"אנחנו רוצים שיהיו יותר מהנדסים, הנדסאים, שהילדים יבינו שכל תחום הכישורים שלהם יכול לבוא לידי ביטוי בתחום התעשייה", אומרת אביבה מישאל מנכ"לית תעשיידע, "אנחנו נותנים מענה למשרד החינוך שצריך את התעשייה כדי שתקדם את הילדים במקצועות המדע והטכנולוגיה בדרך אטרקטיבית. אנחנו מראים לתלמידים את הדברים החדשניים ביותר בתעשייה, ומצד שני חושפים את התלמידים לתעשייה שיום אחד יגיעו אליה, שידעו שיש להם מה לעשות שם".
תעשיידע ("תעשייה למען חינוך מתקדם") היא עמותת החינוך הטכנולוגי הגדולה בישראל. העמותה - מיסודה של התאחדות התעשיינים - פועלת כ־25 שנה כדי לחשוף ולהנגיש את לימודי הטכנולוגיה לתלמידי ישראל. המטרה: לטפח את ההון האנושי שעליו מושתתים המשק והתעשייה הישראליים. ייעודה העיקרי הוא להביא את אותם התלמידים שנחשפו אליה בגיל צעיר להשתלב בתעשייה בהמשך חייהם.
מישאל הגיעה לעמותה לפני 11 שנה לאחר שעבדה כמפקחת וכמדריכת מורים במינהל למדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. "כשהגעתי לעמותה היא הביאה הרצאות של תעשיינים לבתי הספר, ומאז אנחנו מתמקדים יותר בתחום הידע", היא מספרת ומוסיפה: "חשוב לי יותר להביא ידע מהתעשייה, כדי שהתלמידים יראו שהם יכולים לקבל ערכים ממנה".
מה ייחודי בתעשיידע?
"אנחנו חושפים ילדים כבר מגיל הגן לתחומים טכנולוגיים כי אנחנו מאמינים שכבר אז חשוב שהבנות ידעו שהן לא צריכות לשבת רק עם הבובות, אלא יכולות גם לבנות, לתכנן ולשרטט. בחטיבות הביניים הדגש שלנו הוא לגרום לילדים לבחור בתוכניות האלה בהמשך. בתיכונים אנחנו כבר מביאים את התלמידים להתנסות עוד בתעשייה. אנחנו משלבים אותם בתעשיות הרלוונטיות, ושם הם מגיעים יום בשבוע למפעלים ומתנסים בעבודה האמיתית. אנחנו לוקחים את הילדים ומחברים אותם למפעל שיום אחד יכול להיות שהם יגיעו לעבוד בו".
אש בעיניים
השנה יש לעמותה 18 אלף תלמידים בכל הארץ, ובכל שנה נחשפים אליה 300 אלף תלמידים. עד לפני שנתיים, היה הדגש בתלמידי חטיבות הביניים, כדי לגרום להם לבחור במקצועות הטכנולוגיים בהמשך הלימודים. כיום העמותה עובדת גם עם התיכונים.
"החבר'ה בעמותה מגיעים עם אש בעיניים. אלה צעירים שמבינים את המטרה הזאת בצורה כל כך נכונה", מספרת מישאל, "הם נכנסים לכיתה ומדברים עם הילדים בגובה העיניים, אבל גם מחדשים להם. אנחנו מגיעים לכל בתי הספר, יש לנו מרכזי תעשיידע בכל הארץ ומהם המדריכים שלנו יוצאים לשטח. כל בתי הספר מקבלים את הפעילות שלנו, לאו דווקא בתי הספר הטכנולוגיים. יש כאן סוג של ציונות אמיתית: חבר'ה, תישארו בארץ - יש לכם מה לעשות פה. אני תמיד אומרת שזו מעין בועה כאן - ציונות לשמה שכולם שותפים לה ובצורה כל כך מיוחדת. המענה שאנחנו נותנים הוא לכל המגזרים. אותה תוכנית מגיעה ומוגשת אחרת לכל אוכלוסייה על פי הצורך".
למישאל חשוב להדגיש כי לעמותה קשר טוב עם משרד החינוך: "אם הם לא היו נותנים לנו את האפשרות ואת התקציבים, זה לא היה יכול להתקיים. התעשיינים צריכים שיבואו אליהם חבר'ה צעירים - וגם מערכת החינוך זקוקה לנו כדי שתהיה רלוונטית".
"לוקחים תלמידים וחושפים לפניהם את העולם התעשייתי, היזמי. מגרים אותם ליצירתיות, למחשבה מקורית, לפיתוח ולחדשנות - ואנחנו חושבים שמה שעושים בגילים הנמוכים הוא נכס לגילים המאוחרים יותר". את הדברים האלה אומר שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שעם כניסתו לתפקיד הבין את חשיבות העמותה והגדיל את המשאבים המוקצים לה.
"כל אחד שיש לו ילדים רואה מה ילדים בני 5־6 עושים היום", מסביר ברוש. "עוול הוא להכניס אותם לתעשייה הזאת בגיל 26־27, אחרי שמשתחררים מהצבא, אחרי שנוסעים לחו"ל, אחרי הלימודים, כשרק אז מתחילים לחפש מה לעשות. יש הבדל תהומי בין ילד בן 10־11 שנחשף לעולם הזה דרך תעשיידע לבין בוגר בן 28. במקום להגיע עם אפס ניסיון, אתה מגיע עם שנים שאתה חי בתוך העולם הזה".
מה היעדים שלכם?
"היינו רוצים לראות 50%-60% מתלמידי התיכון לומדים במגמות הטכנולוגיות. זה קיים ברוב המדינות המפותחות בעולם - ובהן גרמניה ושווייץ - וזה יעד גדול מאוד. חלק מהדרך להשיג אותו היא להתחיל לגרות את התלמידים כבר בהיותם צעירים. רואים את העבודות שמאות אלפי ילדים עושים, את הפרויקטים שהם משתתפים בהם. הם מציגים אותם בסוף שנת הלימודים אחרי שעסקו בזה שנה שלמה. ילדים צעירים יחסית מקבלים הבנה טכנית, פיזיקלית, תעשייתית, יזמית - פרויקטים שחלקם אפשר לאמץ ולהעביר אותם לחיים; פרויקטים באיכות הסביבה - בית חכם, מחזור חומרים, תנאים סביבתיים. הכל ברמה של עסק. מפתחים מוצר, מחשבה לוגית ומבינים שזה עולם אחר".
יצא לכם שהשתמשתם בפרויקט של תלמידים לתעשייה?
"ראיתי יותר מפרויקט אחד שהתעשייה אימצה אותו והפכה אותו למוצר. הרבה מהפרויקטים האלה נעשים עם התעשייה ובהכוונתה - וכמה מהם היא לוקחת בסוף. אני גאה מאוד במה שתעשיידע עושה. צריך לזכור שהתחלנו את תעשיידע דרך הרצאות של תעשיינים לפני כיתות בבית הספר, ומזמן זה הפך לעולם ומלואו. זה עבר כברת דרך גדולה קדימה".
הכירו את נתניה החדשה
בשל התפתחות משק האנרגיה בישראל, עמותת תעשיידע הוסיפה לפני כשנתיים למערך הפרויקטים את הקורס "עיר באנרגיה חדשה במיקוד הגז הטבעי". את הקורס היא מפעילה בשיתוף פעולה מלא עם חברת נובל אנרג'י, המפיקה גז טבעי בפרויקט "תמר".
בקורס התלמידים נחשפים לנושאים כדוגמת פיתוח עירוני ותשתיות עירוניות, אנרגיה ונצילות אנרגטית, תהליך הפקת החשמל מחומרי גלם שונים, קיימות עירונית ועוד. התלמידים משמשים כעין מועצת עיר, ועליהם מוטלת האחריות לתכנן דגם עירוני חדש המתבסס על רעיונות ועל יוזמות שהם מפתחים בקורס. דגם העיר העתידית שהם מציגים בסוף הקורס כולל את האופן שבו הגז הטבעי, כמקור אנרגיה מרכזי בעיר, עשוי לבוא לידי ביטוי בתחומי התחבורה, התשתיות והתעשייה, וכפועל יוצא משפיע גם על תחומי תרבות, הפנאי והחברה.
"ב־2014 החלטנו לפתח תוכנית חברתית שתהיה ממוקדת בתחום החינוך הטכנולוגי. החלטנו להנגיש את התחום דרך מודל שתומך בקהילה מגיל צעיר ועד גיל מבוגר", מספרת עדי אמיר, מנהלת תחום קשרי הקהילה בחברת נובל אנרג'י, על החיבור עם תעשיידע. "חקרנו איזו עמותה הכי מתאימה לנו מבחינת ערכים - והחלטנו שתעשיידע עובדת מצוין וגם פועלת בכל הארץ ופונה לכל המגזרים וזה היה לנו מאוד חשוב. המטרות בתוכנית הן לחשוף את התלמידים לעולם התעשייה בהתמקדות על תחום האנרגיה, לתת להם ידע עדכני שתואם את הצרכים במשק. אנחנו מקווים שהעולם של אנרגיה וגז טבעי יונגש מגיל צעיר. הרבה אנשים חושבים שהגז הוא בסך הכל מה שיש לנו בכיריים - וחשוב לנו שידעו מעבר, כי זו תעשייה שגדלה ומתפתחת במדינה".
עדי חגי, תלמידת כיתה ז' בבית הספר בר אילן שבנתניה, משתתפת בקורס של תעשיידע. חגי מספרת כי בחרה ללמוד בתעשיידע תוך התמקדות בתחום האנרגיה: "למדנו איך אנחנו חוסכים באנרגיה ובמים, איך שומרים על האוויר ועל איכות הסביבה. לא הייתי חייבת לבחור בקורס הזה - הוא היה קורס בחירה".
ולמה בחרת בו?
"כי היה נראה לי מעניין מאוד ללמוד על אנרגיה - איך אנחנו יכולים למחזר אותה, לשמור עליה ולחסוך בה. זה עניין אותי מאוד. הלכתי לשם והעשרתי את הידע שלי".
מה עשית במסגרת הקורס?
"עשינו בכיתה פרויקט שקראנו לו 'ניותניה', מלשון נתניה החדשה. לקחנו את מודל העיר נתניה ושמנו בו דברים שיעזרו לאיכות הסביבה: מים אפורים להשקיית צמחייה, פחי מחזור ושבילי אופניים במקום כלי רכב. בסוף הצגנו את הפרויקט מול תלמידים מבתי ספר אחרים. כל אחד הציג את החלק שהוא מתמחה בו, וזה היה מרגש. חוויה ממש כיפית. עבדנו יחד וכל אחד תרם לעבודה".