ראשי ערים ורשויות מקומיות מעדיפים להימנע מלעסוק בחינוך לדמוקרטיה. כך עולה ממחקר שערכה גלי שפיגל־כהן, ויוצג היום בכנס דב לאוטמן לחינוך, שותפות ודמוקרטיה, בשיתוף קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה. שפיגל־כהן, עורכת מחקרים איכותניים בנושאים חברתיים ופסיכותרפיסטית, בדקה אם השלטון המקומי יכול להוות מנוע לקידום החינוך לערכי הדמוקרטיה בהיעדר הנחיה מוצהרת ממשרד החינוך לקדם תכנים אלה. במסגרת המחקר נערכו 35 ראיונות עומק, מתוכם 20 עם ראשי עיריות ומועצות אזוריות, שבעה עם מנהלים של אגפי חינוך ושלושה עם סגני ראשי עירייה המחזיקים בתיק החינוך.
התברר שראשי הרשויות רואים חשיבות רבה בחינוך לדמוקרטיה, אך חושבים שזהו תפקידו של משרד החינוך וכי אין להם מנדט לעסוק בנושא. “יש נושאים בחינוך שתופסים מקום מרכזי ברבות מהרשויות המקומיות, כמו התנדבות, גיוס לצה”ל, שם הם נמדדים”, הסבירה שפיגלֺ־כהן. לדבריה, “איכות החינוך בעיר היא איזשהו מדד להצלחת ראש העירייה, אבל בנושא חינוך לדמוקרטיה, הדבר נחשב כחיצוני לתוכנית משרד החינוך, אפילו כ’תוספת’". לדבריה, החינוך לערכי דמוקרטיה נתפס כנושא טעון ורגיש בחברה הישראלית, היכול להביא להתנגשויות וקונפליקטים: “זה לא נושא פופולרי, והוא עלול לעורר התנגדות. ראשי ערים רוצים שיהיה שקט”.
עוד עולה כי שלוש מתוך 28 רשויות בהן נערך המחקר מקדמות ומממנות בהיקפים שונים תוכניות העוסקות בערכים של דמוקרטיה. בעיר אחת בלבד הוקצה תקציב גדול לחינוך לדמוקרטיה כסעיף קבוע בתקציב, ובין היתר נבנתה תוכנית נרחבת לכל בתי הספר העירוניים העוסקת בערכים של דמוקרטיה ודיון בכיתות בסוגיות מעוררות מחלוקת.