"ישראל זקוקה לאנשים כמוהו": מאבקו של שמעון פרס שנלחם על חייו

בעוד אזרחי ארה"ב עסקו השבוע באובססיביות במצבם הבריאותי של המתמודדים לנשיאות בני ה-70 פחות או יותר, הראה הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, בן ה-93, סימני התאוששות קלים לאחר אירוע מוחי קשה. אלו העמידו באור מגוחך את הדאגה לכל שיעול שיוצא מפיהם של הילרי קלינטון ודונלד טראמפ.

מאז פרישתו מבית הנשיא, נעלם שמעון פרס מעין הציבור, אך לא הפסיק בעשייה. אשפוזו עורר מרבצם את הרי הגעש התקשורתיים העמוסים עד להתפקע ממעשי ידיו של האיש, שלא רק חי שנים רבות, אלא שכל יום בחייו הוא מלא בעשייה.

ביום רביעי בבוקר המה הלובי של מגדל האשפוז בבית החולים שיבא תל השומר. צוותי תקשורת מהארץ ומהעולם התגודדו במקום, בהם סוכנות ידיעות סינית שכתביה הצהירו שפרס הוא חבר גדול של סין, נציגים מה-CNN ומסוכנויות הידיעות AP ורויטרס. כ-20 מצלמות טלוויזיה ניצבו נכונות ומזומנות לכל דרמה שעשויה להתרגש. כתבים ודוברים מחוברים לאוזניות הסתובבו במתחם המיוחד לעיתונות שהקצה בית החולים, מחפשים אחר שביב מידע מהצוות הרפואי או מאנשי הציבור שטפטפו מדי פעם למגדל. דוברת בית החולים התרוצצה הלוך ושוב בין הצוות הרפואי לבין הצוותים התקשורתיים, מנסה בסבלנות אין קץ להשביע את רעבונם למרואיינים אפשריים.

ככל שנקפו השעות התייצב מצבו של פרס, אך הוא לא יצא מכלל סכנה. האמרה "מורדם ומונשם" הדהדה שוב ושוב. במהלך היום דיווחו הצוותים הרפואיים על שיפור מסוים שחל במצבו. מנהל בית החולים פרופ' יצחק קרייס ופרופ' רפי ולדן, רופאו האישי וחתנו היו זהירים ביותר וסיפקו הסברים על מידת ההכרה שהנשיא לשעבר מצוי בה ועל התנאים הנחוצים למוח כדי להשתקם.

מי ששתה את דבריהם בצמא היה יצחק חמוי, גבר חרדי מבני ברק שמאושפז במחלקה הנוירולוגית. בפיג'מה של בית החולים ועל כיסא גלגלים הוא התקרב לעמדת התקשורת וביקש להרגיש קרוב להתרחשות. "שמעון פרס מלווה אותי מאז שאני תינוק", הוא אומר. "הוא אחת הדמויות הגדולות שקמו למדינה. יש בו אהבת ישראל בצורה מופרזת".

מה חושבים עליו בחברה החרדית שבסביבתך?
"הרב עובדיה יוסף העריך אותו מאוד, וכל הזמן מדברים עליו טובות בקהילות החרדיות. זה לא קשור לעמדות פוליטיות, הוא נתפס כרגיש למיעוטים בכלל ולצרכים של החרדים במיוחד. אצלנו אומרים שצריך להתייעץ עם הזקנים, ושמעון פרס הוא זקן חכם. הוא הזקן של השבט".

רק שבשנים האחרונות לא ממש התייעצו איתו.
"חבל. הוא מהאנשים שמורמים מהעם, כמו מנחם בגין ויצחק רבין, שהשליחות שלהם למען ישראל היא גדולה. אנחנו נמצאים בימי התשובה של חודש אלול, והלוואי שהמקרה הזה של פרס נועד כדי להגביר אחדות בישראל. הלוואי שיישאר בחיים כי יש לו עוצמה לתרום. אנחנו, כיהודים מאמינים, מבקשים תמיד שאם זה הסוף של האדם, אז שלא יהיה כרוך בסבל".

ההמולה לא פסחה על המאושפזים ובני משפחותיהם, שניסו לדלות כל בדל מידע על מצבו של הנשיא התשיעי. "בחיים לא הצבעתי לפרס או למפלגת העבודה, אבל התחברתי לאישיות ולחוכמה שלו", אומרת זהבית כהן ממושב עזריה. "הוא יודע להתנהג בצורה אצילית וישראל זקוקה לאנשים ייצוגיים כמוהו". "אני מחכה שיגידו שמצבו השתפר", אומרת אילנה מורד מקריית מלאכי. "אני דואגת".

במשך שנים הייתה מורד יו"ר נעמ"ת בעיר ובעלה, עזרא, שימש מזכיר מפלגת העבודה ביישוב. "אנחנו עם פרס עוד משנת 1965", הוא אומר. "עד שנת 1977 קריית מלאכי הלכה אחרי שמעון פרס. למעשה העיר הייתה איתו עד שמשה קצב זכה בראשות העיר".

מדוע נשארתם נאמנים למפלגת העבודה?
"הרבה בזכות פרס. הוא אדם ישר, מכבד, מבטיח ומקיים. הוא יודע להתחבר לאנשים ומשמש לנו דגל עד היום, גם כשהוא כבר מזמן לא במפלגה. שמעון טיפל בפריפריה והיה בעיר כמו בן בית. אנשים עד היום זוכרים אותו לטובה".

מדבר עם התקשורת בשפתה

שעת צהריים בבית החולים וההמולה לא שוככת. אליאס לוי, סגן ראש סוכנות הידיעות הספרדית בישראל, מסיים לדווח למדינתו ומתיישב לערוך כתבה נוספת. "הסיפור של פרס פתח את המהדורות שלנו בשש ובעשר בבוקר, ולפי מה שנראה עכשיו גם בשעה שתיים בצהריים", הוא מסביר את היותו עסוק עד מעל הראש. "יש ביקוש אדיר למידע עליו בספרד ובדרום אמריקה".

מה פשר ההתעניינות המרובה בו?
"בספרד יש מסורת של מעקב אחרי מה שקורה לדמויות משפיעות. ההתעניינות בפרס אינה חריגה, ואני עורך עמו ראיונות מפעם לפעם".

מה חושבים על פרס בספרד?
"הוא מצטייר כאדם בעל רטוריקה שונה מהרטוריקה הישראלית השכיחה, שנחשבת בדרך כלל בוטה. גישה ישירה נתפסת בתקשורת הבינלאומית כאגרסיבית, ופרס תמיד ידע לדבר עם התקשורת הבינלאומית בשפתה".

אבל זה לא רק עניין הרטוריקה.
"ברור. אצל פרס תמיד קיימת הנחה שניתן לתקן, שניתן לדבר, שניתן לשנות. הקריאה לשלום לא יורדת לו מהפה, והספרדים מוקירים אותו על כך".

לחיבה של הספרדים לנשיא לשעבר יש גם היבט לאומי היסטורי: עוד בטרם כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לספרד ב-1986, יצר פרס קשרי אמון עם פליפה גונזלס, שנבחר ברבות הימים לראש ממשלתה והוביל את הסכם הפיוס בין שתי המדינות. "הספרדים רואים בפרס גשר מהותי, שמאפשר את היחסים עם ישראל. גם אם חלקם כועסים עליו בשל מפעל ההתנחלויות, הרי שהם תמיד האמינו להצעות השלום שלו", אומר לוי ומוסיף, "אל תשכחי שהספרדים רואים עצמם מחויבים לפיוס בין הפלסטינים לבין ישראל, ורואים בוועידת מדריד שהתקיימה ב-1991 את נקודת ההתחלה שהובילה להסכמי אוסלו".

על מעמדו הבינלאומי של פרס אפשר היה לשמוע מכתבים זרים נוספים, שציינו כי באירופה גם האנשים ברחוב יודעים מיהו שמעון פרס. לדבריהם, הוא הציג גרסה של פוליטיקה ישראלית שניתנת לעיכול והיה הנציג הבלעדי של פתרון שתי המדינות לשני עמים. לקהילה הבינלאומית כיום לא ברור מי יישא את הדגל אחריו. "נגמרו הימים שבהם ישראל נראתה כמדינה קטנה מוקפת אויבים", טוען לוי. "ישראל כיום לא נתפסת כקורבן, ומצפים ממנה לעשות מאמץ לשלום. פרס הוא היחיד שנראה כמי שניסה בכל כוחו לפעול למען השלום, ובניגוד למנהיגים ישראלים אחרים מידת האמון בו רבה".

השעות במגדל האשפוז נוקפות. הכתבים הזרים מתיישבים לנוח. הצלמים יוצאים לאכול. מדי פעם מתקרבים אנשים למתחם התקשורת ומבקשים לברר את פשר השמועות על כך שמצבו של פרס מידרדר. אבל הדיווחים של כתבי הבריאות, שמוסרים כי חל שיפור נוירולוגי מסוים, מורידים במהירות את מפלס הדרמה. גם נדב, נכדו בן ה־34 של פרס, יוצא אל התקשורת ומשדר אופטימיות ורוגע. מלבד צוותי התקשורת שעוד נותרו במקום, לובי מגדל האשפוז חוזר לשגרה. מרבית האנשים העוברים בו טרודים בבעיותיהם הקיומיות ובדאגותיהם האישיות.

"את יודעת", אומר אחד הכתבים הזרים, "ציפיתי שיהיו כאן הרבה יותר אנשים. שיבואו צעירים ומבוגרים עם נרות, עם תמונות. אבל די רגוע כאן".

"האבא הרוחני שלי"

לקראת השעה ארבע חוזרים רוב הכתבים לעמדות. תדרוך נוסף עומד להתחיל. העוברים והשבים בלובי חשים את התכונה הרבה ומשהים את חזרתם הביתה כדי לשמוע כי הרופאים הורידו שוב את מינון תרופות ההרדמה, וכי נכון לאותה שעה כל התרחישים הרפואיים קיימים, האופטימיים וגם הפסימיים.

את השקט מפרה ויויאן, אישה לבבית שמושכת את תשומת לב הצלמים והעיתונאים. היא אוחזת בשתי תמונות, שבהן היא נראית מחובקת עם פרס, ומפזרת ברכות רבות בקול רם. "לקחתי מונית לכאן מירושלים", היא אומרת. "זה עלה לי 150 שקל, אבל אני לא דואגת. אלוהים יחזיר לי. שמעון, כפרה עליו, תמיד היה מחבק אותי ועוזר לי. הייתי באה לבקר אותו בסוכות, ובכל פעם היו פותחים לי את הדלת. היה לו מקום בלב בשבילי".

את שטף הדברים מפסיקה ויויאן כדי להקשיב לתדרוך הרופאים. כשהם מסיימים היא פותחת את התיק ומוציאה נר גדול. "זה נר עם התמונה של רבי שמעון בר יוחאי זכר צדיק לברכה", היא מסבירה. "שמעון הצדיק ישמור על שמעון הנשיא. צריך להדליק ולהתפלל".

תפילתה של ויויאן הייתה כמעט היחידה שנישאה ברחבי בית החולים. כמה שעות קודם לכן נשאו תפילה בחדרו הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל והרב יצחק דוד גרוסמן, רב מגדל העמק. תפילה המונית למען החלמתו נערכה באותו יום במקסיקו הרחוקה, אבל ישראל המסורתית כמעט שלא הגיעה אל מפתן בית החולים.

המעטפת סביבו היא בעיקר משפחתית ורפואית. צוות של 12 רופאים מדיסציפלינות שונות מקיים הערכות מצב כמה פעמים ביום סביב מיטתו. "פוליטיקאים שונים רצו להביע תמיכה ויצרו קשר עם מומחים בחו"ל, שהתקשרו אלינו וביקשו לסייע", אומר ד"ר זאב פלדמן, נוירולוג שחבר בצוות הרפואי המטפל בפרס. "אנחנו מעריכים את הנכונות לעזור, אבל המומחים מחו"ל רק חיזקו את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו כאן".

איך התחושה לטפל בנשיא התשיעי?
"שיקול הדעת שלנו לגביו הוא רפואי-מקצועי כמו לגבי כל חולה אחר. יחד עם זאת, התחושה המרחפת באוויר שנמצא בידינו סמל של המדינה. אחד האנשים שתרמו לעיצובה במשך עשרות שנים".

זה משפיע על אופן הטיפול?
"תהליך התייעצות עם רופאים שונים מתקיים תמיד במצבים מעין אלו. אבל ללא ספק ההתייעצות במקרה זה, גם בגלל האישיות, היא אינטנסיבית במיוחד ונעשית מול מיטתו ולא רק באמצעות הטלפון".

לקראת ערב מסיימים כתבי הבריאות להעביר את דיווחיהם. החולים חוזרים אל חדריהם והמבקרים עוזבים את בית החולים. בעוד הצוות המלווה את שמעון פרס נפנה לענייניו, נכנס אל מגדל האשפוז ראש עיריית חולון, מוטי ששון.

אתה ראש העיר היחיד שהגיע לכאן.
"הגעתי לא כראש עיר אלא כחברו הקרוב זה 40 שנה. שמעון הוא האבא הרוחני שלי ואני מרגיש כמו הבן החביב שלו. תמיד הוא היה לצדי ואני לצדו. כשהתמודדתי על ראשות העיר בשנת 1993, נודע לי שאפרים קורן, שהתחרה מולי בפריימריז, קיבל מכתב תמיכה מיצחק רבין. מבלי שפציתי פה, עוד באותו יום הגיע אלי מכתב תמיכה נלהב משמעון פרס. מאז אני מכהן כראש עיר 23 שנה".

מתי נפגשת איתו לאחרונה?
"ביום שני האחרון אחר הצהריים. אנחנו חבורה שנפגשת מדי שבועיים-שלושה, וכוללת את נסים זווילי, מיכה חריש, כצ'לה, מיקי בר זוהר ונחמיה גנות. באותו יום נשארתי אחרי שכולם התפזרו, ואמרתי לו שאני נהנה מכל שנייה איתו ולא מוכן לפספס שום מפגש".

חשת שמשהו אינו כשורה איתו?
"לגמרי לא. הבן אדם לא באמת בן 93. הוא חד ולא מפסיק להתווכח. הוא תמיד האופטימי שבחבורה".

הוא אופטימי גם ביחס לסיכויי השלום?
"הוא לא מאמין בהנהגות הקיימות היום. היו הרבה הזדמנויות שהן פספסו, אבל הוא מאמין בדור הצעיר שהוא יביא את השלום".

"את יודעת", אמר לי לפני לכתו אחד הכתבים הזרים, "באופן מסוים שמעון פרס הוא כמו ג'ימי קרטר, שהפסיד את הכהונה השנייה בארה"ב אך המשיך להיות פעיל מאוד בזירה הבינלאומית". "ושניהם", הערתי בהערת אגב, "בני 90 פלוס ובינתיים משיבים אש לתחלואי הגוף".