עד סוף השבוע אמור הצוות הבין־משרדי של משרדי האוצר והבריאות להגיש את מסקנותיו באשר לחוק ביטוח סיעוד ממלכתי, אבל המסקנות לא נראות באופק. הרפורמה היחידה שעליה הכריז האוצר בסוף השבוע נוגעת לחיזוק הרגולציה על ביטוחי הסיעוד הפרטיים בלבד ולא עוסקת בצורך החברתי הבהול של יותר ממיליון וחצי משקי בית בישראל – ביטוח סיעוד ממלכתי. אז מה קורה למי שלא היה מבוטח או למי שפוליסת הביטוח הסיעודי שלו תמה?
בשבוע האחרון פנה ז'ק אזולאי לאגודה לזכויות האזרח, שמובילה בשנים האחרונות את קואליציית הארגונים למען סיעוד ממלכתי. ז'ק, בן 73, הוא אחד מחמשת ילדיה של כמיל בת ה־97 שאושפזה במוסד סיעודי בנס ציונה לפני חודשיים.
עלות האשפוז של אמו היא 15,500 שקל לחודש, שמתוכם אמורה לקבל המשפחה סיוע ישיר ממשרד הבריאות, אחרי חישוב הכנסותיהם של כל ילדיה, בגובה שליש מהעלות – כ־5,000 שקל. את שאר המימון אמורה המשפחה להשיג מהשכרת ביתה של כמיל שנכפית עליהם הלכה למעשה ומכספי הפנסיה והחסכונות שלהם עצמם.
"מתבייש בממשלה"
"אף על פי שאמא כבר מוכרת כסיעודית ואף שעברנו את כל הניירת הסבוכה והענקית, עדיין לא קיבלנו את הקוד המיוחל של משרד הבריאות שמאפשר סבסוד עבור האשפוז הסיעודי שלה. מה שכן, את קצבת הסיעוד שהיא הייתה זכאית לה כל עוד הייתה בבית, הביטוח הלאומי מיד ביטל לאחר שאשפזנו אותה. כך שנשארנו בלי שום תמיכה של המדינה".
לדבריו, "הממשלה לא רואה אותנו. אנחנו כמו עצמים דוממים בעיניה. עבדתי עשרות שנים ושילמתי מסים. מדוע אמי שגידלה ילדים שהם מלח הארץ צריכה ליפול עול על הילדים? אני מתבייש בממשלה".
עו"ד גיל גן מור, מנהל היחידה לזכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח, מסביר שהמקרה ממחיש עד כמה הביורוקרטיה במערך הקיים פוגעת בזקנים הסיעודיים. "המטרה של הרפורמה לסיעוד ממלכתי היא לשפר את מצבם של הסיעודיים, אבל חייבים גם לייעל תהליכים ביורוקרטיים. כיום בני המשפחה נאלצים להתרוצץ בין משרד הבריאות, ביטוח לאומי וקופות החולים, ואנחנו דורשים שגוף אחד בלבד ייתן את השירות, או שלכל סיעודי יהיה מנהל מקרה שיכיר את המערכת ויוכל לפתור בשבילו בעיות".