חיפה של הימים האחרונים עטופה בעצב בלתי מוסבר. מצד אחד, לא נרשמו יותר מדי נפגעים בנפש, וגם אלו שנפגעו נפצעו באורח קל. גם לא נרשמו מקרי ביזה ומספר הבתים שנשרפו כליל הסתכם ב-200. הרבה, אבל זה יכול היה להיות מספר גבוה בהרבה. בנוסף, הירוק העוטף את העיר ממשיך לתת את הטון.
ובכל זאת, חיפה של אחרי מכת הדליקות – עם המגדלים הלוהטים, הבתים השרופים, האזרחים הנבוכים והקשישים חסרי האונים - היא עיר שונה. אולי משום שהפכה לעיר שכל עשור בערך חוטפת מהלומה ומצליחה להתרומם ממנה תוך כמה שנים – רק כדי לחטוף שוב.
לפני גל השריפות האחרון היו אלו הטילים שפגעו בחיפה במלחמת לבנון השניה. בן לילה הפכה העיר למוקד ההפצצות של חיזבאללה. בסוף השבוע, תוך שלוש שעות, חיפה שוב בערה בכ-40 מוקדים שונים.
“נדמה שמשהו עובר על העיר הזו, אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה מחר”, אומר יגאל, תושב שכונת רוממה שלביתו נגרם נזק קשה שלא אִפשר לו להישאר בו. “אני פנסיונר כבר 20 שנה והמצב הזה לא סימפטי”.
גם ביתו של דוד חלילוב ברחוב צוללת דקר בגבעת אורנים ניזוק קשה. “הקומה התחתונה נשרפה”, הוא מספר. “שני החדרים הקדמיים נשרפו לגמרי ופיח שחודר פנימה לכל הבית לא מתיר מקום לספק שבבית הזה אי אפשר לגור”.
"לא מבין מה עושים"
דוד ואשתו רונית התפנו לבית קרובים מיד אחרי שביתם עלה באש. ביום שישי הם עברו להתגורר בבית מלון לשני לילות. “אין לי לאן לחזור”, הוא אומר. “ואני לא לבד. יחד איתי אשתי, בני הגרוש והנכד בן ה־4. זה מצב בלתי נסבל. אין למי לפנות, אין את מי לשאול. זה לא שאני מאשים מישהו, אני פשוט לא מבין מה עושים ואיך. אנחנו חיים בחוסר ודאות ואני מניח שהמצב הזה יימשך”.
חלילוב הוא לא היחיד שנקלע למצב הזה. מאות משפחות פונו מבתיהן שנשרפו. “אתה מגיע לנקודת פינוי ומשם שולחים אותך ליום־יומיים, אבל מי שנשרף לו הבית - אין לו לאן לחזור”, אומרת נאוה. ואילו יפית מרמת אלמוגי מספרת: “כשהבית שלך נשרף אתה לא יודע מה לעשות. מצד אחד אתה רוצה לשמור על משהו שעוד נשאר, מצד שני אתה שואל את עצמך איפה תעביר את הלילה”.
בעמותת יד עזר לחבר פינו את המועדון והכניסו לתוכו עשרות מיטות. העמותה, המפעילה את הבית החם בכל ימות השנה ומשכנת בו דרך קבע 100 ניצולי שואה, קלטה 36 קשישים שנאלצו לפנות את דירתם. “אין לי מילים להודות לך”, אמרה אחת המפונות, יאנה בת ה־90, למנכ”ל העמותה שמעון סבג, שפתח קו חם בימים האחרונים ונתן מענה לעשרות קשישים שביקשו שמיכות, ביגוד, תנורים וארוחה חמה. “בימים כאלה”, אמר סבג, "זו חובתנו”.