עד האסון הבא: לגל השריפות אחראיים שינויי האקלים, לא הצתות

בעוד הלהבות איכלו כל חלקה טובה בשבוע שעבר, הופנתה האצבע המאשימה אל הגורם האנושי בטענה שהוא שהביא להתלקחות. נכון, הצתות - אש שהיא מעשה ידי אדם - היו חלק מהסיפור, אבל הזרז האמיתי להתפשטותו של גל השריפות היה דמות אחרת לגמרי: שינויי האקלים. המונח "התחממות גלובלית" יוצר רושם מיידי של עולם שבו המעלות מטפסות. ואולם טמפרטורות גבוהות הן לא הביטוי היחיד של התופעה המדאיגה, אלא רצף שלם של אירועים קיצוניים: בצורת, שריפות ענק, שיטפונות, רוחות עזות, סופות אבק, גלי חום כבדים וגלי קור בחורף. לאירועים אלה השלכות קטלניות, ותדירותם הולכת וגוברת.

"אנחנו כבר לא קוראים לזה 'התחממות גלובלית', אלא 'אי־סדר אקלימי' - בלגן בעברית", מחדדת ד"ר אופירה אילון, ראש החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה וראש תחום איכות הסביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון. "כמעט עד סוף נובמבר לא ירד גשם בכלל. ימים על גבי ימים יש רוחות מזרחיות שלא נחלשות - ובעוד אנשים אומרים 'התחממות גלובלית', החזאים צופים שתכף יירד שלג בחרמון. זהו המופע היותר אכזרי של שינויי האקלים".

"זו תחילתו של המצב האקלימי הפוסט־נורמלי", טוען פרופ' דני רבינוביץ, מחבר הספר "הנה זה בא: כיצד נשרוד את שינוי האקלים" וראש בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב. "ב־30 השנים האחרונות נמדדה בתל אביב עלייה של שלוש מעלות בטמפרטורות המינימום של אוגוסט. אנחנו רואים את העלייה הזאת במקומות אחרים, בתחנות מדידה שלא בלב מטרופולין. זה עולה בקנה אחד עם העובדה שהטמפרטורות בעולם עלו במעלה אחת".

המספרים מבלבלים: עלייה של מעלה אחת לא נשמעת כמו משהו שאפשר להתרגש ממנו.

"כשאומרים שהטמפרטורה עלתה במעלה וצפויה לעלות בעוד שתיים - יש לכך השלכות עצומות. כי במקומות מסוימים, למשל בקטבים, הטמפרטורה עלתה בחמש עד שש מעלות".

הגשם לא מחלחל

המגמה ההדרגתית של העלייה בטמפרטורות נושאת בחובה משמעויות נרחבות לאדם ולסביבה. מחקרים מראים כי להתחממות תהיה השפעה של ממש על בריאות תושבי כדור הארץ, על משק המים, על המערכות האקולוגיות וגם על הכלכלה הלאומית והעולמית. שינוי מורגש כבר מתרחש במשק המים בישראל. אומנם כמות המשקעים השנתית בארץ לא השתנתה בהרבה, אבל בשל אי־הסדר האקלימי שינה משטר הגשמים את אופיו לגמרי: מעשרות ממטרים צנועים שמגיעים בזרזיפים, אל לא יותר מ־10 עד 15 ממטרים שנעשו קצרים וממוקדים - וכל אחד מהם משמעותי: כמות גדולה של גשם שיורדת בזמן קצר ולא מחלחלת למאגרים ולמחזור המים. מאחר שהרוב המכריע של המים הזמינים בישראל - 75% - מקורו במי גשם, כל שינוי קטן במשטר הגשם הוא קריטי.

המחסור במים עלול, למשל, להוביל לפגיעה ביבולים החקלאיים. הנה, מאז אפריל לא ירד גשם בצפון הארץ - שמונה חודשי בצורת - והחקלאים מודאגים מהיבולים הדלים. "בתחילת 2008 נגרם משבר מזון חמור בגלל שלוש שנות בצורת רצופות במערב התיכון של ארה"ב ובאזורים שונים ברוסיה ובאוקראינה - המקומות שבהם מגדלים הכי הרבה דגנים", מספר פרופ' רבינוביץ. "אחרי שלוש שנים כאלה הצטמקו מאגרי המזון האסטרטגיים בארה"ב והגיעו אל מתחת לקו האדום, ומשנודע הדבר בציבור נרשמה עלייה מיידית והיסטרית במחירי המזון.

"רוב האנשים מהמעמד הבינוני במדינה מתועשת - עלייה בשיעור של 30% במחירי המזון לא תשבור אותם. אבל אם את חיה בסין או במצרים מ־200 דולר בחודש, שרובם מופנים לרכישת אוכל, בצורת כזאת יכולה להפיל משפחות ולמוטט ממשלות. זה משהו שקורה ועוד יקרה - כי יהיו עוד שנות בצורת ועוד רצפים של בצורת".

שדה חקלאי ליד אשקלון. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

וזה, כמובן, לא הכל: העלייה בטמפרטורות מי הים התיכון (שלוש מעלות בארבעת העשורים האחרונים) גורמת לפלישת מיני דגים שלא נראו כאן. היא משפיעה על תכולת הלחות באוויר, וזו מביאה לעלייה בעוצמת הגשמים ומאפשרת למי הים המלוחים לחדור אל אקוויפר החוף. היא גם מובילה לבעיות בריאות ומשפיעה על מאזן ההגירה הבינלאומי.

על פי הנתונים שפרסמו בינואר נאס"א ומינהל האוקיינוסים והאטמוספירה (NOAA) האמריקאי, שנת 2015 הייתה החמה ביותר מאז החלו המדידות ב־1880. למסקנות דומות ומדאיגות הגיעו גם מרכזי מדידה במדינות נוספות. ההסכמה הכמעט גורפת היא שההתחממות הגלובלית היא תוצאה של פליטה מלאכותית של גזי חממה, בעיקר של פחמן דו־חמצני ומתאן.

"אנחנו לוקחים מתוך האדמה נפט, גז או פחם ושורפים אותו לשם הפקת אנרגיה, לתחבורה או לחימום ולשימושים אחרים", מסביר ד"ר ערן ברוקוביץ', המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "תעשיית בשר הבקר, למשל, פולטת המון מתאן לאוויר. מדובר בגז חממה שגרוע יותר מהפחמן הדו־חמצני. הגזים הללו יוצרים כעין שמיכה על כדור הארץ, וקרינת השמש, המנסה לחזור לאטמוספירה אחרי שפגעה בכדור הארץ, לא יכולה לעשות זאת, כי היא כלואה בפנים".

ההכחשה התחלפה בייאוש

במשך שנים היו המדענים חלוקים בדעותיהם בשאלה אם ההתחממות הגלובלית היא תוצאה של מעשה ידי אדם או שמדובר בשינויים אקלימיים טבעיים. כיום מעטים חושבים שהטבע אומר את דברו. "בשום נושא לא היה קונצנזוס כמו בשינויי האקלים", מבהיר ד"ר ברוקוביץ'. "ההוכחות והמודלים הם כל כך טובים וברורים, עד שאי אפשר לחלוק עליהם".

אין ספק שבמשך שנים כולנו - מהמנהיגים ועד האדם הפשוט - חיינו בהכחשה. "יש לנו רציונליזציות שונות: אמרנו שזה לא קורה, שאין לנו שליטה על האירועים האקלימיים, שאלה מחזורים של הטבע, שזה קורה לאט מאוד ולאנשים שגרים רחוק מפה", מונה פרופ' רבינוביץ את הסיבות. "כיום אצל רוב האנשים הנאורים כבר אין הכחשה, אולם היא התחלפה בייאוש. ברור שמדובר בשינוי סיסטמי מהמצב שהתרגלנו לראותו כמובן מאליו. זה מפחיד אותנו מאוד. אלא שהחלון בין ההכחשה לייאוש - שמאפשר איזושהי פעולה - הולך ומצטמצם. יש הרבה דברים שאפשר לעשות".

אז מה עושים? בנושא שינויי האקלים יש שתי גישות משלימות: מניעה והסתגלות. המישור הראשון הוא הפחתת פליטות גזי החממה באמצעות הקטנת צריכת האנרגיה ומעבר למקורות אנרגיה מתחדשים ומזהמים פחות, כמו אנרגיית השמש והרוח. כל זאת כדי למנוע את העלייה הצפויה של ארבע עד שש מעלות ולהסתפק בעלייה מתונה יותר, של שתי מעלות. התהליך השני, שאותו יש לעשות במקביל, הוא פעילות של היערכות, הסתגלות והתאמה. השינוי כבר פה, הטמפרטורות כבר עלו, עכשיו צריך לדאוג שהתוצאות לא יהיו הרסניות.

בצורת, אילוסטרציה. צילום אביר סולטן פלאש 90

ההסתגלות הזאת היא מנת חלקן של כל מדינות העולם. "בין שזו מדינת איים שצריכה להגביה את עצמה כדי שלא להיעלם אם יעלה מפלס הים בחצי מטר, ובין שזה מקום שצריך להתגונן מפני מחסור במזון - או הסתגלותן של מדינות אפריקה לתנאי יובש קיצוני - זה משהו שידרוש הרבה התארגנות וכסף", מסביר פרופ' רבינוביץ. "אחד מהנושאים שעולים באופן קבוע בוועדת האקלים הוא היחס בין מדינות הדרום - מדינות שיסבלו יותר, והכי קשה להן לעזור לעצמן כי הן עניות וקטנות - לבין מדינות הצפון, כמו קנדה, רוסיה וסין, שחלקן יסבלו פחות ואולי אפילו ירוויחו מהמצב. אלה מדינות שיש בהן שטחים קפואים שכיום אינם בשימוש, ובעקבות העלייה בטמפרטורות יהפכו לאזורים שיהיה אפשר ליישבם ולעבדם".

גם החלק הראשון, המניעתי, הוא בעיקרו כלכלי. "צריך להבין שהטכנולוגיות שיכולות לגרום לנו לפלוט פחות פחמן דו־חמצני קיימות", מבהיר פרופ' רבינוביץ. "לא צריך לפתח אותן, הן פועלות. הבעיה היא שכדי לחולל את השינוי הזה דרוש כסף, ויש תאגידים שמרוויחים משריפת דלק - או שהם בעלי שדות הנפט, הדלק והגז. בעלי המאה שנמצאים בצד הלא־נכון של המפה מעכבים את מה שאפשר וצריך לעשות".

אחד מבעלי המאה הללו הוא דונלד טראמפ נשיא ארה"ב הנבחר, שאמר במהלך מסע הבחירות שלו: "ההתחממות הגלובלית היא המצאה של הסינים". טראמפ צפוי למנות לתפקיד ראש הסוכנות להגנת הסביבה את מיירון איבל, מכחיש ידוע של שינויי האקלים. "הם מפיצים את העמדות הללו, משום שהם קשורים לתאגידים שיש להם מה להפסיד", מסביר פרופ' רבינוביץ.

בשורות מדאיגות מטראמפ

באופן אירוני, הבחירה בטראמפ אירעה בשבוע שבו אושר הסכם פריז ההיסטורי. על ההסכם חתמו נציגי 195 מדינות מרחבי העולם, ובו הן הכירו בהתחממות הגלובלית כאיום מובהק על האנושות והתחייבו לצמצם את פליטת גזי החממה כדי לעצור את התופעה. לפי ההסכם, כל מדינה יכולה להחליט כיצד היא תתרום את חלקה במאמץ העולמי. עליה לקבוע יעד הפחתה לאומי ואת התוכנית ליישומו. אולם אם טראמפ יממש את איומו וייסוג ממעמד החתימה, ההסכם כולו עלול להתמוטט.

גם ישראל חתמה על ההסכם, אבל לדעת המדענים מדובר בהיקף נמוך ובתקצוב חסר. "אצלנו היה טוב יותר בתחילת העשור, עם הקצבה של כ־2 מיליארד שקל לתוכנית לאומית להפחתת פליטת גזי חממה. כשהיה יאיר לפיד שר האוצר בוטלה ההקצבה, ונשארנו עם 330 מיליון שקל על פני כמה שנים. זו בדיחה", אומר פרופ' רבינוביץ. "ישראל מקדישה 0.07% מהתקציב לשינויי האקלים, לעומת מדינות האיחוד האירופי, שמקדישות לזה 4% מהתקציב. צריך הרבה נחישות פוליטית ויכולת פעולה ומעוף, והן לא תמיד קיימות במערכת הפוליטית".

על פי הדוח שהגישה ישראל על בסיס החלטות הסכם פריז, היעדים הלאומיים לשנת 2030 הם צמצום צריכת החשמל בשיעור של 17% לפחות, ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בהיקף של 17% לפחות וצמצום הנסיעה ברכבים פרטיים בהיקף של 20% לפחות. מדענים רבים טוענים כי לא רק שמדובר בנתון נמוך לעומת מדינות מערביות, אלא נמוך במיוחד במדינה שבה זורחת השמש במרבית ימי השנה.

דונאלד טראמפ. צילום: רויטרס

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד להגנת הסביבה קיבל, משנת 2013 ואילך, את תוצרי מרכז המידע לשינוי אקלים. עבודה זו בוצעה תוך התייעצות נרחבת עם מדענים, נציגי הציבור ונציגי הממשל. עם זאת, התחומים המושפעים משינויי האקלים הם רחבים יותר, ונדרש בשלב הבא לשתף את כל משרדי הממשלה. לשם כך התכנסה ועדה בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה (הנוכחי והקודם) להצגת ההתקדמות ולכתיבת דגשי ההיערכות הנדרשים במשרדים השונים. שלב איסוף החומר הסתיים, וכעת אנו מטייבים את דוח ההמלצות אשר יימסר לשר להגנת הסביבה בקרוב, ובהמשך לממשלה".

לא פחות ממאה מדענים ואנשי ממשל מהארץ עבדו כבר ב־2010 על תוכנית לאומית להיערכות לשינויי אקלים, לפי החלטת ממשלה. אלא שהיא לא באה לידי ביטוי. "יצרנו תוכניות פעולה של רוב משרדי הממשלה, וכבר הייתה התחלה של כתיבת הצעת מחליטים", מסביר ד"ר ברוקוביץ', מכותבי התוכנית. "צריך שר שיתמוך בנושא וירצה לקדמו. אבל הם לא חושבים קדימה, וזה יעלה לנו ביוקר".

"אם לא ניערך, האסונות יהיו גדולים יותר", מוסיף ד"ר ברוקוביץ'. "למשל, אם יודעים שמזג האוויר קיצוני וצפויים גלי חום ויובש, וכן הסכנה לשריפות גדלה, צריך ליצור מראש אזורי חיץ מסביב ליישובים. אם אסלול כביש ליד הים ולא אחשוב שהים בעוד 20 שנה יעלה בחצי מטר, אצטרך לפרק את הכביש, וזה יעלה לי מיליארדים. ואלו רק שתי דוגמאות קטנות".

גם מרכז הידע שהקים המשרד להגנת הסביבה ב־2012 הפסיק את פעילותו לאחר שנתיים. "מעל כל במה, כשדיברתי בנושא היערכות השלטון המקומי לשינויי האקלים, אמרתי שאת ועדת החקירה צריך להקים כבר היום - וזה היה ב־2013", אומרת ד"ר אילון. "היה ברור שהאסון יגיע - בין שבצורת שריפה, בין שבצורת שיטפונות ובין שכמגיפה אפידמיולוגית, כלומר מחלות שנישאות ומתפשטות בשל שינויי אקלים. האסון הבא כבר קרה, ועצם העובדה שאין תוכנית לאומית להיערכות לשינויי אקלים - אין לי שום מילה אחרת לכך חוץ מביזיון".

זו כנראה שאלה של תקציב.

"כל ההמלצות שעסקו בהן המומחים לא מדברות על השקעות עתק או על מגה־התארגנויות. יש בישראל מערכים שבנויים לעתות חירום. אם בתוך תוכנית העבודה יהיו היערכויות למצבים שכאלה, זה כל מה שצריך. לא צריך בהכרח תקציבים, אלא להבין את הדברים ולהטמיע את הנהלים. כל ההמלצות של הצוותים היו מצב שבו כל הצדדים מרוויחים, ובכל מקרה כדאי ליישם אותן. למשל - הבנייה הירוקה טובה להפחתת גזי החממה וטובה להיערכות לשינויי האקלים. אם נצמצם את צריכת הדלקים ונשתמש באנרגיות מתחלפות, גם נצמצם את פליטת גזי החממה וגם נשפר את איכות האוויר שלנו".

למדינה קטנה כמו ישראל יש מה לתרום לעולם בנושא צמצום פליטת גזי החממה?

"כן, סף התרומה של ישראל הוא פרומיל, אבל התועלת שהמשק יכול להפיק מכך שיופחתו גזי חממה, בעיקר על ידי התייעלות אנרגטית, הוא רב. גם ברמה של האדם הפשוט, לא רק ברמה לאומית: לכבות את המזגן כשאתה יוצא מהחדר, להשתמש בתאורה חסכונית, להחליף מערכות מיזוג ישנות ביעילות, להשתמש בתחבורה הציבורית במקום ברכב הפרטי. כל הדברים האלה תורמים ליעילות האנרגטית ומפחיתים את זיהום האוויר המקומי, עוד לפני הסיוע הגלובלי. בואו ניקח את האיום ונהפוך אותנו להזדמנות".