הפערים נמשכים: לפי דוח שפרסמה היום (שלישי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא ההוצאה הפרטית לתלמיד עבור שירותי חינוך ב-2013, משק בית בחמישון ההכנסה העליון הוציא 819 שקלים בחודש, פי 4.5 מזה של משק בית בחמישון ההכנסה, שהוציא 180 שקלים בחודש. בנוסף, ההוצאה הממוצעת בחודש של משקי בית בחמישון ההכנסה העליון עבור פעילות לאחר שעות בית הספר, הייתה גדולה פי 10 מההוצאה של משקי בית בחמישון ההכנסה התחתון - 382 שקלים לעומת 36 שקלים.
בשנת 2013 למדו בבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים למעלה מ-1.4 מיליון תלמידים - 72.1% בבתי ספר בפיקוח ממלכתי, 13.3% בבתי ספר בפיקוח ממלכתי-דתי ו-14.6% בבתי ספר בפיקוח חרדי, כאשר חלקם של התלמידים הערבים עמד על 33.9% מסך התלמידים בפיקוח הממלכתי.
בשנה זו עמדה ההוצאה הפרטית לתלמיד של משקי בית על 379 שקלים בממוצע בחודש - כ-74% מהסכום הוצא באופן ישיר עבור התלמיד ו-26% הוצא כחלק מסך ההוצאה של משק הבית עבור שירותי חינוך. כמו כן, ההוצאה הפרטית לתלמיד הממוצעת בחודש עבור תלמידים עמדה על 353 שקלים לתלמידי חינוך יסודי, 426 שקלים לתלמידי חטיבת ביניים, ו-396 שקלים לתלמידי בתי הספר התיכוניים. בפילוח למגזרים ניתן לראות כי ההוצאה הפרטית לתלמיד הממוצעת בחודש עבור תלמידים יהודים, עמדה על 502 שקלים בפיקוח הממלכתי, 420 שקלים בפיקוח הממלכתי-דתי ו-321 שקלים בפיקוח החרדי, לעומת 158 שקלים בלבד עבור תלמידים ערבים.
חבר ועדת החינוך, ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), התייחס לכך ואמר כי "משרד החינוך מקבל היום ציון נכשל על המטרה הכי חשובה שלו - מתן הזדמנות לכל תלמיד מכל רקע. במקום לצמצם את הפערים בחינוך מערכת החינוך מנציחה אותם ומטפחת מנגנונים שגורמים להם כמו שיטת המצ'ינג שמותירה את הישובים החלשים מאחור ותשלומי ההורים. אפשר לדבר עד מחר על מצוינות בפריפריה, כל זמן ששם מקבלים פי כמה וכמה פחות אי אפשר לצפות לתוצאה שונה מבחינת השאלה לאן כל אחד מגיע".
פרופסור יורם הרפז מהמכללה האקדמית בית ברל, ציין גם הוא את הפערים על רקע כלכלי: "נתוני הלמ"ס משקפים מצב שנמשך שנים ארוכות מדי. בבתים של תלמידים במעמד כלכלי גבוה יהיו תמיד תנאים ללמידה, לילד יהיה חדר ללמוד בו, תהיה אווירה לימודית בבית, ההורים יציגו מודל חי של אנשים משכילים ולכן באופן טבעי הילד יגדל להיות משכיל יותר ובעל הישגים לימודיים גבוהים לעומת תלמיד ממעמד כלכלי נמוך. לכאן צריכה להיכנס לתמונה מערכת החינוך הציבורית, שצריכה לפצות על הפערים הללו בין תלמידים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה לגבוהה".
לדבריו, "מערכת החינוך צריכה לדאוג לבניית תקציבים על בסיס מפתחות פרוגרסיביים, שתהיה העדפה תקציבית מתקנת, לדאוג שיגיעו מורים טובים לפריפריות גיאוגרפיות מוחלשות, לדאוג להעצמה של התלמידים הללו ושל המורים שלהם. יש לעודד את המורים המקומיים לכתוב תוכניות לימוד מותאמות לאוכלוסייה המוחלשת כדי לתת להם כלים להצליח ולהגיע להישגים, שיצמצמו את הפערים".