אך לטבע יש הרבה עבודה. גל השריפות כילה שטחים בסדר גודל כולל של יותר מ־41 קילומטר רבוע (מעל ל־41 אלף דונם), עשרות אלפי אנשים פונו מבתיהם, ומאות דירות ובתים נשרפו או ניזוקו. כ־11 אלף דונם מיערות קק"ל נשרפו במהלך גל השריפות, מתוכם כ־7,500 דונם של חורש בירושלים.
חנוך לוקח אותי לתצפית מנווה אילן, ליד ירושלים, אל חורש ירוק בן אלפי עצי אורן, שלא נפגע בשריפה. "היער הזה נשרף כליל בשנת 1995", הוא מספר. "את האורנים האלו לא אנחנו נטענו. הם צמחו מזרעים שנשארו בקרקע אחרי השריפה. ניסינו לנטוע עצים וצמחים אחרים, אבל הם מתו, הטבע חזק יותר מכל דבר אחר".
בשביל ההליכה כבר צועדים תושבים מקומיים, בירידה לצד השני של ההר ניכרים נזקי השריפה: האורנים החרוכים עומדים זקופים ומתים. ממתינים עד שייפלו ויפונו מכאן.
צורף עצמו נתקל בלא מעט שריפות בחייו. הוא עדיין לובש את הווסט הצהוב־כתום, שעליו מודפס "כיבוי קק"ל" ורגיל לשאלה שמופיעה מיד אחרי השריפות: מתי נוטעים? "אנחנו לא נוטעים", הוא מבהיר. "נכון שאנשים רוצים לראות עכשיו שיקום, נטיעות, אבל זה לא נכון ואנחנו לא עושים את זה". מלבד לאפשר לטבע לחדש את עצמו, כן יבצעו בקק"ל בשלב מאוחר יותר נטיעה מצומצמת באזורים מוגדרים: בעיקר סביב חניונים, לצורך שיקום הנוף, ובוסתני זיתים מניבים כחלק מהחזרת הנוף המסורתי של האזור. ויש כבר מי שקוראים לעקירה וסילוק של כל האורנים. "אורנים הם אכן עצים דליקים מאוד, אבל הקריאה לעקירתם מוגזמת", אומר צורף. "מצד אחד, אנשים קוראים לסילוק האורנים, מצד שני, הם רוצים אורנים גבוהים ומצלים ביערות שלהם. אני לא חושב שזה אפשרי או נדרש לעקור את כל האורנים".
לא מחכים לגשם
אסון הכרמל, שריפת הענק שהתרחשה בדצמבר 2010 ונמשכה חמישה ימים, כילה מיליוני עצים ו־25 אלף דונם של יערות אורן טבעיים וחורש נטוע וגבה את חייהם של 44 בני אדם. אחרי השריפה בכרמל הוקם ברשות הטבע והגנים ענף היער, בפיקוח והנחיה של המשרד להגנת הסביבה. הכרמל, שלפני גל השריפות האחרון היה נראה כי ברובו חזר לעצמו, שוקם בעיקר באמצעות מתן האפשרות לטבע לעשות את שלו.
צורף היה בין מחברי מסמך הפקת הלקחים מהשריפה אז. הצוות שהוקם בעקבות השריפה עסק גם במניעת נזק בשריפות עתידיות. גם המשרד להגנת הסביבה הקים ועדה נוספת שעסקה בלקחי השריפה והמליצה גם היא על יצירת אזורי חיץ בין יערות לאזורי מגורים באזורים פגיעים לשריפות.
אך ההמלצות האלו לא הוטמעו ביישובים ובערים, מכיוון שהרשויות טענו להיעדר תקציב. יצירת אזור חיץ עולה כאלף שקל לדונם. זאת ועוד, ביישובים שבהם הוקמו אזורי חיץ התלוננו התושבים במקרים רבים על הפעולה, ואף נקטו הליכים משפטיים וחתמו על עצומות כדי למנוע את הקמת אזורי החיץ, שבהם הם רואים פגיעה ביערות. כך למשל קרה בכמון שבגליל, בטבעון ובעוד יישובים.
קק"ל מצדה השלימה את הקמת אזורי החיץ שהיו בסמכותה, והם אפשרו הגנה על היישוב נטף ואחרים, שבהם השתוללה האש בגל השריפות האחרון. "אזורי חיץ לא מונעים שריפות", מבהיר צורף. "הם מאפשרים לכוחות הכיבוי להילחם באש בצורה מיטבית, לעמוד מולה. במשך שנים אנחנו מדברים על זה, והרשויות טוענות שאין להן משאבים".
"קווי החיץ, שביצענו גם ברשות שמורות הטבע והגנים, הם למעשה דילול עצים", מוסיף ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים. "לגבי התקנות לאזורי החיץ שנקבעו אחרי השריפה בכרמל - הן טרם אושרו כיוון שמדינת ישראל לא תקצבה אותן, ומי שמבצע קווי חיץ עושה זאת על חשבון פרויקטים אחרים שלו. מדינת ישראל חייבת לדאוג לתקצוב של התקנות ליצירת קווי חיץ, בעיקר ברשויות המקומיות".
הגשם שצפוי להגיע יעזור לשיקום?
צורף: "להפך, הקרקע עכשיו חשופה, ומכת גשם עלולה לגרום לסחף. האדמה נאטמת בחום של השריפה, והמים לא מחלחלים פנימה, אלא זורמים למטה כנגר עילי עם כל האפר שעל פני השטח. זה גם עלול לגרום להצפות ולפגיעה נוספת בטבע. אנחנו מחכים לראות מה יקרה. בסך הכל אני מאמין שהטבע ישתקם, והשנה בשל השריפה תהיה כאן פריחה רבה. בתוך ארבע שנים נראה כבר התחלה של שיקום".
להתכונן טוב יותר
מה תפקידו של הציבור בשיקומם של היערות ובמניעת השריפה הבאה? "כרגע עדיף שגם אנשים שרוצים לעזור בשיקום לא יתקרבו לאזורי שריפה", אומרת ד"ר עפרי גבאי, אקולוגית באגף שמירת הטבע בחברה להגנת הטבע. "האדמה חשופה לגמרי, והיא רק תיפגע יותר אם אנשים יסתובבו עליה. יש גם סכנה של נפילת עצים מתים. אני בהחלט בעד ביעור מוחלט של צמחים פולשים. בעיקר עכשיו, כשכיסוי הצמחים איננו, מאוד קל למינים פולשים להתרבות, הם חזקים והם צומחים. רואים את זה בכל מקום שהייתה בו שריפה. אם הציבור רוצה להתנדב ולסייע בשיקום - אולי זה רעיון".
איזה לקחים אפשר להפיק בסביבה הביתית?
"השריפה המחישה את הסכנה. צריך לכוון לגינות פחות מסוכנות, פחות עצים דליקים, גינות פרטיות ועירוניות פחות צפופות, לחנך תושבים לפינוי גזם, כי גינות צפופות ומוזנחות יבערו בשריפה הבאה".
מה בנוגע לאורנים המושמצים?
"אורנים הם באמת עצים מאוד דליקים. אני לא בעד עקירה גורפת, אבל כן בעד עקירה ודילול של נבטי אורנים חדשים".
כמה זמן לוקח לנזק כזה להשתקם?
"אני אומרת בזהירות שמדובר בעשרות שנים עד שהעצים מגיעים שוב לגודלם לפני השריפה, אבל בפרק זמן קצר בהרבה כבר יראו ירוק, שיחים ופרחים".
ב', אקולוג במקצועו, סבור שהציבור הישראלי מסרב להפנים את הסכנה בשריפות ואת האחריות שלו למניעת סיכונים. "אנשים צריכים לדעת שלחיים בתוך חורש יש סיכון", הוא אומר.
אבל הפעם מקורן של רבות מהשריפות היה הצתות, לא במשהו שאפשר למנוע.
"נכון, אבל במקרים אחרים לא מדובר בהצתות, אלא ברשלנות של אזרחים. בכלל, ברגע שגרים בתוך חורש, בין אם זה באזור ירושלים או בתוך חיפה, בקרב עצים, שהם מטבעם חומר דליק, צריך להבין שישנה סכנה. אנשים צריכים לנטוע יותר עצים עמידים בפני אש, כמו אלונים, למשל, להקפיד מאוד על חישוף סביבת הבית מזבל, לא לאגור עצים, קרטונים וזבל יבש בסביבת הבית. ללחוץ על הרשויות לספק מענים בנושאים כמו גינון אחראי ולא צפוף, איסוף גזם וזבל בזמן, שטחי הפרדה בין יערות וחורשות לבתי מגורים. אני מודע לעובדה שהכי כיף לגור בתוך סביבה טבעית, אבל זה בא עם סכנה ואחריות גדולה מאוד, וככל שהאוכלוסייה גדלה, אזורי הרצף שבהם בני אדם חיים לצד היערות או ממש בתוכם - גדלים. בלי קשר להצתות, אני בעד קנסות עצומים למעשנים ולמדליקי מנגלים ומדורות שמתרשלים בשמירה על הטבע וגורמים נזקים עצומים".
אפשר למנוע שריפות כאלו?
"לא באופן מוחלט, שריפות היו ויהיו, אבל אפשר להתכונן אליהן טוב יותר".
ד"ר שקדי מרשות הטבע והגנים מסכים כי אין צורך להתערב יותר מדי בשיקום. "שריפות בישראל הן תמיד מעשה ידי אדם, בין אם הן הצתות ובין אם לאו, ולכן, במובן הזה האדם כבר מתערב בטבע", הוא אומר. "אנחנו מחויבים לאזרחי ישראל שמטיילים בטבע, ולכן נפנה עצים מסוכנים או נחסום גישה לאזורים כדי לסייע להם להשתקם או נטפל בנקודות קינון או בצמחים בסכנת הכחדה, אבל זו התערבות נקודתית. מעבר לזה, בשנה האחרונה וייתכן שגם בשנים שאחריה לא נבצע התערבות אלא רק ניטור".
האם אתה בעד עקירת אורנים?
"ככלל יש במדינה שלנו יותר מדי עצים. ב־100 השנים האחרונות בישראל הפכנו שטחים לחקלאיים או עירוניים וביצענו נסיגה משאר השטח. הצומח צפוף מדי ומהווה סכנת שריפות. מאז השריפה בכרמל אנחנו מדללים אורנים. זה עץ משתלט שמפיץ זרעים בזמן שריפה, ולכן צריך לחכות שנה ואפילו שנתיים, לתת ללקט הזרעים בקרקע לנבוט ולדלל אותו. לתת הזדמנות לעצים מקומיים אחרים לצמוח במקום מרבד עצי האורן הדליקים שמחכה לשריפה הבאה. אני בעד עצים וצל, אבל אנשים חייבים להבין שלחיות עם עצים צמודים לבית זו מלכודת אש".
במשרד להגנת הסביבה אומרים כי "המשרד ריכז את הוועדה המקצועית לשיקום אקולוגי של הכרמל לאחר השריפה הגדולה בחודש דצמבר 2010. המשרד להגנת הסביבה תומך בתהליכי שיקום טבעיים של שטחי החורש שנשרפו. חלק מהשטחים שנשרפו הם יער נטע אדם. גם בשטחים אלו אין מקום לנטיעה מחודשת של האורנים, היות שכהם מזריעים את עצמם. נהפוך הוא: יש צורך לדלל את זרעי האורנים. כל תוכנית נטיעה של שטחי יער נטע אדם שנשרף צריכה להיות מלווה במסמך ממשק יערני בהתאם לדרישה בתמ"א 22. בתוכניות נטיעה אנו תומכים בנטיעה של עצים רחבי עלים מקומיים ולא עצי מחט".