"זה בלון ששנים היה צריך להתפוצץ", מספר אחד מחבריו לחיי הלילה של אלון קסטיאל, לאחר שמעצרו הוארך היום (רביעי) בחשד לתקיפה מינית של מספר נשים במסגרת בילויים, בעיקר במועדונים השייכים לו, תוך שהוא מנצל לכאורה את כוחו כבעל השפעה וקשרים. "אני מרגיש חמלה כלפי קורבנותיו, הוא אדם לוקה בנפשו, וכל כלב בא יומו", הוא מציין בפניי. אבל על השאלה למה הוא לא אמר כלום לאף אחד - הוא לא ידע לענות. והאמת היא שגם אני, כי לבושתי הגדולה גם אני ידעתי ולא אמרתי כלום. כרגע אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא, ונכון שיש לדון אדם לכף זכות וכל זה, אבל זה יכול לקרות לכל אחת בכל מקום
את קסטיאל הכרתי לראשונה לפני כחמש שנים, דרך שותף שלו לעסקי הנדל"ן. התרשמותי הראשונה ממנו הייתה שהוא חנון על, אבל לא בסטייל של סופרמן, אלא מישהו לגמרי בלתי מזיק, על גבול הא-מיני אפילו. יחסית לשותפים החתיכים שלו בברים הוא היה המשקפופר, הנמוך ובגדול הגבר הכי פחות מושך בחדר (מלבד ייחוסו המשפחתי וכספו). מולי הוא היה סגור ונבוך, ובפגישתנו הראשונה הייתי מנומסת ולחצתי את ידו. הוא הסתכל עליי במבט חסר זימה והתעלם ממני לחלוטין, יש מצב שאפילו קצת נעלבתי – הרי כל אישה רוצה להרגיש מחוזרת.
ואז הוא הזמין אותי לצ'ייסר
התחושה הזו התחזקה כשהגענו לפתח מועדון ה- EPGB ההומה, בלי שום סיכוי להיכנס אליו. אז הוא הופיע שוב, מוקף באנשי הביטחון, עוקף את כל התור בקוליות שמנוגדת לחלוטין לחזותו המעט לחוצה. הוא הכניס את כולנו ראשונים, ולא היה לי קשה להבין שמדובר באדם עם השפעה גדולה. על הבר הוא היה מוקף נשים שחיבקו ונישקו אותו ואני הסתכלתי על הכל מהצד, מתרשמת.
ואז הוא הזמין אותנו לצ'ייסר. שתינו גם בירות, על חשבונו כמובן, אבל אלוהים חס עליי ובאותו לילה הוא פסח עליי. כנראה שלא הייתי הטעם שלו, אולי כי הוא ידע שאני עיתונאית, אבל מה שבטוח זה שאיתי כלום לא קרה, ולמזלי לא התעוררתי ערומה בביתו. ועדיין, בנות אחרות עטו עליו באותו הערב, ובתחום האפור והשתוי הזה של מה שנקרא "חיי לילה", לא ברור עדיין כיצד פעל קסטיאל ומתי סתם שיחק לו המזל.
"סף ריגוש גבוה"
החברים שלו, בעלי מועדונים וידידות קרובות, אומרים שהוא פשוט אדם עם דימוי עצמי נמוך, שמרגיש שהוא לא ראוי לאישה רגילה. אחרים אומרים שהוא סוג של גואל רצון, שיש לו סף ריגוש גבוה מדי, ומעדיף נשים שלא יכולות להתנגד לו, אבל מה שחשוב ומדאיג הוא שכולם ידעו ולא עשו דבר. ידעו ושתקו.
בן רוטשילד, שותפו למועדון EPGB אמר שזה "סיפור מאד עצוב ואני מקווה שהאמת תצא לאור במהרה", ואילו ירון טראקס, מבעלי הבלוק, המועדון הראשון שהרחיק את קסטיאל ממנו, אמר: "ברגע שקיבלנו תלונה אלון הורחק, אבל אולי במקומות אחרים בהם היה שותף פחדו להרחיק אותו. זה אפשרי".
ותיקת המתלוננות סיפרה על תקיפה שאירעה לכאורה לפני מספר שנים, הרבה לפני תקופת הזוהר והפרסום של איש חיי הלילה. "אני חושבת שהסם הזה מעורר הרבה ספקות", היא אומרת. את הדברים האלה היא סיפרה לי כבר בשנת 2012, אחרי שפרסמתי כתבת לילה קלילה על קסטיאל ועל הזוגיות החדשה שלו אז עם הזמרת אפרת גוש.
"אני שונאת אותו"
"אני שונאת אותו" היא כתבה לי וסיפרה שניסתה להגיב באתר ו"העזה" לכתוב: "משקה אהוב - צ'ייסר וויסקי עם סם אונס לבחורה על הבר". הטוקבק הזה אפילו לא אושר ובעיתון ביקשו הוכחות מעבר לעדות, כי זה לא מספיק. איש לא הפנים אז את מה שהיא אמרה, איש לא הקשיב, איש לא האמין. לא מספיק. גם לא אני - חברתה הטובה. הרי הכרתי אותו ולא האמנתי, ואני כל כך מצטערת.
אנחנו יכולות לשים על פנינו מסיכה קשוחה, ללבוש חליפה ולנעול עקבים ועדיין להיות מותקפות וחשופות - לא משנה כמה את חזקה וחכמה ומודעת. למרות שאת פמיניסטית ולמרות שאת משכילה, יש מעין מנגנון כזה שבו את יכולה להיות משותקת בסיטואציה מינית, גם אם את האתלטית הכי טובה בעולם ומחזיקה במדליה בג'ודו או בתואר בקרב מגע. והכי נורא, ההאשמה העצמית שאיכשהו במהלך הדרך הפנמנו אותה כל כך עד שאפילו כשחברה טובה מספרת לנו שנאנסה אנחנו לא עושות כלום מלבד להציע לה לעשות דיאטה כדי להעלות את דימוי העצמי ולהתחזק לקראת הדייט הבא. משטרה? זה בכלל לא במשוואה.
אז במשטרה אמנם מקווים כי נשים נוספות יתלוננו נגד קסטיאל במידה והוא פגע בהן מינית, אבל בינינו - לקום אחרי לילה של בילוי, להגיע לקצין משטרה ולומר לו שיצאתי עם בחור וקמתי מטושטשת זה כמו לומר לשוטר תנועה שעשית תאונה כי נהגת שיכור. האשמה תמיד תהיה אצל הנפגעת.
מה שבטוח הוא שגם אם יוכיחו שהיה שם סם אונס וגם יוכיחו שלא, שום תירוץ לא מסיר את אחריותו של אדם ולא מזכה גבר מעונש על ניצול בדרך הכי מעוותת, סליזית, מושחתת ורקובה שחיי הלילה התל אביבים שאנחנו כל כך מתגאים בהם יכולים לייצר. אולי כעת, סוף סוף, משהו ישתנה.