רותי משולם בת ה-58 מאשדוד נפטרה לאחר שסבלה מאירוע מוחי בערב חתונת בתה, מורן, ולא זכתה לצעוד איתה לחופה. בכך, הפך היום שהיה אמור להיות השמח ביותר בחייה של הכלה, לאחד מהימים הכואבים והעצובים בחייה. דקות ספורות לפני טקס הקידושין התמוטטה רותי ופונתה לבית חולים שיבא, ובהמשך נקבע מותה. בנה של רותי ואחיה של הכלה, שי משולם, שיחזר היום (שלישי) בשיחה עם "מעריב-אונליין" את הרגע בו נפלה אמו וסיפר על הניסיון לשמור על מצב הרוח במהלך החתונה, ההסתרה מהאורחים, האשפוז עצמו וההבנה כי האם לא תשרוד את הפגיעה הקשה.
"אמא שלנו החלה להרגיש לא טוב כשבועיים לפני החתונה. הייתה לה דלקת בכתף, היא חשה חולשה והיו לה סימנים שנראו כמו שפעת. הלכנו לרופא ושם נתנו לה אנטיביוטיקה. ביום החתונה היא היתה עם אחותי במהלך הצילומים. אחותי יצאה בשעה 14:00 לקבל את שמלת הכלה שלה, ואני אבא ואמא נשארנו בבית להתארגן בעצמנו. הגענו לאולם בשעה 18:45 ומורן הצטלמה עם אמא".
"כשהגענו לאולם, אמא, אני ואבא עלינו לחדר ההתארגנות של החתן והכלה להגיד לכולם שלום. ברגע שנכנסנו לחדר, אמא ראתה את מורן יפיפייה עם שמלת הכלה ואת החתן שלה, היא אמרה שלום לכמה אנשים ולאחר כמה רגעים התלוננה על סחרחורת ואמרה שהיא לא מרגישה טוב. השכבנו אותה על הספה, הוצאנו את מורן מהחדר ואחותי הבכורה דקלה כרעה ברך מול אמא וניסתה להבין איך היא מרגישה. דקלה ראתה מבט ריקני ומבולבל ושצד ימין של אמא מתחיל להישמט. גם יד ימין של אמא נשמטה ואחותי הבינה שלא מדובר בהתרגשות או במשהו קל, אלא באירוע מוחי".
"ידענו מה קורה, הכלה לא הבינו את חומרת המצב"
הפינוי לבית החולים היה מהיר מאוד: "באותו הרגע התקשרנו לאמבולנס שבמקרה היה ליד האולם והגיע תוך מספר דקות. אבא שלי, החברה שלי אחותי דקלה, המשפחה של החתן ואני ידענו מה קורה - אבל לאחותי הכלה רק אמרנו שהיא לא מרגישה כל כך טוב. גם למוזמנים אמרנו שאמא חשה לא טוב. אחותי הבינה שמשהו קרה, אבל היא לא הבינה את חומרת המצב. שלחנו את אמא עם בן הדוד שלנו צביקה לבית החולים וזה אפשר לנו שקט נפשי. אחותי סומכת עליו לגמרי וזה איפשר לה להישאר באירוע שלה".
"שיר החופה התנגן, אך נאלצו לעצור את הטקס"
במשך השעתיים עד לחופה עצמה היו בני המשפחה בקשר טלפוני עם בן הדוד צביקה, עדכנו אותו על מחלות קודמות של האם וענו לשאלת הרופאים. "כשהתנגן השיר של החופה נאלצו לעצור את הטקס לכמה דקות כדי שאבא ייתן לרופאים מספר פרטים על אמא. החופה עברה בסופו של דבר בשלום, אחותי צעדה עם אבא שלי. היו לה רגעים של התרגשות ושל שמחה מהחתונה ורגעים אחרים של עצב עם אמא שלנו רותי, זה היה לא פשוט".
"אמא שלי אהבה אהבת נפש את בחיר ליבה של אחותי, יגאלי, וחיכתה לרגע הזה. כשאחותי הבינה שאמא לא לידה באירוע החשוב הזה היא היתה כואבת נורא", הוסיף האח. בבית חולים זיהו קריש דם במוחה של האם ונתנו לה מדללי דם. "בדקות הראשונות היא הרגישה יותר טוב והגיבה לסביבה. היא ידעה איפה היא, אמרה מה השם שלה ושהיא פונתה מחתונת הבת שלה. הרופא הסביר לה את מצבה ואמר כי היא עברה אירוע מוחי קשה, ואז היא היתה מבולבלת. צביקה שאל אם כואב לה משהו והיא אמרה שהדבר היחיד שכואב לה זה שהיא לא נמצאת בחתונה של מורן".
מאותו הרגע, מצבה של האם החמיר והיא סבלה מלחץ דם גבוה, משם קראו לכל בני המשפחה להגיע ולומר שלום אחרון. "אבא שלי הגיע לבית החולים באמצע החתונה ואחרי החופה יחד עם אורה, דודה שלי. כשאבא הגיע, אמא כבר היתה מורדמת. הם היו בבית החולים ואנחנו קיבלנו טלפון שאנחנו צריכים להגיע לשם כל המשפחה יחד. הבנו שמצבה לא טוב ושחלה הידרדרות. כולנו הגענו, גם מורן הגיעה לבית החולים בבגדי כלה ומאופרת. סיפרו לנו שעשו עוד בדיקת סי.טי וגילו דימום שהתפשט במוח. היינו שם עד חמש לפנות בוקר, ואז אמרו שמנקזים את הדם שלה ומקווים לשיפור".
"המצב היה חמור, רק המכונות החזיקו אותה"
וכך, כשהאם לבושה עצמה בשמלת האירוע ומאופרת, טיפלו בה הרופאים. מצבה הוגדר תחילה כיציב, ובני המשפחה שבו לביתם. חמש שעות לאחר מכן, קראו שוב לבני המשפחה להגיע לבית החולים. ביום שלאחר מכן, לקראת חצות, הובהר כי רות סובלת מקריש דם במוח שלא נוקז וכי האונה השמאלית שלה נפגעה לחלוטין. בשלב זה החלו קרוביה להיפרד ממנה באופן סופי. "המצב היה חמור, רק המכונות החזיקו אותה. היא הייתה מונשמת ומורדמת וכל אחד מאיתנו נכנס ונפרד ממנה בדרכו שלו".
על רגע המוות הקשה סיפר האח: "אבא שלי ואני נשארנו לישון בבית החולים וכולם התפזרו לבתים. בבוקר התאספנו כולנו וב-9:30 אמרו לנו שאמא במוות מוחי. היא הלכה לעולמה ב-10:37 בבוקר יום שישי, נאספנו סביבה והשמענו לה את השיר 'רותי' של אריק איינשטיין, ניגנו גם את שיר הכניסה לחופה של אחותי 'גיטרה וכינור' של אריק איינשטיין", נזכר האח וסיכם: "כולם אהבו אותה כל כך".
הכלה נפרדה: "היא הלכה מאיתנו מאושרת"
הכלה הטרייה והבת האבלה מורן סיפרה גם היא בשיחה עם "מעריב אונליין": "אמא הלכה מאיתנו כשהיא אישה מאושרת. היא נפטרה כשכל ילד עם הקן שלו, כולנו עם בני זוג והיא אפילו זכתה לנכדה. היא הלכה לעולמה שלווה, שקטה ומאושרת והיא המשיכה לתת ולתרום גם אחרי מותה באיברים שתרמה לארבעה אנשים שלא הכירה".
להלווייתה של האם הגיעו למעלה מאלף איש. במותה, הצילו איבריה של רותי ארבעה בני אדם: שתי כליות נתרמו והושתלו במטופלים בבתי החולים בילינסון ובשיבא, כבד הושתל במטופל בהדסה וריאות במטופל בבילינסון.