דירת מעבר היא שלב קריטי בחייהם של צעירים בני 18 עד 25, חסרי מסגרת משפחתית תומכת, הזקוקים לליווי ולהכוונה של עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים, רגע לפני שהם יוצאים לחיים עצמאיים.
נכון להיום, משרד הרווחה והרשויות המקומיות מפעילים רק עשר דירות כאלה בכל רחבי הארץ ולכלל המגזרים. בכל דירה כזאת מתגוררים כארבעה צעירים בלבד, בנים או בנות. כ־45 צעירים בסך הכל ברחבי הארץ, בכל זמן נתון. הביקוש, הגדול לפחות פי שלושה, אילץ עד היום את רשויות הרווחה לתת מענה במסגרת הזאת רק למקצת הצעירים שהיו יכולים להיעזר בה. בתחילת השנה הנוכחית השיג שר הרווחה, חיים כץ, תוספת תקציב של 20 מיליון שקל עבור מסגרות לנוער ולצעירים בסיכון, מתוכם 2.5 מיליון שקל למיזם דירות המעבר, סכום שנועד לשלש את מספר הדירות.
הקמתן של חלק מ־20 דירות המעבר הנוספות כבר יצאו למכרז כדי למצוא שותפים נוספים למימון ברשויות מוחלשות, כמו במגזר הערבי, וחלקן האחר נמצא כבר בשלב של חיפוש מבנה מתאים. שתיים מהדירות במגזר הערבי ייפתחו בשיתוף עמותת "קבוצת תפארת בית חם", שמפעילה כבר הוסטל לצעירות והסכימה לממן 50% מהעלות של שתי הדירות במגזר. היעד של השירות לצעירים במשרד הרווחה הוא לסיים את המיזם עד סוף 2016. דירות חדשות ייפתחו בהדרגה בכל רחבי הארץ.
"הקצה האחרון והמתקדם"
ציפי נחשון גליק, מנהלת השירות לצעירים ולצעירות במשרד הרווחה, מסבירה: "דירת מעבר נחשבת לקצה האחרון והמתקדם ששירותי הרווחה מציעים ברצף השיקומי לצעירים בסיכון. לכל דירה כזאת אנו מחברים עובד סוציאלי ברבע משרה, שמהווה יחד עם עובד סוציאלי לנוער ביישוב את ועדת הקליטה לדירה. צעיר יכול להיות מועמד לדירה כזאת רק אם הוא כבר מתקיים מעבודה בזכות עצמו, אך עדיין לא הגיע לעצמאות כלכלית מספקת.
מדירת המעבר הצעיר יוצא לחיים עצמאיים או נכנס למכסה של כ־200 צעירים בשנה המקבלים סיוע בשכר דירה בהסדר בין משרדי הרווחה והשיכון". משרד הרווחה מסתייע אומנם גם במיזם משותף עם עמותת ילדים בסיכוי, שמפעילה 31 דירות נוספות בששביל 190 דיירים, אבל אלה מיועדות אך ורק לבוגרי פנימיות החסרים עורף משפחתי. נוסף לכך קיימות עשר דירות אחרות לבוגרי מוסדות חסות הנוער, צעירים במצבי סיכון קיצוניים, שמגיעים לדירת מעבר כזאת לאחר שהות בהוסטל שיקומי, ועוד כחמש דירות לטיפול בהתמכרויות של צעירים. למרות זאת, השמיכה הקצרה והייעוד השונה של כל מיזם אילצו עד היום את שירותי הרווחה להעביר צעירים ברמת תפקוד סבירה, שאינם בוגרי פנימיות, בין דירות, שלעתים היו רחוקות ממקום עבודתם או לימודיהם, דבר שפגע מאוד במטרת השיקום של המיזם.