יונתן ליסטיק הגיע אתמול לאנדרטה בכיכר רבין שבתל אביב עם אנה וקרול, תיירות מברזיל. הוא עצמו עלה לכאן לפני שמונה שנים, לומד ומלמד באוניברסיטת תל אביב. ליסטיק סיפר לשתיים על רצח ראש הממשלה ועל המיתולוגיה של "שלום, חבר", ולא יכול היה להתעלם מהאקטואליה כשדיווח על מצבו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, שרק הלך והחמיר, והבוקר נקבע מותו.
"פרס היה אדם גדול שהתאמץ לשנות מציאות, אבל לצערי לא שינה הרבה", אמר ליסטיק כשהוא מביט באנדרטה. "אנשים שוכחים את המסר שניסה להעביר. לקחו אותו כזקן עם השיגעונות של השלום, אבל לא נתנו לו את הכבוד המגיע. היה אכפת לו מהמדינה כשלפוליטיקאים היום אכפת רק מעצמם. הוא לא מתאים לפוליטיקה הנוכחית ומותו הוא גזר דין מוות להרבה דברים שייצג. הוא היה ויישאר חלק מההיסטוריה".
מעטים אתמול עשו את הקישור בין רצח רבין למצבו הקשה של המנהיג, שניים שייצגו את תקוות השלום, ומאז אותן יריות בכיכר החלום גסס לאטו כשפרס מנסה בכל כוחותיו להנשימו. ליד האנדרטה עמד כריסטוף היינצל, תייר מלייפציג שבגרמניה, והרכין ראש. "פרס היה אמור להיות ממשיכו של רבין ובגרמניה יצא לו שם של עושה שלום, אבל הוא הפסיד בבחירות לנתניהו וזה למעשה היה קץ התקווה. אתם צריכים אנשים עם אמונה כמו השניים האלה. אילו פרס היה ראש ממשלה הייתם נראים אחרת".
שאלתי: אם תגיד שמעון פרס בגרמניה, אנשים יכירו? והוא ענה: "לאזרח הפשוט הוא לא יגיד הרבה, כי במשך השנים הוא נדחק לשורה השנייה. הוא לא נחשב לשם גדול כמו בן־גוריון, רבין ואפילו נתניהו וזה חבל מבחינתי, כי מדובר באיש גדול".
"אין מנהיגים כמוהו"
היינצל הלך ובמקומו נעמדו דרור ודרורה קופרניק. הוא ירושלמי במקור והיא בת קיבוץ ניר עם, זוג שחי כבר עשרות שנים בפרברי שיקגו, ארה"ב. דרור סיפר שאמו, שניהלה בעבר את האקדמיה למוזיקה בירושלים והייתה מפא"יניקית, הכירה את פרס. "אחרון המוהיקנים", הוא אמר על המנהיג. "אנשים טובים כמוהו כבר לא הולכים לפוליטיקה, תראה מה קורה בארה"ב".
השניים חוזרים היום לשיקגו, זוכרים את ישראל של פעם. דרורה נאנחת. "אין מנהיגים כמוהו, הוא באמת מגדולי הדור. אני עומדת כאן וזוכרת היכן שמעתי על רצח רבין. עצוב לי על שניהם".
כל אותן דקות הביטו מהצד שני חבר'ה צעירים, אלעד רון מחולון ודין מרכוס מתל אביב, בחורים לפני צבא שעכשיו מעבירים את הזמן בעמותה שאוספת תרומות לחיילים נזקקים ולחיילים בודדים. את הדוכן הציבו ממש ליד האנדרטה.
שאלתי את השניים אם פרס בכלל אומר להם משהו והם די נעלבו. "לכלכת, אני מעורה", אלעד ביקש להבהיר. "במפה הפוליטית אני דווקא בצד השני, אבל יש לי הערכה רבה על הדרך שהוא עשה. פרס שייך לדור של פעם, לנימוסים של האולד סקול ולא לפוליטיקאים החדשים והזולים. בבית שמעתי סיפורים עליו, על רבין ובגין. הם לא עוד אנשים שישבו בכנסת, הם מנהיגים".