חסרי מנוח: איך ניתן למנוע מבני הנוער לסכן את חייהם?

בזמן ששלושת הצעירים שטבעו בכנרת בשבוע שעבר – נחמן איטח, איתמר אוחנה ולירון כראדי – עדיין הוכרזו כנעדרים, התמקמו מצלמות הטלוויזיה על חוף האגם ותיעדו את המחפשים אחריהם. אולם לצד חיפושים קדחתניים של בני משפחה מודאגים, מתנדבים אכפתיים ואנשי כוחות ההצלה השונים, קלטו המצלמות הללו דבר נוסף: את עשרות בני הנוער שבילו במקום במהלך חופשת הפסח. והמחזה היה מטריד; רובם היו שתויים, שיכורים להפליא. זה היה ביטוי ויזואלי חזק ביותר לדוח מבקר המדינה שהתפרסם בשנה שעברה ועסק בצריכת אלכוהול בקרב בני נוער, ובין היתר הצביע על עלייה בשיעור הנערים שהגיעו לבתי החולים לאחר צריכת משקאות אלכוהוליים.

אם חשבתם שכשאתם הייתם בני נוער לא התנהגתם כך, אתם כנראה צודקים. מחקר שערכה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול ב־2014 העלה כי 28% מהתלמידים בכיתות ו'־י"ב מדווחים כי שתו לפחות משקה אחד לפחות פעם בחודש. 24.6% דיווחו שהיו במצב שכרות בשנה האחרונה ו־14.6% הודו שהם שותים משקה אלכוהולי לפחות פעם בשבוע. ויש עוד: כ־56% מתלמידי כיתה י' וכ־60% מתלמידי כיתות י"א וי"ב מעריכים כי לפחות חבר אחד שלהם משתכר לפחות פעם אחת בשבוע. "בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שלא ראינו הרבה זמן: בני נוער שותים וממש לא בשביל הכיף, אלא עד אובדן, עד כלות", אומרת איריס אורבך, מנחת הורים במכון אדלר. "אלו לא ילדים שנולדו עם בקבוק ביד. יש סיבות שהובילו אותם לכך".

אבל יש גם נתונים חיוביים בהקשר הזה. לדברי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי וחוקר תרבות צעירה, "שנת השיא של צריכת אלכוהול בקרב בני נוער הייתה ב־2010. אולם ההתגייסות של הרשויות לתוכנית כוללת למניעת צריכת אלכוהול, כולל חקיקת חוקים לאיסור מכירת אלכוהול אחרי השעה 23:00 או החוק שאוסר על שתייה או אחזקת משקה אלכוהולי במקום ציבורי בכלי שאינו סגור, הובילו לירידה במספרים בשתייה בקרב הגילאים הצעירים יותר, תלמידי חטיבת הביניים, וכיום המאבק נותר על שתיית תלמידי התיכון".

התבגרות מאוחרת

אבל זו לא רק השתייה לשוכרה: קיימת גם עלייה בשימוש בסמים. לפי דוח המועצה לשלום הילד מ־2015, 10.2% מהתלמידים בכיתות י"א־י"ב התנסו בעישון מריחואנה או חשיש. ולגבי טבק, המספרים גבוהים יותר: לפי דוח של משרד הבריאות על עישון בישראל ב־2015, שליש מבני הנוער בישראל התנסו לראשונה בעישון סיגריות בגיל 13 או אף לפני. 12.5% מתלמידי כיתה י' דיווחו כי הם מעשנים מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע, ו־8.5% מעשנים לפחות פעם אחת ביום.

"השתייה לשוכרה הולכת ומקצינה, וזו תופעה שאנחנו רואים לא רק בישראל, אלא בעולם המערבי כולו", אומרת גם ד"ר עדנה כצנלסון, מרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומחברת הספר "מה עובר לך בראש" יחד עם פרופ' עמירם רביב. "הסיבות לכך מגוונות וקשורות בין היתר למתח הגדול יותר יחסית שבו שרויים המתבגרים כיום. בישראל ישנו המתח הביטחוני, שאמנם לא היה חדש, אבל בדורות הקודמים הוא היה רחוק יחסית וכיום מגיע למרכזי הערים, קרוב לבית. בנוסף, ישנה תחרות גדולה יותר לגבי הישגים, והרגשה בקרב בני הנוער שאתה מוכרח להצטיין כדי להצליח בהמשך. כמובן שגם הנוכחות של הרשתות החברתיות מוסיפה לחץ לחייהם של המתבגרים, ולא רק בשל השיימינג, אלא גם בשל האופן שבו הם עורכים השוואה מתמדת לאחרים. הרבה פעמים הורים לא יודעים מה עובר על הילדים שלהם ברשתות החברתיות, וחשוב שהם יהיו מעורבים".

בשנים האחרונות יודע תחום מדעי המוח להבחין בשינויים המבניים שעובר המוח של המתבגר, ומחקרים חדשים מצביעים כי שינויים שבעבר חשבו שמסתיימים בילדות, נמשכים אל תוך תקופת ההתבגרות המאוחרת באמצע שנות ה־20. בתקופה זו חלה ירידה בחומר האפור במוח, זה שאחראי על התפקודים הגבוהים, השליטה על הדחפים, יכולות השיפוט וההתנהגויות הסוציאליות המורכבות. "מתבגרים ממוקדים בעתיד המיידי, וחלק מזה בשל חוסר הבשלות של כל אותן הפונקציות שמגולמות על ידי האונות הקדמיות של המוח", מסביר ד"ר אלכס בכר־פוקס, ניורופסיכולוג קליני. "זו הסיבה שהם לא מסוגלים לווסת את עצמם, לתכנן ולהציב מטרות".

בעבר היו קוראים לזה "מרד נעורים", אבל אם תשתמשו כיום בביטוי הזה, תסגירו את העובדה שאתם כבר די מבוגרים. "הנוער כיום לא מורד יותר", מצהיר האנתרופולוג ליאון. "הם מאוד שמרנים, וזו תופעה עולמית. ובכלל, הם תלויים בהורים שלהם מכל ההיבטים, גם הכלכליים, ולכן לא מורדים בהם. כיום חושבים שמרד זו תסמונת שקורית רק לחלק מהמתבגרים, ולכן השתייה והסמים הם לא מרד. כשהיית בת 17, התנהגות כזו הייתה מרד, אבל הם לא עושים זאת כדי למרוד, זה הדבר שהשתנה".

אם לא כדי למרוד בהורים, מדוע הם שותים?
"במסגרת העבודה שלי ישבתי עם ילדים בכל מיני זולות בגנים ציבוריים כדי לשמוע מהם את הסיבות לשתייה. חשבתי שהם שותים בגלל לחץ חברתי או מרד או בגלל שעמום או ריקנות. הכל היה נכון כשאני הייתי ילד. אבל אחרי שנים של שיחות איתם הבנתי שהם שותים כדי לדבר. נכנסה הטכנולוגיה, והילדים עזבו את השכונה. הם פחות מתאמנים ביצירת אינטראקציות חברתיות ונמצאים יותר מול מסכים. הם משתמשים באלכוהול כאמצעי שפותח אותם לדבר, לתקשר. בגלל זה בכל המקומות שעבדו עם ילדים על תקשורת, צריכת האלכוהול ירדה בלי שנאמרה מילה אחת על אלכוהול".

ליאון מביא לדוגמה מחקר שערך מכון ליד אוניברסיטת מישיגן, שדוגם מאז 1975 מדי שנה 45 אלף בני נוער אמריקאים בכיתות ח', י' וי"ב. "לאחרונה פורסם מאמר שהראה שבעשור האחרון יש שינוי דרסטי בהרגלי הסמים של הנוער האמריקאי: ירידה טוטאלית של סמים כמו קוקאין והרואין ועלייה בסמים חברתיים, בעיקר מריחואנה. השימוש שלהם באלכוהול ובסמים הוא כדי לתקשר. במעגלי הקשבה יש חפץ דיבור: למי שמחזיק אותו יש את זכות הדיבור. עבור בני הנוער האלכוהול או הג'וינט הוא חפץ הדיבור. ובניגוד למבוגרים שיכולים לשבת לבד עם כוסית או ג'וינט, הצורך של בני נוער בחומרים הללו הוא חברתי. ילדים שיושבים לבד ושותים הם מיעוט".

ההנחה הרווחת היא שבגיל ההתבגרות בני הנוער מחליפים את ההורים בחברים. לנוכח מה שאתה אומר אפשר להסיק שהנחה זו כבר לא רלוונטית.

"תראי איך נוער מדבר, זה לא הדיבור שאת מדברת: הוא הרבה יותר קצר, הראש כל הזמן בטלפון, והיכולת שלהם להגיע לאינטימיות רגשית מאוד ירדה. בנוסף, גם החברויות מורגשות להם כמלאכותיות, והם לא סומכים על חברים שלהם. זה שינוי גדול מאוד. כיום מי שמשפיע על בני הנוער הם ההורים והמדיה".

בקרב המומחים קיימת תמימות דעים בנוגע לכתובת הראשונה שאמורה לטפל בתופעה: ההורים. אבל גם ההורות עברה שינוי משמעותי בעשורים האחרונים, כשמדינת ישראל כולה עברה מעבודה לעבודת יתר. נוספו בממוצע שעתיים של עבודה ביום, מה שאומר שלהורים יש שעתיים פחות עם ילדיהם ביום, והסמכות שלהם נחלשת.

"הילדים התרגלו לכך שההורה הוא לא זה שיודע מה קורה איתם ולא זה שמשוחח איתם", אומרת ד"ר כצנלסון. "ההורים עובדים שעות ארוכות, וגם כשהם בבית הזמינות והפניות שלהם הן בראש ובראשונה לעבודה, והקשב מופנה לכיוון הסלולרי. וכך הילדים מופקרים לגורלם. הם רגילים לקבל את ההחלטות, ולא תמיד הם מקבלים החלטות נכונות. וכשההורים מטילים עליהם איסורים, הם מתנגדים להם".

סכנת המסיבה הארוכה

הורים רבים פשוט לא מודעים למה שקורה עם הילדים שלהם. או שהם לא רוצים לדעת. כי אין קשר בין מה שאנחנו חושבים על הילדים שלנו לבין הרגלי השתייה או צריכת הסמים שלהם. "הורים חושבים בתמימותם שהילדים שלהם הולכים לקמפינג בכיף בכנרת ולא חושבים מה באמת קורה שם", מוסיפה מנחת ההורים אורבך. "בגיל ההתבגרות אין שיקול דעת, והברקסים לא עובדים כמו שצריך. ומה יעזור להם לשים את הגבול? תחושת שייכות טובה, שהילד ירגיש שיש לו עוגן בבית, שההורים לא נבהלים ממנו, שהם לא צועקים וצורחים עליו כשהוא טורק דלת. שהם מקשיבים לו ונמצאים שם עבורו ושמים גבול בצורה אסרטיבית, אבל לא בצורה של ריב. ההשקעה שלנו בילדים לא צריכה להיות בפיקוח ובמעקב ובהצרת הצעדים שלהם מתוך הפחדים שלנו, אלא בחיבור ובחינוך, בפניות ובהקשבה אמיתית. אנחנו צריכים לתווך עבורם את הסכנות וליצור שיח פתוח ורלוונטי. אם נדבר איתם על אלכוהול, לא נגיד להם לא לשתות, אלא נספר על הסכנות, נסביר מה לא עושים כששותים ונדבר על לחץ חברתי. כדאי לתת להם כלים להתמודד עם הלחץ. אני עצמי אמרתי לבתי המתבגרת שהיא יכולה להחזיק כוס משקה ביד, וכך אף אחד לא אמור לדעת אם זו הכוס הראשונה או הרביעית שלה".

לדברי ד"ר כצנלסון, "הורה צריך להבין שיש סדרי עדיפויות והיררכיה ברורה: בכל מה שקשור בנושאים שעלולים להיות מסוכנים עבור המתבגר, כמו סמים או אלכוהול, צריך להיות הרבה יותר תקיפים ולא לוותר מתוך רצון להיות חבר של הילד או כדי למנוע ריב, אבל לא רק ברגע האמת. זה תהליך שבו אתה מסביר, מדבר ומתווך. זאת לעומת נושאים של טעם כמו צורת הבילוי, אופן הלבוש או קעקועים. אלו דברים שהם לא גורליים וניתן לאפשר אותם, גם אם ההורה אלרגי לכך ובעיניו זו קטסטרופה".

המעורבות של ההורים היא חיונית יותר כשקוראים את המחקר של פרופ' עמירם רביב, ובו עולה שיותר ויותר מתבגרים לא יוזמים פנייה לעזרה מקצועית כשהם זקוקים לה, אף שהם מודעים לקיומה. "יש להם הרגשה שהם יכולים לעזור לעצמם", אומרת ד"ר כצנלסון. "בנוסף, יש ירידה משמעותית בכוחות הטיפוליים במדינה - פחות כוח אדם של עובדים סוציאליים, מורים, מפקחים, פסיכולוגים בשירות הקהילה. הכוחות הטיפוליים, אלו שאמורים לעזור בהתבגרות המורכבת הזו, פחות זמינים. וזו עוד סיבה לכך שהורים צריכים להיות יותר מעורבים בהתבגרות של הילדים שלהם".

גם לליאון יש כמה טיפים יישומיים להורים המודאגים: "ככל שהמסיבה ארוכה יותר, כך היא מסוכנת יותר. למה? כי מתערבבת העייפות. לכן אחרי מסיבה אתם לא אמורים לאפשר לילד לישון אצל חבר או חברה. ואם אתם לא מכירים את החברים של הילדים, תבררו קצת עליהם, תנסו להכיר אותם. ומדי פעם כדאי לחכות לילד שחוזר בלילה, כי רק כך אתה יודע מה קרה איתו, ולא רק כשהוא קם בצהריים. אבל אם תשאלי אותי מה הדבר המשמעותי ביותר שישפיע על שתיית הילדים, אז זו קרן טרנר, מנכ"לית משרד התחבורה".

איך מנכ"לית משרד התחבורה תשפיע על צריכת אלכוהול?
"היא אסרה על קיום פגישות עבודה אחרי השעה שלוש, ובכך שחררה את ההורים לחזור להיות מעורבים בחיי הילדים שלהם. היא האדם שתהיה לו ההשפעה הגדולה על שתיית אלכוהול בקרב הנוער"