"חיים בתוך מסך": הסכנות הבריאותיות האורבות לבני הנוער

במסגרת עבודתה נתקלת ד"ר שלומית שכטר-עופר, מנהלת שיר"ן (שירות ייעוץ רפואי לנוער) של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה, בבני נוער רבים שלא מצליחים לישון באופן סדיר או בנערות שפיתחו הפרעות אכילה. העובדה המפתיעה היא שבחלק גדול מהמקרים הסיבה לכך היא התמכרות למסכים. "ככל ששעות המסך מרובות יותר - כך גם ההתמכרות לריגוש המסך גדלה", היא מסבירה.

"נוצר מצב שבני נוער הולכים לישון עם הטלפון במיטה או עם המחשב פתוח, ואז כל כניסה של הודעה או וואטסאפ מיד מעירה אותם. הם לא הולכים לישון בחדר שקט וחשוך, אלא נרדמים עם המסכים דולקים, בין אם זה טלוויזיה, מחשב או סמארטפון. לאחרונה, למשל, פגשתי כמה בני נוער שתיארו בפני מצב שבו הם ערים ברצף יומיים כי הטלפון לידם. כל כניסת הודעה מעירה אותם, הם עונים לה, ואין להם הרגיעה הזאת שמאפשרת להירדם. הם פשוט לא מסוגלים לכבות את הטלפון, המחשב והטלוויזיה".

באילו תחומים בריאותיים נוספים ניכרת פגיעה?
"בקרב בני הנוער הללו רואים פגיעה גם בתחום התזונה בשל חשיפה לתכנים לא מבוקרים מבחינת האמינות שלהם. כלומר, חשיפה לתפריטים בלתי סבירים בעליל של 800 קלוריות ליום וגם חשיפה לאתרים של בנות עם הפרעות אכילה".

ד"ר שכטר-עופר מוסיפה שפעמים רבות החשיפה המוגברת גם פוגעת בערך העצמי של בני נוער. "הם חשופים לתכנים פורנוגרפיים, שיוצרים אצלם תחושה שהחיים האמיתיים נראים כמו בסרט פורנוגרפי", היא מספרת. "זה דבר שיוצר אצלם תסכול קשה, הם מרגישים פגומים. זה פוגע בדימוי העצמי שלהם וגם בתפקוד המיני התקין שלהם".

השבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת, שיחל היום, נועד להעלות את המודעות לסכנות הטמונות בהתמכרות למסכים. רבות מהסכנות הללו, כאמור, הן גם בריאותיות. "מרגע היוולדו ועד גיל שבע מעביר ילד 1/7 מהחיים שלו מול מסכים", אומר ד"ר גדי ליסק, דוקטור לפסיכולוגיה קלינית, מתמחה בפסיכופיזיולוגיה יישומית וביופידבק ואחראי תחום השפעת מסכים על ילדים בעמותת "נתיבי רשת", הפועלת להגברת המודעות הציבורית לשימוש נבון ומוגן באינטרנט ובמולטימדיה. "בגילאי 11־15 ילד ממוצע צובר מעל ארבע שעות מסך ביום, ועד גיל 18 בן נוער ממוצע מגיע לשבע עד תשע שעות מסך ביום, כשישראל היא מהמובילות בשעות המסך בעולם".

מה הסכנות הבריאותיות הטמונות בכך?
"ילדים שלא זזים נוטים למשקל יתר ונוטים להיות עם גוף חלש יותר. חוסר תנועה גורם גם לירידה בצפיפות העצם. גיל ההתבגרות זהו הגיל שבו צריך להקפיץ את צפיפות העצם למקסימום, זה חשוב בעיקר אצל נערות, ואילו כאן קורה בדיוק ההפך. הישיבה הממושכת הזאת וחוסר פעילות גופנית יכולים לגרום לירידה בצפיפות העצם בגיל מאוד צעיר, מה שיקדים בכ־20 שנים את תופעת האוסטאופורוזיס (דלדול עצם – א"ש) אצל נשים בעתיד. כמובן, יש גם מגוון בעיות אורתופדיות הקשורות ליציבה, ועלולות להיות גם בעיות ראייה. כיום קוצר ראייה מופיע כמגפה בקרב בני נוער. בנוסף, כיום אצל ילדים ונוער רואים לחץ דם גבוה לקבוצת הגיל שלהם, מה שלא ראינו לפני כמה שנים. יש גם כאבי ראש לא מוסברים, סחרחורות ולפעמים גם כאבי בטן. כמו כן, טלפון שילד מחזיק בכיס שלו מעלה את הסיכונים לבעיות פוריות בעתיד, וטלפון שילד משוחח בו ומחזיק אותו ליד הראש יכול גם לגרום בעתיד לסרטן".

 המתכון לבריונות רשת

גם חוסר שינה הוא, כאמור, נחלתם של המכורים למסכים. "הפרעות שינה גורמות לפגיעה במערכת החיסונית, לפגיעה בהורמון המלטונין", מסביר ד"ר ליסק. "כמו כן, חוסר שינה כרוני גורם לילד להתנהג כמו בהפרעת קשב. זהו בעצם ביטוי למתח כרוני שהמסכים יוצרים. מנתונים שנאספים רואים ששעות מסך רבות גורמות גם לפגיעה בוויסות של הורמון האינסולין ולהופעת סוכרת".

במסגרת עבודתו נתקל ד"ר ליסק בלא מעט מקרים שממחישים את הסכנות הטמונות בהתמכרות למסכים. "הגיע אלי ילד בן תשע המאובחן כבעל הפרעת קשב", הוא מספר. "הוא היה אימפולסיבי, אגרסיבי בבית הספר, לא מכין שיעורי בית. התברר שכמעט את כל השעות אחרי בית הספר הוא מבלה בביתו עם משחקי וידאו. כמובן, האלימות של המשחקים גם מוסיפה לבנייה של מתח. בניתי לו תוכנית של הפחתת זמן מסך והפחתה דרסטית של משחקי וידאו מהירים, ובתוך שלושה שבועות חל שיפור מאוד בולט בכל ההתנהגות שלו. מבית הספר התחיל להגיע פידבק יותר חיובי, בבית הוא נהיה יותר רגוע, התחיל ללכת לישון מוקדם יותר ולקום ערני יותר. היה גם נער בן 15 שהגיע עם טיקים (תנועות לא רצוניות – א"ש) בפנים, לא רגוע ועם חרדת מבחנים. הפחתת זמן מסך גרמה אצלו להפחתת הטיקים ולוויסות טוב יותר לקראת המבחנים".

מקרה נוסף שד"ר ליסק זוכר במיוחד הוא של ילד בן עשר, שהיה מיוזמתו מגיע בלילה למיטת הוריו כדי לישון עמם, כי הוא לא יכול היה להישאר לבד. "הפחתת זמן המסכים גרמה לילד בתוך כמה שבועות להפסיק לבוא להורים. הוא היה יותר רגוע, והמתח הכרוני והחרדות פחתו אצלו", הוא מספר.

ד"ר ליסק מסביר שההתמכרות למסכים היא למעשה התמכרות כימית. "הדופמין, חומר במוח, מופרש יותר בעת חשיפה לגירויים מהירים במסך, כמו משחקי וידאו למשל. החומר הזה יוצר תחושת היי בגוף, ולזה מתמכרים", הוא אומר. "ההתמכרות למסכים גם פוגעת ביכולת קבלת ההחלטות, יכולת זיהוי הטעויות ותחושת האמפתיה לזולת. היא גם גורמת לאגרסיה ולאימפולסיביות, וזה בדיוק מה שצריך כדי להפוך לבריון רשת. כלומר, אנחנו במו ידינו הופכים את הילדים שלנו לבריוני רשת. כמו כן, המסכים גם יוצרים ילדים יותר דיכאוניים שיכולים גם להגיע לניסיונות התאבדות".

איך אפשר לשלוף את הילדים מהמסכים?
"קודם כל, לא לקנות סמארטפונים לילדים קטנים. כמו כן, לדאוג שלא יהיו מסכים בחדר של הילד - לא טלוויזיה, לא מחשב. שהכל יהיה בחדר אחר בדירה. זה כבר מהלך שמשפר בהרבה את המצב. בזמן נסיעה במכונית, למשל, לא לתת לילד לשחק עם מסכים. במקום זאת שיסתכל החוצה בחלון. ההורים צריכים כמה שיותר לספק פעילות אלטרנטיבית לילדים, וגם הם עצמם צריכים לקחת אחריות. להראות לילדים שגם הם מפחיתים את זמן המסך, כי כיום ההורים הם דוגמה לא טובה".

אתה מאמין שאכן אפשר לחנך מחדש את הילדים?
"זוהי תופעה יחסית חדשה, בת שמונה שנים, שניתן לטפל בה וחייבים לטפל בה. יש פה מעין צונאמי שתוקף את הילדים בכל האספקטים של החיים שלהם וגם מוריד את החוסן שלהם להתמודדות עם כל תחומי החיים. ההורים, החברה ומערכת החינוך יוצרים כיום במו ידיהם דור חלש יותר מבחינה פיזית ופסיכולוגית. לכן, מוכרחים לשנות את המצב בשיתוף כל המערכות, ולא רק בדיאלוג בין הורים וילדיהם".

 סינון יעיל

"הסוד האמיתי לשינוי הסחף שקיים כיום הוא פיתוח הרגלים בריאים ומאוזנים לשימוש במסכים בגילים צעירים. כלומר, ברגע שילד מתחיל לגעת במסך, צריך להקציב לו זמן מסך", אומר יונה פרסבורגר, מנכ"ל עמותת "נתיבי רשת". "מבחינה בריאותית, ההמלצות של איגודי הרופאים המרכזיים בעולם הן שעד גיל שנתיים-שלוש לא יהיו בכלל מסכים לילדים. חשיפה למסך בגיל זה גורמת לעיכוב התפתחותי בעיקר לעיכוב שפה אצל ילדים. לילדים מעל גיל זה חצי שעת מסך ביום מספיקה, כאשר אצל בני נוער עד גיל 16 הגבול הוא שעתיים ביום".

פרסבורגר ממליץ להורים לנהל שיח פתוח עם ילדיהם בנושא זה. "צריך לדבר עם הילדים על ההשפעות השליליות של המסך על ההתפתחות שלהם ולקבוע כללים ערכיים של מה מותר ומה אסור בבית מבחינת תכנים", הוא אומר. "למשל, אם ילד משחק במשחק שבו צריך לערוף ראשים של דמויות, ההורים צריכים להציב גבולות ולהסביר שתוכן כזה לא נכנס לבית שלנו. אנחנו בעמותה גם מלמדים את ההורים איך לדבר עם הילדים. אנחנו מסבירים איך לשדר לילדים שהם יכולים לדבר על הכל עם הוריהם, ושאם יקרה להם משהו, יוכלו לספר להוריהם בלי החשש שיכעסו עליהם".

המלצה נוספת של פרסבורגר היא להשתמש בתוכנות יעילות שמסננות תכנים פוגעניים ו"להסביר לילד שהסינון לא נועד לחסום אותו, אלא למנוע מדברים פוגעניים להגיע אליו". "לפני כחצי שנה פרסמה העמותה, בשיתוף עם פורום ועדי ההורים היישוביים, דוח על מצב הסינון בישראל", מוסיף פרסבורגר.

"מתוצאות הדוח עולה כי רק שתי ספקיות אינטרנט מספקות סינון יעיל. העמותה פועלת לקדם סינון יעיל מול משרד התקשורת, עם ח"כ שולי מועלם, שלקחה על עצמה לפעול בכיוון זה, ועם איגוד האינטרנט הישראלי שמעוניין לקדם סינון יעיל בישראל".

פרסבורגר מנהל במסגרת תפקידו גם את הקו חם של עמותת "נתיבי רשת", שאליו מגיעות פניות של הורים שמתלוננים על בעיות הקשורות בצפייה במסכים. "התלונות הן בעיקר על חשיפת ילדים קטנים בגילאי 7-11 לפורנוגרפיה", הוא מספר. "זה כולל גם מקרים שילדים התחילו להתמכר לכך או לפגוע בילדים אחרים. לרוב, מדובר בפגיעות בתוך המשפחה, כשאחים גדולים פוגעים מינית באחים קטנים. כמו כן, יש לנו הרבה סיפורים של הורים לילדים בכיתות ה'-ו' על חרמות ושיימינג באינטרנט".

איך אפשר לעודד ילדים להפחית זמן מסך?
"צריך לעודד אותם לפעילות ספורטיבית, תנועות נוער, חוגים. צריך לתת להם מטלות בבית ולאתגר אותם, למשל, לבשל משהו לבד. להביא משחקים שיעניינו אותם, לגרום להפעיל את הידיים, שיבנו, שייצרו. כל זה חשוב להתפתחות הבריאה של כל ילד וגם מצמצם את הזמן מול המסך. עודף זמן מסך נמצא בעלייה מתמדת, כשאחוז גבוה של ילדים נמצאים כיום שש-שבע שעות ביממה מול מסכים שונים, ויש ילדים שאפילו יותר מכך. זה, כאמור, משפיע על הילד מבחינה בריאותית, התפתחותית, פסיכולוגית, וגם על יכולת ההתנהלות שלו. זה יוצר בעיות תקשורת מאוד קשות גם בתוך המשפחה וגם בין הילדים וחבריהם".

מה עושים כיום בעולם כדי לצמצם את התופעה?
"במדינות שונות פועלים להגביל שימוש של ילדים קטנים בסמארטפונים. בצרפת, למשל, המדיניות של בתי הספר היסודיים היא שלילדים לא יהיו סמארטפונים. גם בעמק הסיליקון, הנחשב מרכז ההיי-טק עולמי, מגבילים את הילדים בשימוש במדיה דיגיטלית. גם בישראל שר החינוך נפתלי בנט התגייס כדי לקדם את ההגנה של הילדים בעולם הדיגיטלי. ממש לאחרונה הגשנו לו הצעה למתווה לתוכנית לאומית, כדי לנסות לעצור את הצונאמי שקיים כיום".