באוקטובר 2014 הקימו שלומית הברון וגל שרגיל, מייסדות עמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת", מיזם שטרם נראה כמותו בישראל: פרויקט הצלבת שמות אנשים שפוגעים מינית, ובמסגרתו הן מזמינות נשים שעברו תקיפה מינית לשלוח מידע על התוקף שלהן. לאחר מכן הן מצליבות את המידע כדי לגלות אם לאותו אדם יש יותר מקורבן אחד, במטרה לעודד את הקורבנות לפעול יחד אם יבחרו לעשות כן, ובכל מקרה - לדעת שהן לא לבד. מאגר המידע, שזכה לשם "מאגר האנסים", הנו אתר מאובטח ומוצפן בתוכנת הצפנה כדי להגן על הקורבנות. על האבטחה משלמות הברון ושרגיל מכיסן הפרטי מדי חודש.
מאז הוקם, לפני שלוש שנים וחצי, שיתף עמוד הפייסבוק "אחת מתוך אחת" אלפי עדויות של נשים על אלימות מינית שחוו. מתוך האתר: "'אחת מתוך אחת' היא עמותה שחיה בפייסבוק ומעודדת נערות ונשים לשתף ולספר על ההטרדות המיניות והתקיפות המיניות שהן חוו במהלך חייהן כדי להראות לכולנו שאנחנו לא לבד ושהטרדות מיניות ותקיפות מיניות קרו וקורות לכולנו, כל הזמן".
שלומית הברון, ממנהלות העמוד וממקימות פרויקט ההצלבה, מדגישה כי לא מדובר בלינץ’ אינטרנטי או בשיימינג: “בעמוד הפייסבוק של 'אחת מתוך אחת' אנחנו לעולם לא מפרסמות שמות של תוקפים או אנסים, גם כאשר הם מגיעים לידינו, אנחנו מודיעות על כך מראש”. עם זאת, ב”אחת מתוך אחת” מאפשרים לנשים שרוצות בכך לפרסם את העדות בשמן, ללא שמו של התוקף.
איך עלה הרעיון להקים מאגר כזה?
“לפני כשנתיים ניהלתי ברשת דיון עם שתי נשים, ואחת מהן אמרה ‘אולי כדאי להקים מאגר כזה שתהיה בו הצלבה?’ ולי פשוט נשמטה הלסת מרוב תדהמה. הלכנו לחברת אבטחה שמאבטחת את האתר והטפסים הנשלחים אליו ברמת SSL, ואנחנו משלמות עבור האבטחה הזאת מדי חודש מכיוון שהדבר חשוב לנו".
שומרות חוק
על פי פרסומים שונים בעיתונות, למיזם ההצלבה של "אחת מתוך אחת" הגיעו בתקופה האחרונה שש פניות של נשים שונות שדיווחו כי הותקפו לכאורה בידי איש חיי הלילה והנדל"ן אלון קסטיאל. אולם יש לציין כי הגורם לפרסום היה פנייה במקביל של נשים לעיתונאית שרון שפורר מהאתר "המקום הכי חם בגיהינום", שחשפה את הפרשה, ולא מידע שהועבר מפרויקט ההצלבה.
הפרשה התפוצצה ברשת לאחר פוסט אנונימי שפרסמה אחת הנפגעות: "הגבר שתקף אותי לפני כמה זמן ככל הנראה תקף לא רק אותי. אם נפגעתן בעצמכן על ידי איש עסקים, נדל"ן וחיי לילה תל-אביבי די מוכר, אני ממש מפצירה בכן לפנות למאגר שבו מוצלבים שמות של תוקפים מינית ב'אחת מתוך אחת'". קסטיאל עצמו מכחיש את הטענות נגדו וטוען כי לא היו דברים מעולם.
איך עובד הליך מסירת העדות במיזם?
שלומית הברון: "לא שולחים לנו הודעות לפרויקט ההצלבה בפייסבוק ולא בוואטסאפ, אלא רק דרך הטפסים המאובטחים, שבהם המדווחות גם משאירות פרטי קשר כדי שנוכל ליצור עמן קשר במקרה שיש הצלבה. אם ישנה הצלבה אנחנו מתקשרות ומודיעות, אנחנו לא מוסרות כמה נשים נוספות התלוננו ולא את השמות שלהן. במקרה שמישהי מחליטה להתלונן במשטרה – ניידע גם את המתלוננת או המתלוננות האחרות, ואם גם הן מחליטות להתלונן, ניידע שוב את כולן. אנחנו מקפידות על אבטחה ולא מקשרות בין המתלוננות בשום דרך כדי למנוע טענות לתיאום עדויות. אנחנו שומרות על החוק בקפידה”.
אז מהי בעצם מטרת המיזם?
“המטרה של המיזם שלנו היא לסייע לנשים לדעת שיש הצלבה ושהן לא היחידות. יש נשים שזה מספיק להן, הן רוצות לדעת שזה לא רק הן ושזה לא קרה רק להן. אני לא מחליטה בשבילן מה לעשות. יש נשים שביודען שיש עוד מתלוננות מחליטות להגיש תלונה במשטרה. במקרה שמוגשות שתי תלונות על אותו תוקף - יש סיכוי טוב יותר שהתיק לא ייסגר.
“המטרה שלנו היא לא לינץ’ ולא נקמה וזו לא רשימה שחורה, המטרה שלנו היא אך ורק לסייע לנשים", מוסיפה הברון. "גם במקרה של אלון קסטיאל - אנחנו לא הלכנו לתקשורת. יש עיתונאיות שידוע שהן מטפלות בנפגעות עבירה, והקורבנות פנו אליהן”.
עורכת הדין גל שרגיל, שותפתה של הברון להקמת עמוד הפייסבוק והמיזם, היא זו שמתקשרת ליידע את הקורבנות במקרה שקיימת הצלבה לגבי התוקף שלהן. “אני קודם כל שולחת הודעה ושואלת אם אפשר ונוח לדבר”, היא מספרת על התהליך, “ואז מתקשרת לאישה ומספרת שאכן ישנה הצלבה לגבי התוקף שלה ומנסה לברר מה היא רוצה לעשות עכשיו".
מה את בדרך כלל שומעת מהצד השני של הקו כשאת מתקשרת?
“בעיקר הקלה עצומה, לא שמחה לאיד, אלא הקלה. זה ישמע אולי מוזר, אבל נשים רוצות לדעת שהן לא לבד, שהן לא דמיינו, שהן לא ה’מטומטמות’ היחידות שנפלו קורבן לאותו אדם”.
מה השלב הבא?
“לאלו שרוצות להגיש תלונה נשתדל למצוא ליווי משפטי. אם זה באזור הצפון - אני מלווה את ההליך, באזור המרכז אפנה לעורכות דין שאני מכירה. יש כבר כתב אישום שהוגש בעקבות פניה למיזם שלנו. זו אחריות עצומה, ואני משתדלת מאוד להתמודד איתה. אני גם ממדרת את שלומית מהשיחות עם המתלוננות כדי שיהיה חיסיון עורך דין ביני לבינן”.
הסטיגמה עדיין קשה
עורכת הדין רותם אלוני־דווידוב המתמחה בייצוג נשים נפגעות תקיפה מינית בהליך האזרחי קרוב לעשור, מבינה את הפנייה לאמצעים כמו כלי תקשורת ומיזם ההצלבה במקום לתלונה פלילית במשטרה: “יש בעיה מהותית בהליך הכללי. ברוב המקרים, גם אם הוגשה תלונה, הרי שאם הפרקליטות לא השתכנעה מעבר לכל ספק סביר שיהיה אפשר להרשיע את התוקף - לא יוגש כתב אישום. גם החקירה מאוד קשה ופוגענית לנפגעות”.
זה כך גם היום, ב-2016, אחרי שכבר דיברנו בכל מקום על היחס של המשטרה לנפגעות?
“המשטרה הכשירה חוקרים לדבר, הם מודעים לבעיה, אבל זה לא בהכרח אומר שאם תבואי להתלונן יהיה באותו זמן חוקר או חוקרת שהוכשרו לטפל בנפגעות תקיפה מינית”.
מה לגבי הפנייה לתקשורת, למיזם כמו פרויקט ההצלבה או פרסום בפייסבוק?
"הפנייה לתקשורת טובה כי היא מגנה על הקורבן שפונה לעיתונאית ובכך בעצם יש חלוקה באחריות, במקרה שהתוקף מחליט לתבוע דיבה. בדיוק מסיבה זו אני לא ממליצה לנשים שפונות אלי לפרסם את הסיפור בגלוי בפייסבוק, יש לא מעט מקרים שבהם קורבן תקיפה פרסמה את הסיפור שלה בגלוי בפייסבוק, עם שמה ושמו של התוקף וזכתה לתביעת לשון הרע, שעמה היא נאלצת להתמודד במקביל להתמודדות עם התקיפה עצמה. ישנו מקרה של אישה שאני מייצגת שהתוקף שלה תובע אותה במיליון שקלים עכשיו.
“אני אמנם מבינה לחלוטין את הצורך לשתף, לשחרר, אבל אני לא ממליצה. אני בהחלט ממליצה על פנייה לעמוד כמו ‘אחת מתוך אחת’ במקרה שיש צורך לשתף ולהוציא. הן עושות עבודה נהדרת ונמנעות מלפרסם שמות של תוקפים וגם שומרות על האנונימיות של הקורבנות במקרה שהן רוצות בכך; או על דיווח למיזם ההצלבה שלהן, שמאפשר לקורבן לדעת אם יש עוד קורבנות לאותו תוקף ושומר על סודיות מוחלטת. אבל המצב של קורבנות תקיפה בישראל עדיין קשה, והסטיגמה קשה - אם את הולכת למשטרה והתיק נסגר - את שקרנית, אם הולכת לתביעה אזרחית - את רודפת בצע ואם את מפרסמת בפייסבוק - את בעצם עושה לינץ’ בכיכר העיר”.
מ’, שנפלה גם היא קורבן לתקיפה מינית בידי אדם מוכר שיצאה אתו לבלות, שקלה לפנות למיזם ההצלבה ולנסות לברר אם תקף אחרות, אבל היא עדיין חוששת: “כבר כמה חודשים שאני מנסה לאזור כוחות ולמלא טופס באתר שלהן. מצד אחד, אני עדיין חוששת אפילו שבדקתי וראיתי שהאתר מאובטח, אבל לכי תדעי. מצד שני, אני נקרעת מפנים מרצון לדעת אם יש לאיש הזה שתקף אותי עוד קורבנות, אם זה דפוס פעולה שלו. אני מניחה שכן, הוא יוצא הרבה, אני רואה אותו עדיין במקומות בילוי”.
אם תדעי שיש לו עוד קורבנות, זה יגרום לך להתלונן במשטרה?
“אני לא יודעת אם תהיה לי היכולת להתלונן במשטרה, אבל לפחות אני אדע שאני לא לבד ואוכל להשתחרר קצת מרגשי האשמה של ‘למה הלכתי אליו?’ ו’למה שתיתי איתו?’ אני יודעת שהרבה מאוד קורבנות של תקיפה מינית מאשימות את עצמן אחרי. אולי אם אהיה בטוחה שהאיש תקף לא רק אותי, אוכל לשחרר קצת את הרגשות האלו. זה ייתן לי קצת מנוחה מהסיוט הזה”.