"פעם היו מגיעים מכל הארץ לרחוב נווה שאנן לקנות נעליים. איזה ויטרינות יפות היו כאן, היה גן עדן, אבל היום? יש בחנות סורגים ואני בין בעלי העסקים הישראלים הבודדים שנשארו ברחוב. רוב החנויות כאן בבעלות אפריקאים ובקושי רואים שלטים בעברית על החנויות". הדובר המיואש הוא רמי יעקובי, בעל חנות נעלי "הנסיכה" במדרחוב התל אביבי.
בשנים האחרונות אזור התחנה המרכזית הישנה, רק עשר דקות הליכה משדרות רוטשילד היוקרתיות, מכונה "בירת המסתננים" ומספרם מוערך ב־50־70 אלף איש, רובם גברים. מפעם לפעם מדווח על מעשי אלימות שמתרחשים בשכונה, אולם רק החמורים שבהם מגיעים לכותרות. למשל, המקרה שאירע ביום שבת. אסתר נחמן, קשישה כבת 80 תושבת שכונת שפירא, יצאה לטיול עם כלביה בשדרות הר ציון והותקפה על ידי מסתנן שניסה לאנוס אותה. הוא נעצר בזכות תושייתו של עובר אורח שהזעיק ניידת משטרה שהייתה במקרה בסיור במקום.
המקרה הזה הגיע לאתרי החדשות, אבל הקטטה ההמונית שהתרחשה באותו ערב בתחנה המרכזית הישנה לא צלחה את עורכי החדשות. עשרות אריתריאים השתתפו באירוע האלים, שגלש לעימותים ולזריקת אבנים על שוטרים ועל עוברי אורח. "זו לא המדינה שלכם", נשמעה אחת המתפרעות קוראת לשוטרים שהגיעו לעצור את המעורבים.
בעקבות האירועים החליטו תושבי דרום תל אביב לצאת שוב להפגנת מחאה, שכמוה כבר ארגנו פעמים רבות בעבר. מי שציפה לראות מאות תושבים בהפגנה סוערת, התבדה. הפעם פקדו את הפגנת המחאה רק כמה עשרות תושבים, במה שהוכיח עד כמה השתרש הייאוש של הישראלים המעטים שנותרו בלב התחנה המרכזית הישנה.
"אנחנו חיים כאן בתחושה של ייאוש וחוסר אמונה מוחלט בשלטון. מי שהיה יכול לברוח מכאן כבר מזמן הרים את הרגליים והלך, ונשארו כאן המבוגרים והחלשים", אומרת שפי פז, ממובילות "החזית לשחרור דרום תל אביב". ואומנם בפאתי נווה שאנן נבנו בניינים חדשים והגיעה אליהם אוכלוסייה ישראלית צעירה, אבל מרבית הדיירים בלב השכונה הם מסתננים. "אני מרגישה שאנו צועדים בנתיב ללא מוצא", נאנחת שפי. "רק שמישהו יקבל החלטה ויגיד לנו מה יהיה איתם: הם נשארים? הם עוזבים? כמה זמן אפשר לחיות ככה בחוסר ודאות?".
השקופים האמיתיים
החוק למניעת הסתננות נחקק בישראל כבר ב־1954 כדי להתמודד עם הפן הביטחוני של התופעה. בעקבות זרם המהגרים מאפריקה שנכנסו לישראל בדרך לא דרך החל מאמצע שנות ה־90, הוגשו שני תיקונים לחוק. ארגוני סיוע עתרו לבג"ץ והוא פסל פעמיים את התיקונים בנימוק שהם אינם חוקתיים וכי הם נוגדים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב־2015 הוגש החוק בפעם השלישית בצורה מרוככת, ובין היתר כלל קיצור משמעותי של משך השהייה במתקנים כדוגמת חולות, ושיפור התנאים של השוהים שם.
במקביל לתיקונים לחוק, מה שחולל את השינוי הדרמטי במספר השוהים הבלתי חוקיים הוא ההחלטה של ממשלת נתניהו הקודמת להקים גדר לאורך גבול מצרים. הגדר, שבנייתה הסתיימה ב־2013, בלמה כמעט לחלוטין את ההסתננות שהפכה לתעשייה, ויש הטוענים שאם היא לא הייתה מוקמת, כמיליון פליטים היו נכנסים בשערי ישראל.
על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בסוף שנת 2016 שהו בישראל 40,274 זרים שנכנסו לישראל דרך הגבול עם מצרים באופן לא חוקי, מתוך 64,318 זרים בסך הכל שנכנסו לישראל בשנים האחרונות ומוגדרים בחוק "מסתננים".
מרבית השוהים הבלתי חוקיים בארץ כיום הם מאריתריאה, ואין הכרעה לגבי המעמד המשפטי שלהם. לא ניתן לגרש אותם שלא מרצונם, מכיוון שלפי טענתם נשקפת סכנה לחייהם אם יגורשו לארץ מוצאם, זאת אף על פי שפורסמו לאחרונה דוחות שסתרו טענה זו.
מדינת ישראל מיישמת בשנתיים האחרונות את מדיניות "עידוד עזיבה מרצון", ולפיה מסתנן שיחליט לעזוב מרצונו החופשי יקבל כרטיס טיסה לכיוון אחד ומענק בסך 3,500 דולר. בשנה האחרונה יצאו כ־3,500 מסתננים מרצון, ועל פי תוכנית העבודה של משרד הפנים, במהלך 2017 אמורים לצאת כ־4,000 מסתננים מרצון וב־2018 הצפי הוא לכ־4,000 מסתננים נוספים שיעזבו את הארץ. במקביל, בשנת 2014 הוגשו 1,203 בקשות מקלט מצד אזרחי המדינה, ב־2015 הוגשו 3,586 בקשות, ובשנה האחרונה הוגשו 1,992 בקשות לרשות האוכלוסין וההגירה.
"אני שומע על מסתננים שעוזבים למדינות שונות, רבים לקנדה, אבל מבין שלנוכח הריבוי הטבעי הקיים לא נראה שינוי מהותי במספרם", אומר שלמה מסלאווי, יו"ר ועדת שכונת התקווה וחבר מועצת עיריית תל אביב. "ובכלל, 3,000 שעוזבים בשנה זה מספר נמוך מדי".
כמו רבים מתושבי השכונה, גם מסלאווי טוען להפקרת שכונות דרום העיר. "האכיפה לא מתבצעת כראוי", הוא קובל. "על עשרות אלפי מסתננים יש רק 35 עובדי אכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה. זה רציני? זו בדיחה. אין תיאום בין הרשויות. אם רשות האוכלוסין, משרד הבריאות, מס ההכנסה, העירייה, כיבוי אש ובתי המשפט היו פועלים ביחד ונותנים לכך מקום גבוה בסדר העדיפות שלהם, ולמשל בכל כמה שבועות היה כוח שפושט על עסקים ודירות עם חריגות בנייה ופיצולים ללא היתר, תאמין לי שהם היו מתייאשים ועוזבים".
"אם הממשלה באמת הייתה רוצה, היא הייתה מחוקקת חוק עוקף בג"ץ", אומרת מאי גולן, תושבת השכונה ומנכ"לית עמותת "העיר העברית". "אבל מישהו בממשלה כנראה לא רוצה ותושבי דרום תל אביב, שהם השקופים האמיתיים, ימשיכו להצביע לימין".
בעיה לאומית
גולן טוענת שכוחות השוק הם שיעשו את השינוי המיוחל. "אזור התחנה המרכזית הישנה עומד בפני מהפך נדל"ני", היא מסבירה. "מעורבים כאן אנשי עסקים וחברות גדולות שיבנו דירות יוקרה, ואז האזור כבר לא יהיה יותר החצר האחורית של תל אביב. להערכתי, המסתננים לא יצליחו לשכור דירות בעוטף תל אביב, כי התושבים לא יסכימו שיקרה אצלם מה שקרה אצלנו, ואז יהיה פיצוץ גדול והפוליטיקאים יעמדו בפני בעיה לאומית".
גם פז מלינה על הפוליטיקאים. "לפני הבחירות שרים וחברי כנסת עלו אלינו לרגל, בנו עלינו קריירה, אבל אחרי הבחירות הם נעלמו. איפה מירי רגב? נכון, היא עושה דברים חשובים כשרת התרבות, אבל מה איתנו?", היא תוהה. "עשו עלינו סיבוב". גם ראש העירייה, רון חולדאי, שהצהיר בעבר שהשוהים הבלתי חוקיים "לא יתאדו", מצליח להסעיר את התושבים, שבזמן ההפגנה נשאו שלטים בגנותו. "כשהגיעו לפני כמה שנים אוטובוסים ועליהם מסתננים, הוא היה צריך ללכת לראש הממשלה ולדפוק על השולחן ואם צריך להשבית את העיר".
כיום מרבית העסקים באזור התחנה המרכזית הם בבעלות אריתריאים: מספרות, חנויות בגדים, מכולות, פאבים ומסעדות ואפילו אולם אירועים. השילוט בשפת ארצם וכך גם התפריטים. בעוד עסקי הישראלים לא מתרוממים, אצלם שוקק חיים. כך למשל המעבדה לתיקון טלפונים סלולריים שמפעיל אחמד בחריין, שהגיע לארץ מדרפור לפני עשר שנים וקיבל אישור שהייה. המקום הקטן הפך למוקד עלייה לרגל, גם לישראלים. "למדתי לתקן טלפונים במצרים, משם הגעתי לישראל", הוא אומר. "אני לוקח מחירים טובים, אז הרבה ישראלים מגיעים אלי".
"הזרים משלמים שכירות גבוהה ולבעלי החנויות משתלם להשכיר להם", אומר יצחק עמרד, שחנותו שוכנת ברחוב בני ברק. "כבר הציעו לי 25 אלף שקל כדי להשכיר את החנות ולהפוך אותה לכנסייה, אבל אני לא מסכים. כאן זה ישראל ולא אפריקה. הם לא משלמים מס הכנסה, ואנחנו כן. להם לא רושמים דוחות, ולנו כן. וגם אם ירשמו, מה זה יעזור, הם ישלמו את הקנס? המדינה צריכה להעלות את המסתננים הלא חוקיים על אוטובוסים ומטוסים, ולהחזיר אותם הביתה. הם אומרים שנשקפת להם סכנה שם, אבל לנו נשקפת סכנה כאן".
"34 שנים אני גר ברחוב יסוד המעלה", אומר כלפיה אוחיון, בן 67 שיצא להפגין השבוע. "פעם היה כאן טוב, אבל היום המצב קשה. אתה יודע, נלחמתי בתעלת סואץ במלחמת ההתשה, אבל גם אז לא פחדתי כמו שאני מפחד היום, בשכונה שלי".