רון יעקב בן ה-19.5 נרצח ביום שני באירוע הירי בנתניה יחד עם אביב בוארון. אמו, יהודית, סיפרה הבוקר (חמישי) לאילה חסון ב-103FM כי לפי מה שהיא הבינה, בנה נהרג ראשון. "הוא היה עם הגב לכיוון הגדר והם ירו לכיוון לתוך החצר. אני לא מכירה את המקום או את הילד שגר שם. הבנתי שרון הוזמן לברביקיו דרך חברים".
יעקב סיפרה כי המשפחה לא היתה בנתניה בעת הרצח. "אני, בעלי והילדה היינו באילת. התכוונו לחזור הביתה ביום שלישי, וביום שני בלילה, ב-00:30. שאלו אותנו אם אנחנו יכולים לחזור הביתה. "הרגשתי תחושה של אמא, תחושת בטן שמשהו לא טוב קרה. לא שמעתי כלום, אף גורם לא התקשר לא עדכן. לא משפחה לא חברים לא משטרה, לא בית חולים אף אחד".
מי התקשר אליכם?
"חברים של בעלי שאלו אם אנחנו יכולים לחזור הביתה".
ואתם לא שואלים למה?
"שאלנו למה והם אמרו שזה חשוב שנחזור. ואז בעלי אמר זהו לא צריך לשאול, צריך לחזור".
וכבר ידעתם שהיה אירוע בנתניה?
".לא ידענו כלום. לא נכנסנו לטלפון, לא פייסבוק ולא לשום דבר. לא ידענו כלום. יצאנו ברבע לשתיים לדרך לכיוון נתניה ובדרך התקשרנו לבן שלי והוא לא ענה. והתקשרתי לבן השני, נתנאל והוא אמר שהוא בבית חולים ושאח שלו נפצע ולא יודעים מה קרה. שהוא במיון ולא נותנים להיכנס. טסנו לנתניה".
איך בעלך מצליח לנהוג להתרכז בכביש?
"לא, לא, אולי 6-5 פעמים עצרנו בצד. לא יכולנו. זאת היה נסיעה של 20 שנה, לא יודעת איך הגענו. גיהנום, זה היה ממש גיהנום".
בשלב הזה אתם מנסים להתקשר למישהו אחר מלבד לנתנאל?
"לא. פשוט לא רציתי לשמוע כלום, לא רציתי לדעת כלום רציתי שהכל יהיה בסדר. פחדתי לשמוע משהו. רציתי להגיע בשלום ולראות שהכל בסדר שהילדים שלי בסדר. ואז הגענו לבית חולים, בסביבות השעה 5:00 ורצינו לדעת מה קרה. ואז רופא לקח אותנו לפרוזדור. אפילו לא הושיב אותנו או עשה לנו איזו הקדמה. שום דבר. אמר לנו שהבן שלנו רון מת מפצעים. שירו וזהו".
לדברי יעקב, "רצינו לראות אותו ואמרו לנו שכבר העבירו את הגופה לאבו כביר (במכון לרפואה משפטית). לשם לוקחים כשעושים נתיחה ואנחנו משפחה דתית, לא רצינו נתיחה. התקשרתי בדרך כדי לעצור את הנתיחה הזאת ואז הם אמרו שאין צורך להגיע. בגלל שהמשטרה דורשת נתיחה, צריך לגשת למשטרת נתניה ולהגיש בקשה לבית המשפט. עשינו פרסה ונסענו למשטרה. הצלחנו דרך רבנים לגרום שיעשו רק נתיחה חלקית רק של הפגיעה של הכדורים לא של כל הגוף".
יעקב אמרה כי לא שמעה את דבריו של אביו של אביב בוארון, הנרצח השני באירוע, שאמר שהוא רוצתה לסגור חשבון עם הרוצח. "לא שמעתי את האמירה. אני לא רוצה לסגור חשבון עם אף אחד. החשבון שלי זה מלמעלה השם עושה איתי חשבון".
למה?
"אני לא יודעת".
מה את יכולה לספר על רון?
"הוא היה כמו השם שלו. ילד שמח, נבון עם נתינה גדולה, ילד שאהב לתרום, לעזור. שום פעילות עבריינית. לא שמעתי שהוא עשה משהו רע למישהו או פגע מילולית במישהו".
ניסיתם לברר מה קרה?
"לא. בעלי באבל גדול הוא לא יכול אפילו לדבר. אנחנו ניזונים כאן משמועות של אנשים, שהילד שגר שם היה במעצר בית והיה מעורב שבוע לפני זה במשהו. ואז באו והתנקמו בכל מי שהיה שם. חשבו שזה אירוע משפחתי ואז ממש עשו טבח. זה ממש רצח, טבח שנאה. אני לא מאמינה שיהודי יכול לעשות דבר כזה. לא מאמינה שבן אדם עם מצפון יכול לעשות דבר כזה".
לדברי יהודית, אף גורם משטרתי לא בא ועדכן את המשפחה או הודיע לה מה קורה. "הבן שלי הוא עריק מהצבא, אבל אף גורם צבאי לא הגיע לנחם אותנו, להנציח אותו, להגיד מילה טובה. למה? כי הוא עריק מהצבא?".
על נסיבות עריקותו סיפרה: "רון רצה להתגייס לגבעתי, להיות לוחם. כל החברים שלו לוחמים. היתה לו מוטיבציה מאוד גדולה. יומיים לפני הגיוס הוא קיבל שיגדון, ולמרות זאת הוא נלחם בבקו"ם. הוא לא פינה את הבקו"ם עד שהוא קיבל תומך לחימה. הוא עבר את הקורס בבאר שבע ולאחר מכן הציבו אותו בגבול בצפון והיה אמור להמשיך עוד קורס וחיכה עד שהוא נשבר וזהו".