה, אבל גם כזאת שפתחה לאנשים תיאבון, לאותן רשתות ומתווכים אין גוף שבאמת בודק. בשנים האחרונות יש ירידה של עשרות אחוזים במכירת פירות וירקות בגלל המחירים. מוכרים ארבע פסטות בעשרה שקלים ועם ארבעה פלפלים אי אפשר להכין סלט. היום, במצב הכלכלי, עושים שיקולים לאו דווקא בריאותיים".

אומגה היה מראשי מחאת הפלפלים, ובדף הפייסבוק הוא מעדכן כמעט בכל יום איזה משק מוכר במכירה ישירה ומתי כדאי להגיע. “אנחנו בודקים כל מגדל שמבקש להצטרף כדי שלא ייכנסו אינטרסנטים", הוא מספר, “אנשים שאלו ‘אפשר לעבוד אתכם, אתם דורשים בלעדיות?'. חושבים שאנחנו איזו רשת. הסברנו שאנחנו לא סוחרים, אנחנו חקלאים והכל למען החקלאות והצרכנים. האינטרס שלי הוא מובהק. אני רוצה למכור את הפלפל שלי ב־6 שקלים לקילו, כי עולה לגדל אותו 4־4.5 שקלים. לך מחר בבוקר לרשתות ותראה פלפל כזה ב־14־15 שקל. הצרכן במקום קילו בשבוע, יאכל שלושה. כמו שצריך. כל פוסט שאנחנו מעלים מגיע לעשרות אלפי אנשים, יש המוני שיתופים".
 

מיקי שכטר לא חשבה שלפרסומים ברשת תהיה כזאת תהודה, אבל היא מספרת שבסוף השבוע שעבר כמעט נפלה מהרגליים מרוב עומס.  “מהרגע שפרסמנו הייתה היענות מסיבית", היא משתפת, “אנשים באו מתל אביב כשרק הדלק עולה יותר  מהסחורה. מאוד מחמם את הלב".
 

גם רווית סנדלר־יפה ממשק סנדלר שבמטולה סיפרה שבגלל הדרישות לסחורה היא ואביה היו צריכים לגייס את בעלה, אחיה ואמה כדי לקחת הזמנות, לארוז ולמכור.
 

“מגיעים קונים ממטולה, מהקיבוצים באזור, מקריית שמונה", היא מעדכנת, “זה מתגלגל בפייסבוק, בקבוצות וואטסאפ קהילתיות, מפה לאוזן. כל מי שיכול מסביב עוזר בפרסום ובקבלת הזמנות. זה מצריך היערכות אחרת. במקום לקטוף מכל ולהעביר ישר לבית האריזה, עכשיו צריך לארוז, לסדר, לקבל את הקונים. אנחנו משתפרים תוך כדי ונמשיך כל עוד הציבור איתנו והרשתות לא".

“ניצול ציני ועצוב של מצב שבו יודעים שלחקלאי אין ברירה אלא לשווק את התוצרת. אז נכון שהרבה יותר נוח וקל למכור מכירה של טונות ולא של קילוגרמים בודדים, אבל הרשתות והסוחרים ניצלו את זה בצורה פשוטה וקלה. אז יש מי שמחפש לעשות את הרווח השפוי וההגיוני ויש מי שאומר ‘רגע, אולי אפשר לעשות קופה הרבה יותר גדולה'. אני לא חושבת שיש משק חקלאי בארץ שלא מרגיש את הקושי. גם המשקים הגדולים, שלכאורה מתנהלים כאילו הכל כרגיל, אם תשב עם חקלאים אחד על אחד, כולם יגידו שהמצב בעייתי".
 

וסנדלר־יפה צודקת. לא רחוק ממנה, ביסוד המעלה, נמצא משק בן־דור, שקיים כבר 130 שנה. זהו משק ענק ומשגשג שעובר מאב לבנו והיום מנהל אותו ספי בן־דור, שהחליט גם הוא לעלות לעגלה.
 

“יש הרעת תנאים בעשור האחרון", הוא אומר, “אנחנו בקשר עם כל החקלאים, מדסקסים איך מתקנים את המצב. חייבים, כי יש פערי תיווך מ־100% עד 500%. דורסים אותנו. אז החלטנו להגיב. המכירה הישירה היא רעיון יפה שתופס תאוצה. אני לא יודע אם יחזיק מעמד וייתן מענה, אבל הוא מגדיל את האלטרנטיבות ואת כושר המיקוח, שירד לאפס בשנים האחרונות".
 

כאמור, בן־דור הוא חקלאי גדול. הוא ממשיך לעבוד עם שופרסל, מייצא הרבה לאנגליה והונג קונג, אבל לא מפסיק לתמוך בחבריו שחלק מהם החליט להגדיל את ההיצע לאור הדרישה. מסתבר שהמשקים שמתעסקים במכירה הישירה כבר מחליפים ביניהם סחורה.
 

“ברגע שפתחנו את זה לעשרות חקלאים שמוכרים בחצר, כל אחד מבין את הבעיות של האחר", מדווח בן־דור, “זה נותן אפשרות להגדיל את הסל שאנחנו מציעים. אני עושה חשבון שאם בשוק הסיטונאי אני לא אקבל מספיק כסף, אני אתן לאחד החקלאים שעובד במרכז, הוא ימכור את הסחורה שלי וייתן לי יותר עבורה. אם במקום לעבוד עם חמש־שש רשתות אני עובד עם 50־60 חקלאים שמוכרים אחד לשני, זה ממש יכול לעשות מהפכה. אני רק אומר מילה ומקבל איזו סחורה שאני רוצה".

הרשתות הגדולות כבר הבינו שיש בעיה ובמטה המאבק של החקלאים שמו לב לאסטרטגיה שקמה מנגד: “יש רשתות שנמצאות ליד מקומות של מכירה ישירה, ואם לפני שלושה שבועות מכרו נקטרינות ב־30 שקלים, אז היום הורידו ל־4.90", מספר אומגה, “מה זה אומר לצרכן? בוא תקנה. הצרכן צריך להבין שיש פה מניפולציה ושלא ייפול למלכודת הדבש, היא לא תחזיק מעמד. אסור לציבור ולחקלאים להישבר, למרות שיש חקלאים שהרשתות הפסיקו לעבוד איתם. לא קונים ולא מתקשרים. מתחילים להפעיל לחץ".

 

דווקא באמצע השבוע שעבר המגדלים היו אמורים קצת להירגע - שרי  החקלאות והאוצר יצאו בהודעה משותפת שבה הצהירו שיילחמו בפערי התיווך. ועדת המחירים המשותפת לשני המשרדים המליצה להכניס לראשונה לפיקוח את פערי התיווך בשוק הפירות והירקות. רשתות השיווק יידרשו להעביר לוועדה גם את נתוני 2015 ואם יימצאו פערים חריגים, בסמכות הוועדה להמליץ לשרים לנקוט צעדים נוספים.
 

בהודעה נכתב שההמלצה גובשה לפי בדיקה מדגמית שממצאיה הראו שהרווח הגולמי והתפעולי במחלקות הפירות והירקות ברשתות גבוה במידה ניכרת מהרווח הכללי של הרשת. נמצא שקיימת ריכוזיות במקטע הסיטונאי הקשור לרשתות השיווק. לפי שר החקלאות אורי אריאל: "משרד החקלאות שם לעצמו כמטרה את הורדת יוקר המחיה בתחום המזון. לאחר דיונים של אנשי המקצוע במשרד החקלאות עם האוצר גובש מהלך שצפוי להקטין את פערי התיווך, להוזיל את המחיר לצרכן ולחזק את החקלאיים". שר האוצר משה כחלון הוסיף בהודעה: "ההחלטה להכניס את פערי התיווך של הפירות והירקות לחוק הפיקוח היא צעד נוסף ומשמעותי במאבק להורדת יוקר המחיה".
 

רמי לוי, שמחזיק את אחת הרשתות הגדולות בארץ, לא התרגש מההודעה: "אנחנו מוכרים בזול וגם ככה פער התיווך מאוד־מאוד נמוך. אחרי שיראו את הרווח הגולמי שלי בירקות ובפירות, הם גם יבינו. אין לי בעיה עם הנושא. כל מה שיעשו כדי להוזיל לצרכן אני אשמח ואתמוך. צריך להוריד את עלויות הגידול. לתת לחקלאי מים במחיר מוזל, לא להכביד עם העובדים. אם יעזרו להם, הם ירוויחו בכבוד ויתחרו מול היבוא".
 

אבל גם ההודעה וגם הגב הפוליטי לא הצליחו להרגיע את אומגה. הוא כבר שבע אכזבות. “צריך רק פופקורן ואז להתעורר מהסרט", הוא צוחק במרירות, “אלה ספינים שאין להם טעם וריח. אתה יודע מה מטרת ועדה? לאכול בורקסים. היא לא תתמודד עם פערי התיווך. כל פעם שעמד לעבור חוק בנושא, איכשהו הצליחו להפיל אותו. כל אחד רוכב על הגל, ‘נילחם' ולא עושה את זה".
 

אולם, על אף ההתלהבות שיש היום מהמכירה הישירה, לא ברור כמה זמן השיטה הזאת יכולה להחזיק מעמד - מדובר בעניין מסובך של לוגיסטיקה, שמירת קליינטורה, פרסום ומאבק עם גופים רבי עוצמה.
 

“לדעתי זה ימשיך הקיץ, אבל לא יודעת מה יהיה הלאה", אומרת שכטר, "כרגע זה מחמם את הלב שיש חשיפה וסולידריות. זה רץ כמו אש בשדה קוצים. רק מאתמול בערב עוד עשרה חקלאים מהאזור הצטרפו".
 

אומגה גם יודע שעם כל הכבוד ליוזמה, זה לא הפתרון לבעיה: “כולם מתלהבים, אבל ביום שייפול פצמ"ר בעוטף עזה ישתנה השיח, התקשורת תתעסק בדברים אחרים ויחזרו הימים הקשים. משווקים לא יכולים להחזיק ככה. לא יכול לעזוב את המשק בערבה ולמכור פלפל במדינת תל אביב".

“עד לאן שהציבור ירצה למשוך. אנחנו שוברים את תקרת הזכוכית ומפגישים בין הצרכן למגדל. עד היום הצרכן הכיר את המוצר על המדף והיום הוא מבין שהחקלאי צריך לקבל את מה שמגיע לו. תבין, אני בן 40 ומושך הלוואות של שני מיליון שקל, זה הגיוני? יש לי משפחה, בית, חצר קטנה, אוטו צנוע. אני רוצה לגור בערבה כי אני אוהב את החיים האלה. אין לי יומרות למות עם איזו אבן שיש מיוחדת".
 

“חקלאות זה אורח חיים", מוסיפה שכטר, “יש משהו יפה בלקום בארבע בוקר ולצאת לשטח. אוי ואבוי אם יחסלו את החקלאות במדינה. אנחנו לא אנשים שבוכים בגלל העבודה הקשה, אלא בגלל העושק".