הרעיון להגדיל את מספר הוועדות בכנסת מעורר התנגדות בקרב רבים. הוכחה ניצחת לכך קיבלו היום המתנגדים בשעה שהוועדה המיוחדת לזכויות הילד קיימה דיון בנושא אובדנות בקרב בני נוער וילדים, בנוכחות אנשי מקצוע ומשפחות שאיבדו את יקיריהן, אך מלבד היושבת ראש ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו) אף חבר כנסת לא טרח להגיע לדיון.
בפתח הדיון ציינה יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו) כי "התאבדות היא אחת מסיבות המוות העיקריות בגילאים צעירים. יש מי שיאמר הראשונה, יש מי שיאמר השנייה. יש יותר ניסיונות התאבדות מהצלחות, לא פעם מהסיבה שהניסיון לא הצליח אבל לעיתים רבות אלה אותות מצוקה וזעקה שאם לא נדע להתייחס אליהם נכון לא נוכל למנוע אותם, והכל מתחיל בזיהוי התופעה".
ד”ר שירלי אברמי, מנהלת מרכז המחקר והמידע בכנסת: "מחקרים בעולם מראים שדיבור על התופעה לא רק שלא מעודד אובדנות אלא גם מצמצם אותה, הדיבור צמצם את שיעורי ההתאבדות. בני נוער לא מבינים עד הסוף את המשמעות של המוות, חלקם כן חושבים שהם ימשיכו להתקיים. צריך לומר להם שזה בלתי הפיך, לדבר איתם על הנושא, להסביר שאי אפשר להתאבד ואחר כך לראות מה יקרה".
במהלך הדיון נשאה דברים מרגשים כרמל לעד, שחברה הקרובה התאבדה לפני למעלה משנתיים, ובעקבות כך היא דחתה את שירותה הצבאי לטובת פעילות נגד התאבדות בני נוער בעמותת 'בשביל החיים': "חברתי הייתה יפיפייה מדהימה, כל אחת רצתה להיות כמוה. ההידרדרות שלה הייתה מאוד מהירה, אני והסובבים לא הבנו זאת. לא הרפו ממני המחשבות שאם היינו יודעים מה זה דיכאון, וכיצד מטפלים היא הייתה אתנו. אני חושבת שהיינו צריכים שיחות כאלה בבית הספר, לשמוע על דיכאון ועל טיפול, 130 משפחות נהרסו בשנים האחרונות, תוכניות בבתי הספר יצילו חיים".
"מה, יותר חשוב 5 יחידות מתמטיקה מאשר להציל חיי ילדים?"
"מה, יותר חשוב 5 יחידות מתמטיקה מאשר להציל חיי ילדים?"
דבי צפתי, שבתה התאבדה לפני שש שנים סיפרה על צעדה שהיא מארגנת למען מודעות לנושא, בשמיני לספטמבר: "אם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום היא הייתה נשארת בחיים. אם הייתי שואלת אותה אם היא תפגע בעצמה היא הייתה אומרת כן. לא היה לה כוח לבוא ולומר משהו כזה, כי היא לא הייתה בריאה. היא חלתה בדיכאון, 90 אחוז ממי שמתאבדים הם במחלת הדיכאון, ויש למי שחולה בזה מחשבות התאבדויות. יש הרבה הורים אבודים שלא יודעים למי ולמה לפנות. צריך לבדוק איך אנחנו מנגישים את הכלים לעזרה".
ד"ר אבשלום אדרת יו"ר עמותת בשביל החיים ששכל את בנו: "בלי המודעות ימשיכו אנשים להתאבד, הם השאירו אותנו עם כאב מאוד גדול אבל מסר ברור: די לסטיגמה, לשתיקה ולחוסר האונים. צריך לאתר אותם ולעשות מעשים לגביהם. מה יותר חשוב 5 יחידות מתמטיקה מאשר להציל חיי ילדים? מחקר מקיף הראה שלימוד בן 5 שעות מוריד בחמישים אחוז את הניסיונות ההתאבדות. איזה הישג זה אם 1,500 בני נוער יגיעו לחדרי המיון במקום 3,000 שמנסים להתאבד".
פרופסור גיל זלצמן, מנהל ביה"ח גהה: "בישראל יש מגמה של שיפור, מאז שנות ה-2000 הייתה עלייה וכעת יש ירידה. לפי נתוני משרד הבריאות השיעור בכלל האוכלוסייה הוא 6.3 התאבדויות למאה אלף איש, 500 איש במדינה כל שנה מתים מהתאבדות, אם מספר כזה היו מתים מווירוס אבולה היו כאן 120 חברי כנסת בחדר. בגילאים 15 עד 24 3.7 מתוך מאה אלף מוצאים את מותם בהתאבדות . ב-2013 התאבדו 7 בנים עד גיל 14, תופעה שלא הכרנו בעבר. קטינים ובגירים ילדי אתיופיה הם בסיכון הגבוה היותר - 41.9 התאבדויות למאה אלף, אחת האוכלוסיות המתאבדות ביותר בעולם".
מחסור גדול מאוד של פסיכיאטרים לילדים בארץ
מחסור גדול מאוד של פסיכיאטרים לילדים בארץ
במהלך הדיון עלה נושא התוכנית הלאומית למניעת אובדנות והתאבדות שהוכרזה לפני כשלוש שנים למשך שלוש שנים, והחשש הגדול להמשך התקצוב.
שושי הרץ, מנהלת היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות ציינה: "ככל שידוע לי התוכנית אכן שרירה וקיימת, אנחנו עובדים באופן כזה שהתוכנית אכן ממשיכה. הצרכים עלו, אנחנו צריכים לראות החלטה שהתוכנית הזו אכן ממשיכה".
יוכי סימנטוב, נציגת משרד החינוך ציינה: "עשינו דרך ענקית בנושא של המודעות לנושא במערכת החינוך, אלפי מורים השנה עברו הכשרות. מה שנשאר לנו זו עבודה ישירה עם בני הנוער, זה נעשה באופן חלקי כי היינו זקוקים ללוות זאת במחקר, ומהשנה הבאה יעשה באופן מלא. אנו זקוקים להמשך התקצוב כדי להמשיך". סימנטוב הצביעה על קושי בתורים לטיפול: "ילדים אבדניים הולכים לטיפול ומחכים שלושה חודשים לתור שלהם, הקושי קיים בקופות החולים".
אילן שריף, מקפח ארצי אובדן ושכול במשרד הרווחה סיפר גם הוא: "אנחנו מאתרים ילדים בסיכון בינוני והם מחכים 3 חודשים לתור". מנגד נציגי קופחות חולים מאוחדת וכללית בדיון טענו כי במסגרת פנייה לחשש אובדני מתקבל טיפול מידי ורק במסגרת טיפול ממושך מתקיימת הארכת מצב בידי אנשי מקצוע מוסמכים.
ד"ר יעקב פולאקביץ מההסתדרות הרפואית בישראל אמר כי הבעיה היא "מחסור גדול מאוד של פסיכיאטרים לילדים בארץ, מאוד קשה למצוא פסיכיאטר פנוי. יש גם עניין שגם ההורים לא פעם מתכחשים, וטוענים שהילד אמר שהוא רוצה להתאבד כי עיצבנו אותו".
יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "התוכנית הלאומית היא המפתח להמשיך ולהקטין את התופעה,אנחנו נפנה בפנייה רשמית למשרד הבריאות ולמשרד האוצר בשאלה איך הם נערכים לתקציב לפחות ל-3 השנים הבאות, בבקשה שידאגו להמשך התקצוב. לצד כך יש לומר בקול: די לשתיקה ודי לסטיגמה, חייבים שהמסר שייצא מכאן הוא כן לדבר וכן להעלות את זה למודעות. הורים תהיו שם, תשאלו, תבררו, אנחנו צריכים לשמור על הילדים שלנו. ככל שנקלף את התחושה של הסוד והבושה נוכל למנוע זאת".