"המודעות כיום לנושא הביטחון של המבלות מאוד גבוהה, ממש ברמה מטורפת”, טוענת ע’, המעורה היטב בסצנת הלילה בתל אביב, שעבדה כברמנית במועדונים רבים, ובן זוגה מנהל מועדון. “יש מאבטחים, יש מצלמות, הצוות מתודרך איך לפעול. בכל מקרה שבו אני חשדתי שמישהי מוטרדת - התערבתי. מי שפנתה לצוות בבקשת עזרה, קיבלה ליווי צמוד של איש אבטחה עד הבית. יש מאבטחים סמויים בקהל ואפילו מאבטח ליד השירותים. אם רואים מישהי בצרה, תמיד ניגשים אליה, ההדרכות למצבים האלו הן חלק מנהלי העבודה שלנו”.
למרות תמונת המצב המעודדת שע’ מתארת, פרשת אלון קסטיאל - שבמסגרתה נשמעו עדויות רבות של נשים שטענו כי הותקפו מינית בידי איש הנדל”ן וחיי הלילה, ואף הוגשו נגדו עד כה שלוש תלונות במשטרה - הציפה שוב את השכיחות של פגיעה מינית בנשים במועדונים.
כזכור, במסגרת הפרשה, שנחשפה בידי העיתונאית שרון שפורר באתר “המקום הכי חם בגיהינום”, פורסם כי קסטיאל הורחק מכמה מועדונים גדולים בתל אביב, ביוזמת בעלי המועדונים, בעקבות כמה מקרים שבהם נשים שבילו באותם מועדונים טענו כי הטריד אותן. לפי הפרסומים, קסטיאל הורחק, בין היתר, ממועדון "הבלוק", שבו היה שותף, ומהמועדונים "פנדה", "דלי" ו"ברקפסט". שלשום אף נודע כי המשטרה צפויה לזמן בעלי מועדונים לחקירה באזהרה. לפי המשטרה, בחקירה ינסו לבחון אם בעלי המועדונים ידעו על מעשיו של קסטיאל, אך שתקו. נוסף על כך, יבדקו במשטרה אם מעשיו של קסטיאל תועדו במצלמות האבטחה והובאו לידיעת בעלי המועדונים, ואלו לא העבירו את המידע למשטרה בזמן אמת.
ברבות מהעדויות שנשמעו נגד קסטיאל סיפרו הנשים כי פגשו אותו במועדון וכי הוא דאג שישתו עוד ועוד אלכוהול בטרם בוצעה התקיפה המינית לכאורה. חלקן סיפרו כי היו במצב של הכרה חלקית או ערפול וסבלו מבלק־אאוט. קסטיאל מצדו הכחיש את הטענות נגדו וטען כי “לא היו דברים מעולם”, אך מסר כי הוא מתנצל "ככל שהתנהגותי כלפי אישה כלשהי התפרשה על ידה או על ידי אחרים כבלתי ראויה הרי אני מתנצל על כך מאוד", והוסיף: "אני מבקש סליחה מעומק לבי אם פגעתי במישהי".
“יש הרבה כמו קסטיאל, אבל יש גם אחריות אישית של הבחורה”, טוענת מצדה ע’. “אם את שיכורה בארבע לפנות בוקר, אל תעלי על מונית עם גבר שגם הוא שיכור ואולי לא אחראי למעשיו. נכון שבכל שלב מותר לך להגיד לא, אבל הוא לא בהכרח יכבד את זה. מה שקרה לכאורה עם קסטיאל מזעזע, אבל יש גם ממד של אחריות אישית. לא כל דבר הוא אחריות של המועדון, מועדון הוא מקום בילוי. זה יכול באותה מידה לקרות בכל מקום אחר, למשל במסעדה. אני לא אוהבת את זה שצועקים ‘סמי אונס’. אם את מודעת שיש דבר כזה, שמרי על הכוס שלך, על עצמך, צאי עם חברה. בסופו של דבר גם למועדונים מגיעות נשים שמחפשות, אלו מועדוני פיק־אפ”.
בעלי מועדונים מדברים על הסוגיה של ההטרדות?
“בוודאי, הם נפגשים, דנים, אחרי כל ערב גם בודקים במצלמות. אם מישהו נתפס בהטרדה או בגניבה, הוא מורחק, וכל בעלי המועדונים יודעים על זה”.
“למה שאני אעזוב?"
המקרה של קסטיאל אינו הראשון. בשנה שעברה נידון יניב נחמן, עוד דמות מוכרת מאוד בסצנת חיי הלילה של תל אביב, לשישה חודשי עבודות שירות בלבד אחרי שהורשע באונס ומעשה מגונה. בהמשך הוחמר עונשו לשנה וחצי מאסר בפועל. על פי עדויות של עובדי מועדונים שהתפרסמו אז, נחמן היה מגיע למועדון, מאתר אישה שבילתה במקום, גורם לה לשתות עוד ועוד ולוקח אותה איתו. עובדים גם העידו אז כי נשים שבילו במועדונים סיפרו במשך שנים על הטרדות מצדו של נחמן, אבל דבר לא נעשה עד שהוגשו נגדו תלונות.
בשנה שעברה עלתה לכותרות גם פרשת מועדון אלנבי 40, לאחר שפורסם בערוץ 10 סרטון שבו נראית צעירה מקיימת יחסי מין על הבר במועדון. הסרטון עורר סערה ציבורית גדולה. כמה חשודים נעצרו בפרשה בחשד לאונס ומעשים מגונים במצב שמונע מתן הסכמה חופשית של המתלוננת עקב מצב של שכרות, הבאת אדם לידי מעשה זנות וכן ארגון והפקת מופע תועבה, אך בינואר האחרון סגרה הפרקליטות את התיק בגין חוסר אשמה. באוגוסט האחרון המקום שוב נסגר זמנית בגין חשד לאונס של נערה בת 17 שבוצע בין כתליו. “אלנבי 40 הוא החריג בסצינה, ואני עבדתי באמת במועדונים היותר אפלים בתל אביב, בהארד קור, בתחתית", מציינת ע'. “אלו תופעות מאוד־מאוד חריגות”.
“הכיף שלי זה לצאת עם חברות, לשתות”, מספרת דנה, בשנות ה־20 לחייה, שמעידה על עצמה שהיא “בליינית כבדה”. “לפעמים אני מוצאת את עצמי עם מישהו בסוף הערב. אני לא רואה בזה משהו רע, כל עוד אני מסכימה וסבבה עם זה. אבל אני רואה לפעמים מקרים של בחורות ‘גמורות’ ובחורים שמנצלים את המצב. מגיעים בסוף הערב ולוקחים מישהי הביתה. מישהי כבר שיכורה, אולי היא לא בדיוק מתנגדת, אולי זה לא אונס. אני לא יודעת איפה עובר הקו הדק הזה, אבל אני בטוחה שאם היא הייתה במצב אחר, היא לא הייתה זורמת איתם, ואני בטוחה שהם יודעים את זה”.
אז למה הם עושים את זה?
“כי זה הכי קל בשבילם להשיג ככה בחורות, מינימום מאמץ והשקעה. זה מעליב וזה פוגע. אני והחברות שלי משתדלות מאוד לצאת יחד, לשמור אחת על השנייה. אם מישהי רוצה ללכת עם מישהו, אנחנו מבררות שהיא בסדר עם זה ואפילו מתקשרות אליה למחרת לברר שהכל בסדר. אבל אין מה לעשות, יש הטרדות במקומות האלו ויש גברים שחושבים שזה בסדר כנראה”.
אמנת “לילה טוב”, שהושקה באוגוסט 2015 על ידי כ־40 בעלי מועדונים ומקומות בילוי בתל אביב, נועדה לתת מענה לתופעת ההטרדות במועדונים ולצמצמה. החותמים על האמנה התחייבו לטפל בתלונות על הטרדות, לערוך הדרכות לצוות כיצד להתמודד עם הטרדות ולתלות שלטים שמעודדים מבלים לפנות לצוות אם הם חשים מוטרדים. “אנחנו מאמינים שאין מקום לאלימות מינית בחיי הלילה. המטרה שלנו היא לשמור על ביטחונם, כבודם והמרחב האישי של כל אחת ואחד מלקוחותינו כדי שכולנו נוכל לרקוד ולבלות בחופשיות”, נכתב בה. “את הפרויקט הקמנו בעקבות מקרה שקרה לחברה שלנו, שיצאה למועדון עם חברות והוטרדה על ידי קבוצת גברים שבילו במקום לאורך כל הערב”, מספרת יעל אלבז, ממייסדות אמנת “לילה טוב” ובליינית קבועה במועדונים.
למה לא פשוט לעזוב במצב של הטרדה?
“אנחנו לא רוצות לעזוב, אנחנו רוצות לבלות. באנו לבלות ואנחנו רוצות מרחב ללא הטרדות. הכי קל להגיד ‘תעזבי’, אבל למה שאני אעזוב? אחרי שאותה חברה כתבה על האירוע, הדבר התפשט כמו אש בשדה קוצים בין הבליינים הקבועים, והמון אנשים הביעו תמיכה. אז נפגשנו באחד הברים, קבוצה של ‘בלייניות’ כמו שקוראים לנו, עם קבוצה של בעלי ברים, וככה נוצר המיזם. זו אמנה חברתית וולונטרית למניעת הטרדות. כיום יש גם יוזמות דומות שמתחילות בחיפה וירושלים. בעלי המועדונים עוברים הדרכות קבועות בשיתוף עם המרכזים לנפגעות תקיפה מינית, והצוותים שלהם גם עוברים הדרכות כדי שידעו איך להתמודד עם המצב”.
את מרגישה שיש שינוי בעקבות המיזם שלכן?
“שינוי קטן, אבל בהחלט קיים. אני יוצאת לבלות רק במועדונים שחתמו על האמנה, שם אני מרגישה שיש לי לאן לפנות אם קורה משהו. אנחנו גם שומעות הרבה סיפורים מנשים שניגשו והתלוננו על הטרדה במהלך בילוי, והנושא טופל. זה עדיין לא עצר את ההטרדות, אבל לפחות יש לנו גב. גם לבעלי המועדונים זה משתלם. הם רוצים שנמשיך לבלות אצלם, ורוב הסיכויים שאם הוטרדת במקום מסוים והייתה לך חוויה לא נעימה, את לא תחזרי אליו. אנחנו לא נגד סטוצים, אנחנו מברכות על מיניות, רק בהסכמה. אם יש הסכמה, הכל קול, אבל אנחנו רוצות ערבות הדדית בין מבלים. אם מאבטח או ברמן או מישהו מהמבלים רואה בחורה שנראה שלא הכל בסדר איתה, אז לגשת, לשאול, לברר. אני עצמי עושה את זה לא פעם במקומות שאליהם אני מגיעה”.
באירלנד, בבריטניה ובמדינות אחרות באירופה קיימות יוזמות דומות. חלקן פועלות כמו אמנת “לילה טוב” באמצעות מתן הדרכות לצוותים, וחלקן מערבות גם צוותים של מתנדבות המפטרלות במקומות בילוי ומתערבות במקרה הצורך. במקרים אחרים תולים הצוותים מודעות בשירותים, ובהן מילת קוד שאותה המוטרדת צריכה לומר לצוות במקרה שהיא זקוקה לסיוע.
האינטרס של כולם
למרות היוזמה המבורכת לצמצום ההטרדות והתקיפות המיניות, הבילוי במועדונים עדיין לא תמיד מצליח להיות מרחב בטוח. א’, אחת הנשים שטוענות כי נפגעו בידי קסטיאל, מספרת כעת כי מאבטחי המועדון שבו בילתה היו יכולים למנוע את מה שקרה לה. “את קסטיאל הכרתי לפני שלוש שנים”, היא מספרת.
“לפני כשנה פגשתי אותו שוב, הוא הציע שאבוא עם החברים שלי לבלות איתו ונתתי לו את מספר הטלפון שלי. למחרת החלטתי שלא לבלות איתו ויצאתי עם החברים שלי למסיבה אחרת. אלון סימס, הגיע למקום, שאל אותי ועוד ידיד אם נרצה להתלוות אליו למועדון אחר. הסכמנו, היינו יחד, לא הלכתי איתו לבד.
שם, במועדון השני, אחרי צ’ייסר אחד, מצאתי את עצמי בשירותים מקיאה, איבדתי הכרה, אחד המבלים ראה את המצב וקרא לאלון ולמאבטח, והם פשוט גררו אותי, ככה, לא יכולה לעמוד על הרגליים, בקיא של עצמי, בוכה ומבקשת שיקראו לידיד שלי. הם התעלמו לגמרי מהמצב שלי והעלו אותי על מונית עם אלון. במונית הייתי מעולפת והקאתי על אלון. ממש לא במצב של שליטה. הצלחתי לתת לנהג את הכתובת של ההורים שלי מתוך מחשבה שזה ירתיע אותו, אבל זה לא הרתיע אותו. הוא עלה אחרי לבית ההורים וניסה לשכב איתי בחדר הילדות שלי כשאני במצב גופני שלא מאפשר לי להתנגד. למזלי הוא לא הצליח, ובאיזה שלב גם הוא איבד הכרה מרוב אלכוהול. בבוקר הצלחתי להעיף אותו מהבית. בשבילו המצב שלי היה רק הזדמנות. האנשים במועדונים שידעו - זה פשוט לא נתפס”.
“אין לנו שליטה מלאה למרות הכל”, אומר נ’, שותף במועדון בתל אביב. “למרות האבטחה וההדרכות, והרצון הבאמת כן שלנו שנשים לא יוטרדו אצלנו, כי תכל’ס אנחנו רוצים שהן יבלו בכיף, אין לנו שליטה מוחלטת, ואם רוקדים בצפיפות ומישהו נוגע במישהי - לא תמיד אנחנו רואים אם לא מדווחים לנו. אם מישהי יוצאת עם מישהו מהמועדון והולכת איתו והם עולים למונית – אין לי דרך לדעת שזה קרה. בתוך המועדון אני משתדל מאוד לשמור על מקום יחסית נקי מאלימות ומהטרדות או תקיפות מיניות. זה גם האינטרס שלי. ממש לא מתאים לי שמישהו או מישהי ייפגעו וגם אני אשלם מחיר - סגירה של המקום, חקירה, מה לא”.
אז איך קורה מקרה כמו של קסטיאל לכאורה?
“גם קסטיאל הורחק ממקומות, כלומר אנשים ידעו ונקטו צעדים. מה את מצפה שאני אעשה? אגיש תלונה במשטרה בשמה של מישהי?”
למה לא לגשת אליו ישירות כשזה קורה ולהזהיר אותו בתקיפות? מדובר בתקופה של שנים לכאורה.
“תשאלי את בעלי המועדונים והבליינים שראו אותו למה הם לא ניגשו אליו. שמעתי גם שהיו מקרים שבהחלט ניגשו אליו והפרידו בינו לבין הבחורות. אני לא יודע מה היה שם. אם אני רואה דבר כזה מול העיניים, אני מתערב”.