המתקפה הכימית של צבא אסד באדליב שבסוריה, שהובילה למותם של למעלה ממאה אזרחים, בהם ילדים, זעזעה את ישראל והעלתה בקרב הציבור את השאלה אם הממשלה יכולה לסייע מבחינה הומניטרית במקום לתת למעצמות הגדולות להתערב במלחמת האזרחים העקובה מדם אצל השכנים מהצפון.
אולם האזרחים כבר נרתמים לסייע, ועל פי הערכות של מומחים בתחום גיוס התרומות, הישראלים תרמו עד כה למעלה משני מיליוני שקלים לסיוע לפליטים בסוריה, ביוון ובאירופה, וטונות רבות של ציוד נתרמו והועברו לסוריה ולירדן. מספר לא מבוטל של יוזמות אזרחיות צצו בארץ בשנים האחרונות לסיוע לסורים: מתרומת כסף ל"הקסדות הלבנות", ארגון מתנדבים סורי המחלץ פצועים והרוגים מבין ההריסות; דרך תרומות לארגון הישראלי "הסורים על הגדרות", פרויקט סיוע המעביר ציוד וכסף לרכישת ציוד לפליטים ולעקורים בתוך סוריה; ועד לתפילות המוניות לשלום בסוריה.
כמו כן, לפחות חמישה ארגוני סיוע, הכוללים מתנדבים ישראלים רבים, פועלים למען הפליטים ברחבי העולם. גם מדינת ישראל כגוף רשמי נרתמה לנושא, ומאז פרוץ המלחמה, לפני כשש שנים, היא מטפלת באלפי פצועים סורים בבתי החולים בצפון.
עם המתנדבים למען הסורים שמעבר לגבול נמנים גם עשרות בני נוער, שלא יכלו להישאר אדישים לנוכח המראות הקשים. "נמאס לי מאלו ששולחים אותי להתנדב בישראל", אומר בני בן ה־17 מכיתה י"ב באזור המרכז, שמעדיף שלא אנקוב בשמו המלא. "לא תמיד עניי עירך קודמים".
בחודש דצמבר האחרון, אחרי שנחשף לתמונות הזוועה מסוריה, התגייס בני לאסוף תרומות וציוד עבור הילדים שמעבר לגבול. "פניתי לחברים, לקרובי משפחה והשתמשתי בדמי כיס ובכסף שהרווחתי מעבודות שעשיתי", הוא אומר. "הכל נתרם לארגונים כמו 'הסורים על הגדרות', ולציוד שהעברנו לבית החולים זיו, שם שמעתי שמאושפזים פצועים מסוריה, בהם ילדים".
איך הגיבה המשפחה ליוזמה שלך?
"המשפחה הקרובה ממש התגייסה לעזור. את כולנו התמונות האלו זעזעו. אנחנו ממש לא מצביעי שמאל במשפחה, רחוק מזה. אבל זה לא קשור. הרגשנו שאי אפשר לשבת בשקט בצד בזמן שדברים כאלו קורים. ההורים גייסו את הרכב המשפחתי להסעות, והבית שלנו הפך מחסן לציוד שנאסף".
כמה כסף גייסת?
"קרוב ל־10,000 שקל".
אמרת לי שהרבה אנשים "שולחים" אותך להתנדב בישראל. לא חשבת לתרום את הכסף הרב שגייסת למטרות בארץ?
"אני מתנדב גם בארץ, זה לא סותר. כאן יש ממשלה מתפקדת ויש מוסדות רווחה, בסוריה אין כלום. אנשים מתים שם בכל יום. זה בכלל לא מצב בר השוואה. העולם חייב להתגייס עכשיו כדי לעשות מה שאפשר. אני לא רוצה להסתכל אחורה בעוד עשר שנים ולחשוב שלא עשיתי כלום. אני מעדיף לעשות אפילו מעט ולא לשבת בצד".
יש עוד משהו שאתה חושב לעשות למען הפליטים הסורים?
"אני רוצה להתנדב עם ילדים פליטים, למשל ביוון או בסרביה, אבל אני צעיר מדי עבור רוב הארגונים. בינתיים אני ממשיך לעקוב ולהיות מעודכן, ומקווה מאוד שהמלחמה הזו תיגמר לפני שאגיע לגיל שבו אני יכול להתנדב. התמונות של ילדים שמתו מגז רק מחזקות אותי בידיעה שאנחנו עושים את הדבר הנכון".
ההתנדבות הזו שינתה משהו בתפיסה שלך?
"אולי את המחשבה שכל מי שמעבר לגבול הוא אוטומטית אויב שלך ושאסור לעזור לו. במקרה של סוריה חינכו אותנו שהם האויב, ודווקא מתוך ההתנדבות שלי הבנתי כמה חשוב לא לתת לזה לעצור אותנו. אולי אפילו יותר בגלל שהם היו האויבים שלנו".
"העולם הוא בית"
במרץ 2017 דיווחה סוכנות הפליטים של האו"ם כי מספר הפליטים שברחו מסוריה עולה על חמישה מיליון. שלושה מיליון פליטים ברחו לטורקיה, למעלה ממיליון הגיעו ללבנון ובין 670 אלף ל־1.3 מיליון איש עשו את דרכם לירדן. כחצי מיליון איש נהרגו במלחמה וכשני מיליון נפצעו, ו־6.3 מיליון סורים שנותרו בסוריה נעקרו מבתיהם. זאת מתוך אוכלוסייה שבשנת 2014 מנתה כ־17 מיליון איש.
רוני אור, תלמידת י"א מתיכון הרדוף בצפון הארץ, גייסה יחד עם שתי חברות נוספות את כל תלמידי בית הספר שלה למען העקורים הסורים. "הכל התחיל בשיעור חברה ואקטואליה בכיתה לפני כארבעה חודשים", היא מספרת. "המחנך שלנו סיפר על מה שקורה בסוריה, וחשבנו מה אנחנו כישראלים יכולים לעשות כדי לעזור. אני ושתי חברות החלטנו לקחת את הפרויקט לידיים שלנו ולגייס כסף למען ארגון 'הסורים על הגדרות'".
ביחד עם חברותיה לכיתה שירה עקביה וירדן סחייק, עברו השלוש בכל הכיתות בבית הספר, הציגו מצגת וחילקו מעטפות ורודות לכל התלמידים, תוך שהן מסבירות שכל תרומה בכל סכום תתקבל בברכה. "בחרנו במעטפות בצבע ורוד כי רצינו משהו שמסמל תקווה, אופטימיות, עתיד", היא מסבירה.
כמה כסף אספתן?
"12 אלף שקל. העברנו לארגון והיינו איתם בקשר, ואנחנו ממשיכות להתעדכן לגבי מה שקורה שם".
נתקלתם גם בתלמידים שלא רצו לתרום לסורים?
"רק במקרה אחד שבו אמרו לנו שלא רוצים לתרום לערבים. מלבד זה בית הספר מאוד תמך בנו ועודד אותנו. אנחנו לא מנסות להציל את העולם ולא נוכל להפסיק את המלחמה בסוריה, אבל אנחנו יכולות לעזור כמה שניתן".
לא רק תלמידי תיכון מתנדבים על מנת לסייע. תלמידי כיתה ה' בבית הספר גבריאלי בתל אביב בחרו בהצבעה דמוקרטית לקיים יום התרמה ומכירת עוגות למען הפליטים ביוון. "בעבר הילדים קיימו יום התרמה למען צער בעלי חיים ורצו להתנדב שוב", מספרת אודליה אביבי, מחנכת הכיתה. "קיימנו דיון בכיתה ועלו כמה מטרות, ובהצבעה הילדים החליטו להתרים למען פרויקט שמסייע לבני נוער במחנות הפליטים ביוון. הייתי בעד. הסברתי להם שמה שעבורם הוא מובן מאליו, כמו בית ספר וחינוך, לבני הנוער האלו ממש לא.
"הילדים הכינו בעצמם שלטים, הדפיסו תמונות וחילקו מטלות ביניהם, כמו מי יביא שולחן ומי יביא עוגות. ביום שבת רוב התלמידים מהכיתה הגיעו לכיכר הבימה והתרימו את העוברים והשבים. הייתה היענות יפה מאוד, והם גייסו למעלה מ־2,000 שקלים למטרה. אחת המורות בבית הספר שלנו לוקחת חלק פעיל בפרויקט והיא הגיעה לכיתה כדי להודות להם על התרומה ולהסביר מה ייעשה עם הכסף".
מה אמרו ההורים על היוזמה של ילדיהם?
"ההורים בעניין. קיבלתי הרבה מיילים שמודים על היוזמה המבורכת. יש גם כאלו שאמרו ש'יש עניים גם בישראל', אבל זו לא הגישה שלי. מבחינתי, העולם הזה הוא הבית של כולנו, וכרגע אין ספק שלפליטים הרבה יותר קשה. ההורים צריכים להתגאות בילדים שלהם על ההתנדבות הזו, שאין לי ספק שאינה הפעם האחרונה".
"חלק ממשהו גדול"
בחודש דצמבר האחרון נרתמו חניכי תנועת הנוער העובד והלומד למבצע רחב היקף שכונה מבצע "חום אנושי" ונפתח בעקבות תמונות הזוועה מחלב. במסגרת היוזמה נפתחו ברחבי הארץ 15 מוקדים, שאליהם התבקש הציבור הרחב להביא ציוד למען הפליטים הסורים. מיון הציוד נעשה על ידי מתנדבים מכל רחבי הארץ והועבר לאזרחים עקורים בסוריה. כ־100 טון ציוד נאספו והועברו במהלך המבצע.
זו הפעם השלישית בארבע השנים האחרונות שבה הנוער העובד והלומד, בשיתוף תנועת דרור ישראל ו"הוועד למאבק ברצח עם", יוצאים במבצע לאיסוף ציוד לעקורים סורים. "לדעתי יש שלוש סיבות להיענות המסיבית", אומר ברק סלע, דובר הנוער העובד והלומד. "אחת היא החברה הערבית, שמתגייסת לנושא ומובילה אותו. ראינו בכל המבצעים אזרחים ערבים שקנו ציוד חדש בכמויות והעבירו דרכנו. הם מובילים את המבצעים האלו ומגיע להם כבוד על כך. הסיבה השנייה היא הקרבה הגיאוגרפית. קשה להתעלם מהעובדה שזה קורה מהצד השני של הגבול המשותף. הסיבה השלישית היא ההיסטוריה שלנו. לא ניתן לעמוד מנגד אל מול מראות כאלו".
איך הצלחתם לאסוף כל כך הרבה ציוד?
"הייתה היענות רחבה מצד הציבור. החניכים נרתמו, הוצאנו הודעה לעיתונות ומילאנו אולמות שלמים. יש לנו כבר תשתית, עמוד פייסבוק, אתר אינטרנט, וזה הקל על ההיערכות. זו הפעם השלישית שאנחנו יוצאים במבצע כזה. ב־2014 היינו לדעתי הראשונים לצאת במבצע איסוף, וגם אז ההיענות הייתה מרשימה".
איך אתם יודעים שהציוד אכן מגיע ליעדו?
"מסיבות של חיסיון לא אוכל לפרט, וגם לא ניתן לנקוב בשם הארגון שעמו אנחנו נמצאים בקשר. אבל אנחנו יודעים שהציוד מגיע ליעדו. יש כיום בסוריה מיליוני עקורים שזקוקים לו".
"הפצנו את הבקשה בקרב החניכים שלנו והייתה היענות עצומה", מספר גם עומר גבאי, תלמיד כיתה י"א ומדריך בקן הגבעה הצרפתית, שלקח חלק במבצע. "במשך ימים מיינו בגדים, גזרנו תגיות כדי לא להסגיר את מקום הייצור, ארזנו ושלחנו. עבורי זה היה מאוד חשוב לקחת חלק במבצע כזה. הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול, משהו שמקדש את החיים ומסייע לאנשים שעוברים זוועות".