כזכור, קצב (71) הורשע בדצמבר 2010 בשני מעשי אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית. ועדת השחרורים של בתי הסוהר אישרה ביום ראשון שעבר את בקשתו לשחרור מוקדם, והוא שוחרר לאחר שהפרקליטות החליטה לא לערער על ההחלטה. "אנו מגיעים למסקנה כי בשלה השעה להורות על שחרורו של האסיר וכי תוכנית הרשות לשיקום האסיר - יש בכוחה לאיין את מסוכנותו ויש לראות בה המשך להליך הטיפולי הנוסף שעבר האסיר בכלא", נכתב בהחלטת ועדת השחרורים. "חברי הוועדה התרשמו שהאסיר עבר כברת דרך משמעותית מאז הוועדה הראשונה, הרים את הכפפה, נטל את היד שהושטה לו על ידי גורמי הטיפול בכלא והשכיל לעשות בה שימוש. האסיר מבין היום את משמעות מעשיו ואת חלקו בהם, מבין את תחושת הפגיעה של הנשים ומצר על הצער שגרם להן".
החלטתה של ועדת השחרורים ספגה ביקורת רבה על רקע העובדה שקצב לא הודה מעולם בעבירות שבהן הורשע ולא הביע חרטה על מעשיו. מעמדו החוקי של קצב בשנתיים הקרובות יהיה "אסיר ברישיון". המשמעות היא שכל פעולותיו יפוקחו בידי הרשות לשיקום האסיר, ויחולו עליו שורה של הגבלות: איסור לטוס לחו"ל בלא אישור של שירות בתי הסוהר, איסור להתראיין באמצעי תקשורת, מעצר בית החל מ־22:00 בלילה ועד 6:00 בבוקר למחרת ואיסור לעסוק בכל תפקיד שבו יימצא ביחסי מרות וכפיפות עם נשים. "הוא ילמד בבית מדרש בקריית מלאכי כל יום, הוא ישתלב בטיפול קבוצתי פעם אחת בשבוע, ויקבל גם טיפול פרטני אחת לשבוע", אמר עורך דינו של קצב, ציון אמיר, ל"מעריב". אם תוכנית השיקום לא תקוים במלואה, הרי שניתן יהיה, לפחות תיאורטית, להחזירו לכלא.
עם אילו אתגרים מנטליים ייאלץ להתמודד קצב? "לפי מיטב הבנתי, קצב התחיל מהכחשה גורפת, הוא היה קורבן בעיני עצמו, וזה שהוא הולך להליך של שיקום - זה מראה שהוא כנראה יצא מהעמדה הזאת", אומרת אתי רחמים, קרימינולוגית שיקומית שמתמחה בשיקום עברייני מין. "בתהליך הזה הוא יצטרך לקחת בסופו של דבר אחריות למעשים. טיפול במכחישים נעשה רק למי ששואל שאלות, ושצצים אצלו ספקות".
לטענתה של רחמים, תהליך השיקום לא יהיה פשוט. "אנשים מתייחסים לשיקום כאילו מדובר באיזה תהליך פשוט, והם לא מבינים על מה מדובר", היא אומרת. "זה מפרק את הנפש לגמרי, לא כל אחד בוחר ללכת בנתיב הזה: יש הרבה שמעדיפים ישיבה בכלא".
לא משחק סכום אפס
קצב כבר החל לעבור את תהליך שיקומו בבית הכלא, מה שהקל על ההחלטה לשחררו. בין היתר, הוא השתתף בסדנה של שירות בתי הסוהר למען אסירים מורשעים בעבירות מין שמסרבים להכיר במצבם. אבל את העבודה האמיתית קצב אמור להתחיל כעת. קצב שייך, כאמור, לקבוצה שנקראת "עברייני מין מכחישים", כלומר, אלו שעדיין משוכנעים בחפותם ואינם מודים במעשים שבגינם הורשעו. האתגר במקרה הזה הוא כפול: קודם כל להוציא את עבריין המין מהמקום הקורבני שבו הוא מצוי, ואחר כך לתת בידיו כלים שימנעו ממנו לפגוע פגיעה נוספת. כדי שזה יקרה, העבריין צריך לעשות לא מעט שינויים.
"השלב הראשון בשיקום הוא לגרום להם להבין את הפליליות של המעשים שלהם, את הנזק שהם גרמו בפגיעה", מסבירה ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. "זה מה שקצב בעצם החל לעבור כבר בכלא לפני כמה חודשים. אדם שלא מכיר בעוול שהוא עשה - לא יוכל להשתקם. אני שמחה שהתעקשו איתו שלפחות את השלב הזה הוא יתחיל. שחרור מוקדם הוא פריווילגיה, לא זכות יסוד, וזה לא מובן מאליו שמשתחררים מוקדם כמו שקצב קיבל שחרור מוקדם. זה יכול לקרות רק אחרי שמבינים את חומרת המעשה ומתנצלים גם בפני הקורבנות, שזה משהו שהוא חשוב לנפגעות".
קליין לא מתרשמת מכך שקצב החל את הליך השיקום כבר בכלא. "הוא עשה את זה הרבה בגלל ההתנגדות של ועדת השחרורים לשחרור שלו", היא טוענת.
בניגוד לעמדת רבים מחבריה במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, רחמים דווקא חושבת שוועדת השחרורים דווקא עשתה מהלך נכון כששחררה את קצב לפני הזמן. "אפילו אם הכניסה שלו לשיקום היא בשביל לרצות את הוועדה, טוב שזה קרה וטוב שהוא שוחרר", היא אומרת. "זה היה כמו לדרוך על גופה. הוא פחות מעניין אותי. מעניין אותי אם הנפגעות עברו שיקום. אין שום קשר בין שיקום הקורבנות לבין שיקום הפוגעים. המדינה והחברה צריכות לעשות את שני הדברים במקביל: כשמקלים במשהו על הפוגע, זה לא אומר שפוגעים במתלוננות, והפוך: כשמקשים על הקורבן, זה לא אומר שמסייעים למתלוננת להשתקם. אין קשר בין התהליכים בכלל. זה לא משחק סכום אפס. לא משנה מה קצב יעשה, זה לא יפתור את הבעיות של המתלוננות. החברה והמדינה צריכות לסייע להן בזה, אבל זה לא קשור למה שיקרה לקצב".
אף שרחמים לא מכירה את המקרה של קצב באופן אישי, היא מנסה בתור קרימינולוגית לאפיין אותו. "יש המון דברים שהוא צריך לעבוד עליהם", היא אומרת. "נראה שהוא נרקיסיסט. יש לו בעיה של שיכרון כוח, חוסר גבולות. זה איש שרוצה ליהנות ממה שיש בלי לחשוב בכלל על דברים אחרים, על מה זה גורם לאנשים אחרים, ועל איך זה משפיע על הסביבה שלו. זה לא רק מה שעשה למתלוננות, אלא מה שהוא עשה למשפחה שלו, למדינה שלו".
למה מה שכל כך ברור לכולנו - כל כך קשה לו להבין?
"יש לו קווי אישיות מאוד נוקשים שלא זזים מילימטר, הוא לא מסוגל לשחרר שום קפיץ כדי להתחיל להתניע את השינוי. אבל בכל זאת נראה שזז אצלו משהו".
עם מה הוא צפוי להתמודד?
"שיקום משמעו להיכנס למקומות הכי קשים שלך. זה לא רק העבירות שבהן הוא הורשע. זה אומר לחשוב: ‘אלוהים ישמור מה עשיתי אולי למי שלא התלוננה נגדי’. זה אומר לגייס את גורמי התמיכה שיש לך ולחשוב איך לשפר את עצמך".
עבירה מורכבת
השחרור של קצב הוא גם הזדמנות לבחון את האופן שבו ניתן השיקום לעברייני מין בישראל. "יש הרבה מאוד עבריינים שחוזרים לקהילה לפני שעברו הליך של שיקום וממשיכים לפגוע", אומרת קליין. "גם כאלו שלא שוחררו שחרור מוקדם, אלא ריצו את כל תקופת המאסר שלהם. הפיקוח על עברייני מין לא מספק - רק מי שנמצא ברמה בינונית ומעלה מקבל את הפיקוח הזה. לדעתי כל עבריין מין צריך פיקוח".
אומנם בשנים האחרונות חל שינוי במגמה שלא להחזיר לרחוב עברייני מין שלא עברו שיקום, אבל המצב רחוק מלהשביע רצון. "יש הרבה חוסרים", אומרת קליין. "התוכניות חדשות, ולא כולן נכנסו לתוקף. לצערי הרב, רק השבוע הוגש כתב אישום נגד גבר שישב בכלא, שוחרר ואפילו שהיה תחת פיקוח - יצר קשר עם קטינים והמשיך לפגוע. יש בעיות של תקציבים, ויש גם בעיה שזו עבירה מורכבת. יש פוגעים מסוגים שונים, ולכן המאמץ השיקומי צריך לענות על כל הרצף, וכך נוכל לוודא שעבריינים לא יחזרו לפגוע בקורבנות".
"אין מספיק קבוצות טיפוליות", טוענת רחמים. "יש מקום לכמה מאות בודדות של עבריינים, כשבפועל יש בחברה הרבה יותר דרישה. זה אומר שעבריין מין משתחרר ורוצה להשתקם, אבל הוא צריך לחכות. זה לא מספיק נגיש. זה לוקח המון זמן. חובה להתאים את הטיפול לבעיה שיש לעבריין. לחברה יש אינטרס לעזור להם אם רוצים שלא יפגעו שוב".
אחד הדברים הקשים ביותר עבור עברייני מין הוא תגובת הסביבה ותחושת הבושה שמרגיש מי שהורשע בביצוע עבירת מין. "אני מתמודד עם זה כל יום, דקה־דקה", מספר ירון. "זה מעבר לכל ההתמודדויות האחרות של אדם שביצע עבירה. ברור שזה מקשה על ההתמודדות".
ירון הודה במעשה שלו מיד בהתחלה. "עוד לפני שהתלונה הוגשה, מיד לאחר המעשה, הבנתי שיש בעיה מאוד קשה ושאני מסוכן", הוא מספר. "זה נכון שהיו נסיבות בחיים שלי שנקשרו במעשה שביצעתי, למשל שהתמודדתי עם מחלה קשה של אבא שלי במקביל, אבל זה לא שינה את זה שאת האחריות למעשה הייתי צריך לקבל כבר בהתחלה".
הייתי מוכן לעמוד היום מול זו שפגעת בה?
"כבר אמרתי את זה בבית המשפט שכן. אני מוכן לעמוד מולה. הייתי רוצה להגיד לה שאני מצטער ושאני משתקם ושאני עובד על זה שזה לא יקרה עוד פעם. אבל אני עדיין לא שם, ויש לי עוד דרך לעשות".
תהליך השיקום של ירון כולל פגישות אישיות עם משקמת, שבמהלכן הוא מנסה לבדוק מה הביא אותו לביצוע המעשה שבו הוא הורשע. "בזכות השיקום שאני עובר, נקבע שרמת המסוכנות שלי ירדה לנמוכה" הוא מספר. "חשוב לי לוודא שאני לא אחזור על המעשים. יש לי עוד דרך ארוכה עד לשם, אבל זו המטרה. היום אני מכיר את עצמי טוב יותר ומודע לגורמי הסיכון שלי ומשתמש בכל המערכת שתומכת בי".
לדברי רחמים, יש בעיה מאוד קשה עם השיקום בתוך הכלא. "מאוד קשה להיכנס להליך שיקומי בתוך הכלא, זה מאוד מורכב", היא אומרת. "מי שנידון לתקופות מאסר קצרות לא יוכל להיכנס לשיקום בתוך הכלא. חוץ מזה, צריך לעבור תהליך קבוצתי, ולא כל אחד מסוגל להיחשף כך בפני חבריו לתא. יש בזה אלמנט מאוד מפחיד. מי שבא מתוך הפחד שלו, אנחנו מפספסים אותו".
מהרשות לשיקום האסיר נמסר בתגובה: "הרשות לשיקום האסיר מפעילה קבוצות טיפוליות לאסירים משוחררים במגוון נושאים, בין היתר לאסירים אשר נשפטו בגין עבירות מין. הקבוצות מונחות על ידי אנשי מקצוע מנוסים ומומחים בתחומם ונחשבות בעלות יעילות גבוהה בהפחתת מסוכנות. הרשות לשיקום האסיר משקיעה תשומות רבות בשיקום עברייני מין, מתוך מחויבות ואחריות לחברה, ותמשיך לעשות כן גם בתחומים נוספים הקשורים בשיקום אסירים".