"אתה הבעיה, קח אחריות": המכתב הגלוי לאלון קסטיאל מסעיר את הרשת

נועה מימן, חברתו הקרובה של אלון קסטיאל, מבקשת ממנו לקחת אחריות. מימן, קורבן אונס בעצמה, לא הצליחה להישאר אדישה לדיווחים בתקשורת של מספר נשים כי יזם הנדל"ן ואיש חיי הלילה של תל אביב הטריד אותן לכאורה מינית. הפוסט שפרסמה במהלך סוף השבוע ברשת הפייסבוק מסעיר הבוקר (ראשון) את הרשת וגורר קריאות רבות של לקסטיאל להודות במעשיו ולהבין כי שגה.

במכתב הגלוי שכתבה מימן לקסטיאל היא כתבה: "השבוע הזה היה לי קשה במיוחד. הצפות מכל עבר. לא רציתי למהר להגיב וגם לא יכולתי לשתוק כי אם זה היה כל אחד אחר הייתי כבר מזמן משתפת, מגיבה, מגנה. ואני יודעת שגם לך - וואחד טלטלה. זאת לא פעם ראשונה שמישהו שאני מחשיבה חבר נאשם בתקיפה מינית ובאונס. זאת כן הפעם הראשונה שאני חבה לאותו אדם את ההכרות עם תומר, בן הזוג הנפלא כל כך שסופסוף זכיתי לחוות. ועל הפעמים שאני הייתי בצד של הקורבן אתה ורבים אחרים כבר שמעתם ב׳ערכת כלים להחלמה מאונס׳. פרויקט שבאופן תמוהה תמיד הערכת - עושה לייקים ומספר לאנשים בגאווה על הדבר החשוב שאני עושה".

"אני נוטה להאמין שלא השתמשת בסם אונס בעיקר כי לא היית צריך (אולי כמה פעמים בשעות לילה מאוחרות כשהדם כבר היה רווי אלכוהול, אולי אז גם זה קרה) אבל הייתה לך אסטרטגיה אחרת שעבדה לך כמעט תמיד - לשכר את x או y עד כדי כך שהיא כבר לא תוכל, או לא תרצה להגיד לא. אסטרטגיה עצובה וכואבת. בין השאר כי תמיד היו שם מספיק נשים שרצו להיות איתך בגללך, על כל הטוב שבך, ולא רק בגלל שהן היו שיכורות מדי מכדי להתנגד".

"וזה עצוב במיוחד לא רק בגלל תחושת הגועל שבה הן התעוררו למחרת בבוקר - תחושה שלצערי אני מכירה כל כך טוב - אלא גם כי אם רק היית מאמין בעצמך מספיק, לא היית צריך לגרום לכל מי שמסביבך לשתות כל כך הרבה. היית רואה שהם אוהבים אותך בכל מקרה".

"גם אני לפני כמה שנים בערב מקרי בתל אביב פגשתי אותך ולא דמיינתי שזאת חלק מהאסטרטגיה שלך - עוד צ׳ייסר ועוד צ׳ייסר עד שפתאום תפסתי את עצמי שיכורה מתה ומנושקת על ידך. ולמרות שעצרתי את זה שם למחרת קמתי ונגעלתי. לא ממש ידעתי להגיד איך בדיוק זה קרה. למזלי עברו כמה שנים והעבודה על ׳ערכת כלים להחלמה מאונס׳ חישלה אותי. למדתי להגיד לא. הבנתי כמה לחץ חברתי הוא נשק מסוכן ומגעיל, גם אם לצערי עוד חוקי. כמה תוצאותיו יכולות להיות הרות אסון. וגועל.

"ואז כבר הצלחתי להתנגד - ללחץ עלי שאשתה, וגם ללחץ שהופעל על אותה בחורה שהייתה הדייט שלך בערב אחד שבו יצאנו יחד. וכשהיא חזרה מהשרותים אמרתי לה בקול חזק וברור שהבהיר לה וגם לכם שאני איתה - שהיא ממש אבל ממש לא צריכה לשתות עוד".

"אחת הנפגעות האמיצות - זו שהקריאה את רשימת הציטוטים המחרידים של השופטים ומקרי האינוס וההטרדה של שוטרים - רשימה שהייתה צריכה להתפרסם שוב ושוב בכל פלטפורמה אפשרית, אמרה בראיון שהיא קצת מרחמת עליך, ובמיוחד על משפחתך. גם עם זה הזדהתי כל כך - ד׳, מי שנגע בי כשהייתי בת 15 - עד היום כנראה לא בדיוק מבין מה הוא עשה. או שהוא פשוט לא רוצה להבין. ההדחקה היא מנגנון נפלא לא רק עבורנו הקורבנות, אלא גם עבור התוקפים. כשעימתתי אותו עם זה לפני כמה שנים גיליתי למרבה הזוועה שהוא קרא לבתו נועה".

"ומאז, בכל פעם שאני חושבת לחשוף אותו בשמו אני מדמיינת אותה. אני מדמיינת איך יקרסו עליה חייה כשתגלה שאבא שלה הואשם באינוס של מישהי שהייתה אז בטח צעירה ממנה עתה. לפעמים אני אומרת לעצמי שבשבילה ובשביל אמא שלה אני ממשיכה לשמור את הסוד. ואז אני חוששת מה עלה בגורלה - אולי גם בה הוא נגע? אולי בנשים אחרות שנקלעו בדרכו? הוא הרי היה סגן ראש-עיר כלשהי בשנים האחרונות. ואז אני מרגישה אשמה. איזו חלשה אני שאני לא עוצרת את זה - גם בשבילי וגם בשבילה".

"וזה הלופ האינסופי שממנו העזו לצאת שלושת המתלוננות עליך - אלון. כוח בל יתואר לצאת בקול גדול וחלקן בפנים חשופות, כאקט של אהבה עצמית. הלוואי עלי האומץ הזה שלהן - עם כל האומץ שהפגנתי בערכת כלים להחלמה מאונס - לחשוף את שמותיהם בפומבי עוד לא העזתי. חוסר הרצון להאמין שמי שקרוב אלינו הוא אנס או תוקף מינית עלול לקחת אותנו למקומות רחוקים".

"אני חושבת על חברה יקרה שנאנסה במשך שנים על ידי אביה ועל איך אף אחד מסביב בטח לא יאמין אם וכאשר יום אחד היא תאזור אומץ לומר את זה בקול רם למישהו חוץ ממני. איך כל חבריו ומכריו יחשבו ׳הוא? אין סיכוי. כזה איש נפלא. אני מוכן להישבע שהוא לא יאנוס בחיים. בטח לא את הבת שלו...׳ גם היא כשאני שואלת אותה איך היא לא כועסת עליו היא משיבה שהיא חושבת שהוא לא לגמרי מבין. לא לגמרי מודע למה שהוא עשה. הדחקה כמו שאמרתי היא מנגנון מוטרף לגמרי - כזה שמגן עלינו ממה שקשה מדי להכיל".

"וזה העניין המטריד בכל העניין הארור והכואב הזה - לאנסים אין קרניים וזנב. הם לא מפלצות. הם נראים נורמטיביים ולכולם יש אמא או אחות, חברה או בת. וגם חברים טובים, שממש לא רוצים לגלות את האמת על החבר היקר שלהם. חברים שיאחזו בכל פריט מידע או אינפורמציה, בכל האשמה של הקורבן, רק כדי שלא יתמוטט עליהם הסדר של העולם כמו שהם תפסו אותו. ואולי אני נאיבית - אבל אני עדין מאמינה שהלב שלך נמצא במקום הנכון אלון. אני מאמינה שגם אתה מדחיק את מה שעשית. שאתה באמת מזועזע ובשוק לגלות בכמה נשים פגעת".

"אבל אתה גם סופר אינטיליגנט ובתוך תוכך יודע שהאסטרטגיה שבה נהגת אינה אנושית, אינה מוסרית, אלא פוגענית וחודרנית. אני גם סבורה שאינה לגמרי חוקית. והיית מתפוצץ אם מישהו היה נוהג ככה בך. ולכן אני מפצירה בך לקחת אחריות - להיות האיש הגדול שאני מאמינה שאתה יכול להיות - להכיר בזה שאת הכאב שכל כך התנגדת לו בכל פעם שעשית לייק ל׳ערכת כלים להחלמה מאונס׳, אתה בעצמך הבאת לחייהן של נשים רבות. שגם אם לא הזדקקת לסם האונס כי כמויות בלתי אפשרויות של אלכוהול עשו את העבודה עבורך באופן חוקי לכאורה - שתכיר בזה שלשכב עם אישה בהכרה מעורפלת זה אקט אלים, פוגעני ומכאיב".

"׳היא הייתה לא יציבה נפשית והחתן ביקש ממני שאשמור עליה שלא תעשה שטויות׳ אמר לי בעימות המשטרתי ד׳ השני (כן. שניהם התחילו באותה אות) - זה ששם לי סם אונס במשקה ואנס אותי מחוסרת הכרה בפינת מסדרון של הדיוויד אינטר קטנטיננטל בעיצומה של חתונה. זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. גם האונס. אבל גם ובעיקר העימות, שבו שוב האשימו אותי. אני מפצירה בך אלון לא להאשים אותן - זה מה שאנסים תמיד עושים - ׳היא משוגעת׳ זה התרוץ מספר אחד נגד נשים שנאנסו - אני מבקשת שלא תעשה את זה להן ולך".

"אם יותר מדי נשים התעוררו במיטתך בלי לדעתי איך הן הגיעו לשם - אתה הבעיה, אלון. אני מבקשת ממך להסתכל על הנשים האלו ועל הכאב שלהן ולקחת עליו אחריות - על המעשים שלך, על הניצול שלהן, שהביאו כאב כל כך גדול. ואני מאמינה בך - שיש בך את הכוחות הדרושים ואת היכולת לקחת על זה אחריות. להביא לתיקון ושינוי. שיש לך את היכולת לצמוח מזה ולהפוך לאדם ראוי מספיק - כזה שמאמין שנשים ירצו להיות איתו בלי שום קשר לכמה שהן שיכורות".

"הנשים האלה לא בהכרח רוצות לראות אותך בכלא או בסבל. הן רוצות לדעת שהכאב הזה לא יקרה יותר לאף אחת אחרת. ויש לי אליהן הערכה עד אין קץ על הכוח לפעול עבור זה. אני מאמינה שבחלק הטוב שלך - אתה רוצה בדיוק אותו דבר. אני גם מאמינה שיש לך את הכוח לעשות את זה ולהישאר בחיים".